ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
2839-06
03/01/2007
|
בפני השופט:
שרה דותן
|
| - נגד - |
התובע:
בנק לאומי לישראל בע"מ
עו"ד ברוכשטיין רפאל
|
הנתבע:
1. פפיר ר. בע"מ
2. פפיר רן
3. מולדבסקי פפיר חלי
עו"ד אליאס סיני
עו"ד צור תדהר
|
| פסק-דין |
ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של כב' הרשם דוד גולדשטיין מיום 27.7.06 בת.א. 1536/03 לפיה התקבלה חלקית בקשת רשות להגן שהוגשה על ידי המשיבים.
בתאריך 6.5.03 הגיש הבנק המערער תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשיבים 1-2 והמשיבה הפורמלית, לתשלום יתרת החובה בחשבון המשיבה 1 שהסתכמה ב- 4,671,816 ש"ח. לכתב התביעה צורף הסכם תנאי ניהול חשבון חוזר דביטורי במטבע חוץ עליו חתמה משיבה 1 ולפיו התחייבה החברה לשלם למערער, לפי דרישתו הראשונה, את היתרה הנדרשת, קרן, ריבית, עמלה והוצאות.
כמו כן הוגשו הסכמים נוספים עליהם חתמה החברה שהתייחסו לתנאי ניהול החשבון, שאף הם כללו התחייבות להשבת היתרה בצירוף ריבית ועמלות.
על פי הנטען בכתב התביעה, העניק המערער לחברה אשראי בסכומים שונים, כמפורט בדפי החשבון שצורפו אף הם לכתב התביעה.
משיב מס' 2 ערב יחד עם משיבה 3 לחיובי החברה, משיבה 1.
משלא נפרעו יתרות החובה בחשבון החברה, נתבעו השלושה לשלם את היתרה הנטענת.
בבקשת הרשות להתגונן שהגישו משיבים 1-2 נטען, בין היתר, כי הבנק הסתיר מבית המשפט הסכמים מפורשים בין הצדדים, על מנת שהתביעה תענה על דרישות תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.
לטענת המשיבים, בין הצדדים נוהל מו"מ לפיו התחייבה החברה לפרוע את חובה בתשלומים חודשיים של 25,000 דולר אולם למרות שהחברה עמדה בהתחייבויותיה, העמיד הבנק את יתרת החובה לפרעון מיידי בניגוד להסכם.
כמו כן טענו המשיבים טענות קיזוז אשר נדחו על ידי כב' הרשם בשל חוסר פירוט מספיק. טענות אלה אינן נושא הדיון שבפני.
בהחלטתו קבע כב' הרשם כי למרות הקשיים הראייתיים שמעלה טענת ההסכם האלטרנטיבי, לאור ההלכה לפיה גם הגנה דחוקה מצדיקה מתן רשות להתגונן, יש לקבל הבקשה ככל שהיא מתייחסת לטענה כי המערער הפר את ההסכם המאפשר לחברה לפרוע את יתרת החוב בתשלומים כאמור לעיל.
בערעור שבפני טוען הבנק כי משנדחתה טענת הקיזוז, לא היה מקום ליתן למשיבים רשות להתגונן בטענות המבוססות על הסכם לפרעון החוב, שכן טענת הקיזוז היוותה את הבסיס למתן הרשות להתגונן.
עוד נטען כי העובדה שהמשיבים חדלו מלקיים את ההסכם עליו הסתמכו מחייבת אף היא דחיית הבקשה.
מנגד טוען ב"כ המשיבים כי משעלה בידם להראות קיומו של הסכם השונה מההסכם שביסוד התביעה, הם זכאים שתינתן להם רשות להגן מאחר שבכך נשמטת הקרקע מתחת לתביעה כולה המבוססת על הסכם שפג תוקפו .
דיון
את טענתם, לענין קיומו של הסכם חדש המבטל את ההסכמים המצורפים לכתב התביעה, סומכים המשיבים על מכתבו של ב"כ המערער מיום 7.4.03, המהווה "הודאת בעל דין" להשקפתם:
"2. מרשנו נענה לבקשת מרשתך
כי במהלך ניהול המו"מ, ועל מנת להימנע מנקיטת הליכים משפטיים, תשלם מרשתך מדי חודש סך של 25,000 דולר בלבד. כאמור, עד היום לא הגיעו עם מרשתך להסכמה בדבר הסדר חובה כלפי מרשנו ולא נחתם ביניהם כל הסכם בענין זה. על מנת שלא לחייב את מרשתך בריבית חריגה הסכים מרשנו והעמיד,
בתקופת המשא ומתן הלוואות לתקופה קצרה. עם פרעון ההלוואה הסכים מרשנו לחדש את ההלוואה הנ"ל מתוך הנחה כי תוך זמן קצר תגיע מרשתך להסדר פרעון חובותיה, ברור היה כי אם לא יושג הסדר לפרעון החוב, ההלוואה לא תחודש והיא תועמד לפרעון מיידי" (ההדגשות שלי - ש.ד.).
האמור לעיל, לא זו בלבד שאינו תומך בטענת המשיבים ביחס לתוכנו של ההסכם המתוקן, אלא אף מפריך את גרסתם מאחר שנאמר שם שעל התשלומים החודשיים הוסכם במהלך המו"מ במטרה להימנע מהליכים משפטיים, עד שהצדדים יגיעו להסכמות לענין פרעון החוב.
בנוסף על המכתב שחלקו צוטט לעיל, הגישו המשיבים מסמך המוגדר כ"סיכום מישיבת ועדת אשראים והלוואות שהתקיימה ביום 5 לפברואר 2003". על פי האמור במסמך ביקש אביו של משיב 2 להאריך את תוקף מסגרת האשראי בסך 1.5 מיליון דולר ולאשרר את הסדר פרישת חוב מחודש אוגוסט 2001.
מר שלום פפיר הצהיר כי הוא מתחייב ואחראי לפרעון חובות בנו הן לבנק והן לבלוסה וכי הלקוח (המשיבים) יעמדו בהחזר חוב של 25,000 דולר לחודש.
כמו כן הוצעו בטחונות שכללו ערבות חברה בטוחה ע"ס 350,000 דולר, ערבויות אישיות של משיבים 2-3 וערבות מוגבלת בסך 900,000 דולר בחתימת ידו של מר שלום פפיר.