פסק-דין בתיק עא 2393/05

ערעור על החלטת כב' הרשם שמואל ברוך מיום 07.06.05 (בש"א 10886/05, תיק עיקרי ע"א 2048/05), לפיה נדחתה בקשה לפטור מעירבון.

הרקע העובדתי:

בתאריך 21.03.05 ניתן על ידי בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת אביגיל כהן) פסק דין, המחייב את המערער לשלם למשיב, בנק לאומי לישראל בע"מ, 186,754 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה, 06.08.98, בצירוף ריבית נצברת בשיעור של 23.5% וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, שסכומם המצטבר 25,000 ש"ח.

בפסק דינה, המפורט והמנומק, פרשה כב' השופטת כהן את המסכת העובדתית תוך התייחסות לטענות הצדדים וראיותיהם.

עילת התביעה העיקרית של המשיב הייתה עילה של עשיית עושר ולא במשפט, שהינה ספיח לסכסוך שפרץ בין המערער למעסיקיו, משרד עורכי הדין נשיץ ברנדס, בו הועסק כחשב (להלן: " משרד עורכי הדין").

בתאריך 21.05.98 הודיע עו"ד ברנדס למערער כי הוא מפוטר. ביום שלמחרת העביר עו"ד גד נשיץ באמצעות הפקסימיליה הוראה לבנק המשיב לעכב את כל הפעולות בכל החשבונות עד לקבלת הודעה חדשה.

בתאריך 28.05.98 הגיע המערער לסניף הבנק בו התנהל חשבונו וחשבון משרד עורכי הדין ומסר את רשימת המשכורות של חודש מאי 1998, כפי שנהג לעשות במשך שנות העסקתו במשרד. באותה רשימה ניתנה גם הוראה להעביר סכום של 162,654 ש"ח לחשבונו של המערער.

רשימת המשכורות והוראת ההעברה לחשבון המערער לא נחתמו על ידי מורשה חתימה מטעם המשרד. אולם, בשל נוהג שהיה קיים ביחסי העבודה בין הצדדים, לפיו כובדו מסמכים שהוגשו על ידי המערער גם ללא חתימת מורשה חתימה וזו הוספה יום יומיים לאחר מכן, כיבד הבנק את הוראות התשלום.

לאחר כחודש ימים פנה עו"ד גד נשיץ לבנק ודרש הסברים להעברת הכספים הבלתי מורשה ולאחר דין ודברים החזיר הבנק לחשבון משרד עורכי הדין את הסכום שהועבר לחשבונו של המערער, ללא הרשאה. בהמשך להשבה דרש הבנק מהמערער להחזיר לו את הכספים שהופקדו בחשבונו.

בעקבות שיחת הטלפון עם מנהל סניף הבנק, משך המערער באמצעות כרטיס האשראי שלו כ- 10,000 ש"ח ממכשיר כספומט וניסה למשוך סכום נוסף של 21,000 ש"ח באמצעות שיק, אך השיק לא כובד.

בכתב התביעה שהוגש לבית משפט השלום נדרש המערער להשיב את סכום הכסף שהועבר לחשבונו מחשבון משרד עורכי הדין, בהסתמך על הוראה שניתנה על ידו שלא כדין וכן את יתרת החוב בחשבונו.

כב' השופטת כהן בחנה את ראיות הצדדים והעדיפה את גרסת הבנק על זו של המערער. יודגש כי המערער לא טען שהיה זכאי לתשלום מהבנק, ולגרסתו הוראת התשלום התייחסה לפיצויי פיטורין להם היה זכאי ממעסיקיו.

המערער אף אישר בתצהיר עדותו הראשית כי בעת שנתן את הוראת התשלום היה מודע לכך שעו"ד ברנדס יסרב לאשר את התשלומים, שלטענתו הגיעו לו.

לאור מכלול הנסיבות, שרק חלקן פורט על ידי, חייבה כב' השופטת כהן את המערער לשלם לבנק את הסכומים שנתבעו על ידו ודחתה את תביעתו של המערער.

על פסק הדין הוגש ערעור לבית משפט זה ובמקביל התבקש פטור מהפקדת עירבון.

בבקשתו לפטור מעירבון טען המערער, כי הוא מחוסר אמצעים וכי סיכויי הערעור טובים.

בע"א 6217/99 אהרון קורן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם) מפרט כב' הרשם אמיר זולטי את הכללים הנוהגים בבחינת בקשות לפטור מעירבון:

            " הכלל הוא, כי על בעל דין המערער (או מבקש לערער) מוטלת החובה להפקיד בטוחה זמינה ויעילה להבטחת הוצאותיו של הצד שכנגד - אם יידחה ערעורו... על מי שמבקש לחרוג מכלל זה (בין על ידי הפטרתו מחובת הפקדת ערבון ובין על ידי המרת חיובו בהפקדת ערבות בנקאית בחיוב בהפקדת ערבות צד ג' - שמימושה אינו ודאי ומעצם טבעו טעון נקיטת הליכים נוספים) מוטל הנטל להראות כי סיכוייו לזכות בערעור גבוהים (וממילא הסיכויים כי יחוייב בהוצאות המשיב נמוכים) וכי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו את הפקדת הערבון הנדרש..."

סיכויי הערעור: