ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
2707-06
16/03/2008
|
בפני השופט:
1. י' שנלר אב"ד
2. ד"ר ק' ורדי
3. ר' לבהר שרון
|
| - נגד - |
התובע:
1. מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א
2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
עו"ד חרס
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד קליר
|
| פסק-דין |
השופט ד"ר קובי ורדי:
1. בפנינו ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופט
כספי) מיום 4/7/06 בת.א 53337/05, בו נדחתה בקשת המערערות לדחות את התביעה שהגיש המשיב כנגדן על הסף, ו/או למחיקת כותרת ו/או למתן רשות להתגונן, שבעקבותיה ניתן פסק דין אשר קיבל את תביעת המשיב כנגד המערערות.
2.
המחלוקות בין הצדדים
מדובר בתביעה שהגיש המשיב (להלן: גם
"התובע" או "המל"ל") בסדר דין מקוצר כנגד המערערות (להלן: גם "
הנתבעות" וכן
"מנורה" ו"אבנר" בהתאמה) ע"ס 45,336 ש"ח, וזאת בהסתמך על תשלום ששילם המל"ל כדמי פגיעה לנפגע בתאונת דרכים שהוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, תוך דרישה לשיפוי של 55% מהסכום ששולם לנפגע, בהתבסס על הסכם משנת 1979 בין המל"ל לחברות הביטוח (להלן:
"ההסכם").
המערערות ביקשו לדחות את התביעה על הסף ו/או למחוק את הכותרת ו/או ליתן להן רשות להתגונן. לטענתן, לאור לשון ההסכם, חברות הביטוח מעת שהן המבטחות של המעביד והנפגע נפגע בתאונת עבודה, פטורות מתשלום למל"ל, ולכן יש למקום לדחיית התביעה על הסף.
כן נטען שאמנם הרכב נשוא תאונת הדרכים רשום פורמלית ע"ש אשת הנפגע במשרד הרישוי, אך הבעלות האמיתית ברכב הינה של החברה - המעבידה של הנפגע. לכן, יש לראות את הרכב כרכב המעביד לפי מכתב/ הסכם ההבנות מיום 12/11/90 שבין הצדדים (להלן:
"הסכם ההבנות"). כן נטען שההסכם הוא עם מנורה בלבד ולא עם אבנר, ולכן אין בסיס לתביעה כנגד אבנר, ולחלופין נטען שיש ליתן רשות להתגונן כדי לברר את הנקודות שבמחלוקת.
3.
פסק הדין של בית משפט קמא
בית המשפט קמא דחה את הבקשה בקובעו שהכוונה העולה מפרשנות ההסכם ביחד עם הסכם ההבנות המשלים אותו, היא כי הקביעה אם מדובר ברכב מעביד אם לאו תקבע לפיו הרישום במשרד הרישוי, וכי זו היתה כוונת הצדדים.
זאת, כפי שעולה מתכליתו המסחרית של ההסכם לפשט את ההליכים שבין המל"ל לחברות הביטוח, ולמנוע דיונים משפטיים בנוגע לשיפוי כספים ששולמו לנפגעי תאונות דרכים, תוך שהמל"ל מוותר על חלק משמעותי מהכספים העשויים להגיע לו, תמורת יצירת סטנדרטיזציה של השיפוי.
בית המשפט קמא למד על תכלית זו מפסה"ד של כבוד השופט
ריבלין בדנ"א 10114/03
המוסד לביטוח לאומי נ' אררט חברת לביטוח בע"מ, ט.פ, 5/1/06.
4.
טענות הצדדים בערעור
לטענת המערערות, לא היה מקום לדחות את טענותיהן, הן לגבי הבקשה לדחיה על הסף עקב סעיף 4 (א) להסכם, והן לגבי הבקשה החילופית למתן רשות להתגונן, כאשר הפרשנות הנכונה לאמור בהסכם ההבנות ל"רכב בבעלות המעביד" צריכה להיות לפי הבעלות הקונסטיטוטיבית האמיתית, ולא לפי הבעלות הדקלרטיבית של הרישום במשרד הרישוי.
לטענת המשיב, צדק בית משפט קמא בכך שדחה את טענות המערערות וקיבל את התביעה שכן הפרשנות הראויה הינה שבעלות המעביד ברכב נקבעת לפי הרישום במשרד הרישוי.
בדיון בפנינו בערעור ביום 27/12/07 הצהיר בתחילה ב"כ המערערות שאין להן ראיות לגבי טענותיהם, ברם לאחר שביקש להתייעץ בענין זה, ציין שהם מבקשים להביא ראיות לשאלה המרכזית שבמחלוקת, הן את הראיות שהובאו בפני כבוד השופט
וינוגרד בבית משפט השלום בירושלים בתיק 7645/04 (להלן:
"תיק 7645/04") וייתכן שאף עדים נוספים, כאשר אם המשיבים לא יביאו את אותן ראיות שהביאו בתיק 7645/04, המערערות יאלצו לזמן עדים אלו.
ב"כ המשיב טען בפנינו שהן בערעור והן בעיקרי הטיעון שהגישו המערערים לא נטען שהם מעוניינים להגיש ראיות ולכן הם לא יכולים לטעון זאת.
בהחלטתנו שניתנה בתום הדיון הנ"ל, ביקשנו לקבל את עמדת ב"כ הצדדים האם ניתן להגיע להסכמה לגבי חומר הראיות, כמו גם הסכמה כי מלוא הראיות, קרי התצהירים והחקירות שהוגשו ונערכו בתיק 7645/04 בפני כב' השופט
וינוגרד, יוגשו לנו כראיות בטרם הכרעה בערעור.
בעקבות זאת, ניתנה עמדת המערערות שהן מבקשות להביא ראיות הן לענין פרשנותו הראויה של ההסכם והן לגופו של מקרה ספציפי זה, על מנת שמכלול הראיות יעמדו בפני בית המשפט.
לעומתו, ב"כ המשיב, (שהסכים לכך שמלוא הראיות שעמדו בתיק 7645/04 יוגשו כראיה לבית משפט זה), ציין לאור עמדת המערערות, שאין מקום לשמיעת ראיות כאשר גם ההכרעה בתיק 7645/04 היתה בסופו של דבר בהתאם לפרשנות החוזה ולא מהראיות שנשמעו שם, שלא תרמו כמעט דבר לקידום ההכרעה. זאת, בנוסף לאי העלאת טענה לצירוף הראיות ע"י המערערות במסגרת ערעורן כך שאין להחזיר את התיק לבית משפט קמא.
5.
דיון