1. המערער הינו "נכה" המוכר על פי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז-1967 (להלן: "החוק") בפגימת תגובה נפשית לרדיפות ובגין פגימה זו נקבעו לו 37.5% נכות [30% נכות + 7.5% על פי תקנה 12 לתקנות נכי רדיפות הנאצים (קביעת דרגת נכות) התשמ"ד-1983].
2. הערעור דנן הינו על קביעתה האמורה של הועדה הרפואית העליונה.
3. המערער טוען כי בפני הועדה הרפואית העליונה עמד צילום תיקו הרפואי בו מצויינים מועדי הטיפולים שעבר והתרופות להן נזקק. בנוסף עמדה בפני הועדה חוות דעתה של פסיכולוגית קלינית, אשר טיפלה בו זמן ממושך. עוד טוען המערער כי הוא זומן לבדיקה אצל ד"ר נפתלי וזאת לפי דרישת הלשכה לשיקום נכים, אשר הגיש חוו"ד וקבע נחרצות את מידת הקשר הסיבתי בין מצבו הרפואי של המערער לקורות אותו בילדותו.
בנסיבות אלו, טוען המערער כי לא היה מקום להטיל ספק בזכרונו הכיצד נצרבו במוחו אותם ארועים מקטנותו, ובמיוחד לאור קביעותיו של ד"ר נפתלי. כך גם מלין המערער על קביעתה של הועדה הרפואית העליונה שניתנה לאחר ראיון קצר בלבד תוך לחץ מתמיד של העומדים בתור וכי אין בפרוטוקול כל נימוק או ממצא לשאלה שעמדה לדיון, אודות הקשר הסיבתי בין עצם קיום הפגימה ובין התגובה הנפשית.
4. המערער עותר לקבל את קביעת אחוזי הנכות על פי מסקנותיו של ד"ר נפתלי וכן להחיל את מועד תחילת זכאותו לתגמולים מעת קבלת מסמכי התביעה בלשכה לשיקום נכים, דהיינו 16.8.04.
5. על מנת לבחון את טענותיו של המערער, עלינו להזקק לתאור קצר של השתלשלות ההליכים השונים בעניינו של המערער, וכדלקמן:
א. המערער יליד 1.3.42 הגיש את תביעתו בחודש אוגוסט 2004 ובה טען אודות הגבלות התנועה שהוטלו עליו ועל משפחתו. כך תאר כי בסמוך לחודש אוגוסט 1944 הוא והוריו ניסו לברוח מרומניה להונגריה ואזי נתפסו וכשאמו נאסרה בבית כלא המרכזי שבבודפשט ובהיותו תינוק נשאר צמוד אליה באגף הנשים שבכלא. כך היו כלואים עד לחודש מאי 1945.
ביום 14.11.05 נדחתה תביעתו, הואיל ולטענת המשיבה לא התקיימו ביחס למערער תנאי סעיף 1 לחוק.
ב. המערער הגיש ערעור על החלטת המשיבה וועדת הערר בהחלטתה מיום 15.3.06, קיבלה את ערעורו וקבעה כי יש בגירסת המערער משום מעשי נרדפות.
ג. בעקבות החלטה זו הופנה המערער לבדיקה אצל ד"ר אנטוני נפתלי. בפניה של המשיבה לד"ר נפתלי צוין בנדון "בדיקת קשר סיבתי". במכתב מיום 5.6.06 צוין כי המערער טוען לפגימה נפשית כתוצאה מרדיפתו ועל כן התבקש ד"ר נפתלי לחוות דעתו בשאלות הבאות:
האם המערער סובל מפגימה נפשית; האם קיים קשר סיבתי בין מחלתו זו לרדיפה המתוארת; אם נמצא קשר סיבתי, האם יש לייחס לרדיפה את מלוא המחלה או את חלקיותה ובאיזו מידה.
ד"ר נפתלי בחוות דעתו מיום 2.7.06 קבע כי המערער סובל מדכאון כרוני בתוך PTSD.
לשאלת הקשר הסיבתי, קבע ד"ר נפתלי כי אין לו ספק שיש קשר ברור בין מצבו הנפשי של המערער למאורעות אותם חווה בהיותו ילד קטן, לרבות השהיה בבית הכלא בגיל כל כך רך "אך בעלת זכרונות כל כך קשים...".
במסקנותיו ציין ד"ר נפתלי כי הקשר הסיבתי הינו בין היותו בכלא בהונגריה ב-1946 לבין מצבו הנפשי.
בהתייחס למידת הקשר הסיבתי, ציין ד"ר נפתלי כי יש לקחת בחשבון מחלות גופניות שונות שהשפיעו על מצבו של המערער והן עומדות על 20% וכי הPTSDמהווה 80% מנכותו הכללית.
ד. עניינו של המערער הועבר לועדה רפואית, ללא נוכחות, אשר קבעה את שיעור הנכות ל-25% ובהתאם נקבעה זכאותו של המערער החל מ-1.8.04.
המערער ערער בפני הועדה הרפואית העליונה.