ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
2590-07
15/05/2008
|
בפני השופט:
1. דבורה ברלינר
2. סג"נ - אב"דזאב המר
3. יהודית שבח
|
| - נגד - |
התובע:
ליבנה אידלמן קרן
עו"ד י' ברמי
|
הנתבע:
בנק לאומי למשכנתאות בע"מ
|
| פסק-דין |
השופטת י' שבח:
בפנינו ערעור על החלטותיו של בית המשפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופטת ר' ערקובי) מיום 5.12.05 ומיום 8.3.07 בת"א 49875/04, לפיהן נדחתה בקשתה של המערערת ליתן לה רשות להגן כנגד תביעתו של המשיב. כפועל יוצא, עותרת המערערת לביטולו של פסק הדין שניתן כנגדה ביום 18.12.05 על מלוא סכום התביעה על יסוד דחיית בקשתה למתן רשות להגן.
רקע עובדתי
המערערת ובעלה לשעבר, מר ליבנה ברק, היו הבעלים של דירה הנמצאת ברחוב שלום אש בתל אביב (להלן: "הדירה הראשונה") בה התגוררו עובר למועדים הרלוונטיים לתובענה. ביום 1.2.1996 חתמו המערערת ובעלה על חוזה רכישה לפיו רכשו מחברה קבלנית בשם "דיור מעולה בע"מ" (להלן: "הקבלן") דירה בפרויקט "מגדלי הפארק" ברמת גן (להלן: "הדירה") בתמורה לסך של 821,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
לצורך רכישת הדירה נזקקו המערערת ובעלה להלוואה אותה נטלו מבנק לאומי למשכנתאות (להלן:"המשיב") וכדי לאפשר את מכירת הדירה הראשונה, גררו או פרעו את המשכנתא שרבצה עליה (עוד ידובר בעניין זה להלן), ואשר אף היא נלקחה בעבר מהמשיב.
המערערת ובעלה שילמו לקבלן על חשבון הדירה סך של 476,000 ש"ח בלבד, וכן שלמו למשיב את תשלומי החזר המשכנתא כסדרם עד לשנת 2001, שאו אז, אולי אף קודם לכן, עלו היחסים בין המערערת לבין בעלה על שרטון, והשניים התגרשו זה מזה.
בעלה של המערערת הוכרז כפושט רגל וניתן כנגדו צו כינוס נכסים.
בין לבין, נקלע אף הקבלן לקשיים כספיים וניתן כנגדו צו פירוק. הדירה שנרכשה על ידי המערערת ובעלה לא נמסרה להם, אך מנגד, אף לא נמכרה לאחר ונותרה ריקה במשך מספר שנים וכיום מצויה בידי מפרק החברה הקבלנית.
ביום 14.7.04 הגיש המשיב תובענה כספית בסדר דין מקוצר כנגד המערערת, כנגד בעלה לשעבר (נתבע מס' 2 ) וכנגד הקבלן (נתבעת מס' 3) .
בעלה של המערערת לא הגיש בקשת רשות להגן ומשכך ניתן כנגדו פסק דין עוד ביום 9.11.04.
בקשות הרשות להגן שהוגשו הן על ידי המערערת והן על ידי הקבלן, נדחו על ידי בית משפט קמא בהחלטתו מיום 5.12.05 וכפועל יוצא ניתן כנגדם ביום 18.12.05 פסק דין על מלוא סכום התובענה.
מאחר והחלטת בית משפט קמא הדוחה את בקשת הרשות להגן שהוגשה על ידי המערערת, ניתנה עוד בטרם הספיקה זו האחרונה להגיש את סיכומי התשובה מטעמה, כפי שהותר לה בהחלטה קודמת, פנתה המערערת לערכאת הערעור, אשר בהחלטתה מיום 10.1.07 נקבע כי על בית משפט השלום לשוב ולבחון את החלטתו לאחר עיון בסיכומי התשובה מטעם המערערת.
המערערת אכן הגישה סיכומי תשובה אולם בית משפט קמא חזר וקבע בהחלטתו הנוספת מיום 8.3.07 כי דין בקשת הרשות להגן להידחות.
יצוין כי במהלך הדיון בערעור הוברר כי בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "בנק לאומי") הנפיק למערערת ובעלה שתי ערבויות מכר על סך כולל של 476,000 ש"ח שהוסבו לטובת המשיב. עוד הוברר כי במקביל לבירור הבקשה למתן רשות להגן בבית המשפט, פנו המערערת ואביה (שערב להלוואה) לבנק ישראל בתלונה על התנהגותו של המשיב אשר נמנע מלממש את הדירה ו/או את הערבויות הבנקאיות בהן אחז. בהחלטתו מיום 6.3.07, שלא היתה בידיעת בית משפט קמא, הורה בנק ישראל לבנק לאומי לחלט את הערבויות שהוציא ואשר הוסבו, כאמור, למשיב.
ביום 23.4.07 קבל המשיב מבנק לאומי סך של 316,415 ש"ח בגין מימוש אחת הערבויות הבנקאית והסכום הופחת מהחוב בתיק ההוצל"פ שנפתח כנגד המערערת. הערבות הנוספת טרם מומשה.
מבין השיטין הבינונו כי בנק לאומי מכפיף את חילוט הערבות הנוספת בחתימת המערערת ובעלה על מסמך העדר תביעות כנגדו - מסמך שהללו אינם מסכימים לחתום עליו.
כתב התביעה
בכתב התביעה נטען ע"י המשיב כי המערערת ובעלה נטלו ממנו שתי הלוואות: האחת- בחודש אפריל 1996 על סך 206,495 ש"ח, והשניה- ביום 2.7.1997 על סך 254,000 ש"ח וכי בסך הכל, לוו המערערת ובעלה מהמשיב לצורך מימון רכישת הדירה סך של 460,495 ש"ח.
הגם שנטען כי תשלומי ההחזר חדלו עוד בשנת 2001, נאמר בתביעה כי החוב בגין שתי ההלוואות הסתכם בחודש יולי 2004 בסך של 333,770 ש"ח בלבד.