פסק-דין בתיק עא 2804/01

השופטת מיכל רובינשטיין:

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב ( כבוד השופט דן גבאי), בת.א 30628/96, לפיו נדחתה תביעת המערערת נגד המשיב להשבת סכום של 245,874 ש"ח.

2. העובדות :

בשנת 1989 מונה המשיב, הן על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב והן על ידי לשכת ההוצל"פ, ככונס נכסים למכירת נכס מקרקעין של חברת גרעד בניין והשקעות (להלן: "חברת גרעד"). התמורה ממכירת הנכס נועדה לפרוע את חובה של חברת גרעד למשיב הפורמלי - בנק כרמל למשכנתאות והשקעות בע"מ.

המערערת זכתה במכרז לרכישת אותו הנכס, וכבר בדצמבר 1990 נחתם הסכם המכר בינה לבין חברת גרעד באמצעות המשיב (להלן: "ההסכם" או "הסכם המכר"). ביום 5.12.90 אישר בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת אליעז) את ההסכם האמור ואף קבע בסעיף 2 להחלטתו כי:

"שכר הטרחה של המבקש [המשיב - מ.ר.] יהיה 8% משווי המימוש".

לפי סעיפים 4 ו-5 להסכם, התחייבה המערערת לשלם לחברת גרעד, באמצעות המשיב, סך בשקלים השווה ל-417,600 דולר כולל מע"מ, כך ש-107,600 דולר מתוכם ישולמו תוך 10 ימים מיום אישור ההסכם על ידי בית המשפט, והיתרה תוך 30 יום. אולם לאחר שעברו 10 ימים כאמור, שילמה המערערת 50,000 דולר בלבד על חשבון התמורה.

ביום 24.1.91 הודיעה המערערת למשיב כי אין באפשרותה לעמוד בלוח הזמנים הקבוע בהסכם וביקשה ממנו ארכה. המשיב אמנם נעתר לבקשתה וקבע ארכה לתשלום עד ליום 1.2.91, אלא שגם משחלף מועד זה עדיין לא שילמה המערערת כל סכום נוסף. משכך, ביום 5.2.91 הודיע המשיב למערערת על ביטול ההסכם עימה, וכן על קיזוז הנזקים שנגרמו לחברת גרעד מתוך הסכום ששילמה:

א.   שכר טרחת עו"ד והוצאות כונס נכסים, בשעור של 8% משווי העסקה, בסך של 39,421.44 דולר כולל מע"מ, בהתאם להחלטה הנ"ל של כב' השופטת אליעז.

ב.    ריבית על תמורת המכירה בסך שנתי של 44% מיום 1.2.91 ועד למכירת הנכס מחדש.

ג.     כל הפרש שיהא בין המחיר בו יימכר הנכס מחדש לבין המחיר הנקוב בהסכם עם המערערת.

בעקבות הודעת הביטול, הגיש המשיב ב-7.2.91 לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות שבה ביקש לאשר את ביטול ההסכם, כמו גם את השבת הסכום ששילמה המערערת בקיזוז הנזקים הנ"ל שנגרמו לחברת גרעד. באותו היום אף שלח המשיב מכתב לבנק כרמל בו הוא מודיע לו אודות הקיזוז האמור.

כעבור שבוע, בישיבת בית המשפט שהתקיימה ביום 14.2.91, חזר בו המשיב מן הבקשה למתן הוראות, ובקשתו נמחקה. לטענת המערערת, במהלך פרק זמן זה כבר קיזז המשיב את שכר הטרחה שנפסק לו בהחלטת בית המשפט, ובהתאם לכך נטל לרשותו 39,421.44 דולר.

עם ביטול ההסכם עם המערערת, הוצעו המקרקעין למכירה מחודשת ונמכרו לחברת ס.ג. תיירות שייט ומלונאות בע"מ תמורת 300,000 דולר כולל מע"מ. אולם גם עסקה זו בוטלה מאוחר יותר, והמשיב ככונס נכסים קיבל שכר טרחה בשעור של 6% בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט ישעיה). לאחר ביטול העסקה עם חברת ס.ג., הוצעו שוב המקרקעין למכירה מחדש ונמכרו ביום 2.10.94 לחברת עדן קוהלי נכסים והשקעות בע"מ תמורת סך של 292,500 דולר כולל מע"מ. במכירה זו אישר בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת אלשייך) למשיב שכר טרחה של 8%.

ביום 31.3.96 הגישה המערערת לבית משפט השלום תביעה כנגד המשיב להשבת כספה, ואילו המשיב בתגובה שלח הודעת צד שלישי לבנק כרמל. בית המשפט דחה את התביעה וכפועל יוצא מכך גם את ההודעה לצד השלישי, ועל כך נסב הערעור שבפנינו.

3. טענות הצדדים בפני בית משפט השלום :

המערערת טענה כי עקב ביטול ההסכם, חייב היה המשיב להשיב לה את הכספים ששילמה בסך של 50,000 דולר. לטענתה, המשיב לא היה זכאי לקזז את שכר טרחתו מהכספים ששילמה ומכאן קמה לו חובת השבתם. המערערת אף הלינה על כך שהמשיב הטעה אותה בכל הנוגע לטיבו של הממכר ואפשרויות ניצולו. עוד טענה המערערת כי למשיב כלל לא מגיע שכר טרחה עבור כינוס הנכסים בעסקה הראשונה, שכן הוא קיבל את שכרו בעסקאות המכר המאוחרות יותר עם חברות ס.ג. וקוהלי.

אל מול טענות אלו הציג המשיב את טענותיו הנגדיות. טענתו הראשונה היתה כי אין כל יריבות בינו לבין המערערת ומטעם זה בלבד דין התביעה להידחות. בהמשך התייחס המשיב גם לטענות התביעה גופה והגיע לאותה המסקנה. כך למשל, עמד על כך שלא היתה כל הטעיה מצדו וכי נהיר שהסכם המכר הופר על ידי המערערת. לדבריו, היות וההסכם בוטל כדין, ומאחר שהנזקים שנגרמו לקופת הכינוס גבוהים יותר מהסכום ששילמה המערערת, אין המערערת זכאית להשבת הסכום ששולם. לעניין שכר הטרחה, גרס המשיב כי הוא זכאי לקבל את שכרו ככונס נכסים בכל אחת מן העסקאות, שכן מדובר בשכר טרחה שנקבע בשלוש החלטות שיפוטיות נפרדות, אשר לא הוגש עליהן ערעור. 

4. פסק דינו של בית משפט השלום :