פסק-דין בתיק עא 2377/06

השופט ד"ר קובי ורדי

בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בימ"ש השלום בהרצליה (כב' השופט צבי דותן) מיום 2.5.06 (ת"א 9720/98), בו קבע ביהמ"ש כי הגב' דבידוב (להלן: "המשיבה") נפגעה ב-25/11/97 בתאונת "פגע וברח" וחייב את קרנית (להלן: "המערערת") בנזקי המשיבה, בגין ראשי נזק שונים, שהוערכו בסך של 669,249 ש"ח.  

1.                  הרקע והמחלוקות בין הצדדים

המשיבה (ילידת 1928) טוענת כי ביום 25.11.97, נפגעה בתאונת "פגע וברח" עת חצתה את הכביש בכיכר המשטרה בחדרה (להלן: "התאונה").

היות ולא ידוע מי הנהג שפגע במשיבה והמערערת התכחשה לחבותה, הגישה המשיבה תביעת פיצויים בבימ"ש קמא כנגד המערערת בהתאם לסעיף 12(א)(1) ל חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

בתביעתה טענה המשיבה כי ממקום התאונה, הובהלה באמבולנס לבית-החולים הלל יפה בחדרה שם אובחנה כסובלת מחבלה ושבר בפרק ירך ימין וכתוצאה מפגיעה זו נאלצה לעבור ניתוח לשחזור השבר, ניתוח ממנו לא השתקמה.

המשיבה טענה בכתב תביעתה כי מאז התאונה היא סובלת מכאבים עזים ומגבלות וכי מירב הזמן שוכבת במיטתה.

המשיבה מונה בכתב תביעתה המתוקן את ראשי הנזק בגינם תובעת פיצויים: הוצאות רפואיות ושיקומיות לעבר ולעתיד, הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד, הוצאות בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד וכאב וסבל.

המשיבה טענה בכתב תביעתה כי בשל מגבלותיה היא נזקקת ואף תזקק בעתיד לסיוע הזולת בעבודות משק הבית ולטיפול בעצמה, וכי בתה וכלתה מטפלות בה, מסיעות אותה ממקום למקום, דואגות לכל צרכיה ונאלצות להפסיד ימי עבודה רבים בשל כך.

המערערת מצידה, כפרה בכתב הגנתה בעצם אירוע התאונה וטענה כי המשיבה  מעדה בגלל מגבולותיה ומחלותיה, ללא כל קשר לרכב פוגע ואף הכחישה הנזקים הנטענים.

המערערת טענה בכתב הגנתה כי המשיבה נזקקה לטיפולים רפואיים בשל מחלותיה ותחלואיה השונים ולא בשל האירוע, בין היתר, אירוע מוחי,  סכרת כרונית קשה, יתר לחץ דם, אוטם מוחי קשה שבו לקתה בארץ מוצאה ושבעקבותיו נשארה מוגבלת בצורה קשה ועKד.

המערערת טענה כי גם אם נגרמה למשיבה נכות כלשהי כתוצאה מהאירוע, הרי שנכות זו חופפת לנכות ממנה סבלה המשיבה עובר לאירוע וכי השבר לא גרם לכל הגבלה או החמרה בתפקודה של המשיבה מלפני האירוע.

2.                  פסק דינו של בית משפט קמא

בית המשפט קמא נדרש למחלוקת ביחס לעצם אירוע התאונה ונסיבותיה ולסוגית הערכת הנזק וגובה הפיצוי.

לעניין המחלוקת ביחס לעצם אירוע התאונה ונסיבותיה, בחן בית משפט קמא את הראיות שהונחו בפניו, בין היתר, תצהיר המשיבה, עדותה בבימ"ש קמא, עדויות בני משפחתה ועדות נהגת האמבולנס שבו הובהלה המשיבה ממקום התאונה לבית החולים וקבע כי גרסת המשיבה לנסיבות אירוע התאונה מהימנה עליו וכי המשיבה נשאה בנטל הראייתי והוכיחה כי אכן התרחשה תאונת דרכים כנטען על ידה.

עוד קבע בימ"ש קמא כי טענת המערערת לפיה המשיבה מעדה ונפגעה ללא כל רכב שפגע בה, הינה טענה סתמית נטולת ביסוס ראייתי כלשהו ולפיכך דחה אותה.  

בפני בימ"ש קמא היו מונחות שלוש חוות דעת רפואיות מטעם בימ"ש. שתי חוות דעת בתחום האורטופדי, האחת, של פרופ' מיכאל היים לפיה המשיבה סובלת מנכות תפקודית של 100%. השנייה, של ד"ר הלפרין נחום לפיה המשיבה סובלת מנכות רפואית של 100% וחוות דעת בתחום הפנימי של פרופ' רביד לפיה המשיבה סובלת מנכות בשיעור של 94% ותוחלת חייה היא ארבע שנים.

לעניין הערכת הנזק קבע בימ"ש קמא כי המשיבה מרותקת לכסא גלגלים וזאת בהתבסס על עדותה של המשיבה, המסמכים הרפואיים שהיו מונחים לפניו, חוות דעת המומחים הרפואיים שכולם, כל אחד בנפרד,  קבעו כי המשיבה מרותקת לכסא גלגלים ואינה מסוגלת להתנייד בדרך אחרת ואף מהתרשמותו של ביהמ"ש קמא עצמו.

לאחר הקביעה כי המשיבה אינה מסוגלת ללכת באופן עצמאי וכי תלותה של המשיבה בזולת מוחלטת, נדרש בימ"ש קמא לשאלה מהו הגורם או הגורמים לריתוקה של המשיבה לכסא גלגלים וקבע כי הגורם העיקרי הוא הפגיעה האורטופדית שנגרמה למשיבה כתוצאה מהתאונה והניתוחים הרבים שעברה בעקבות פגיעה זו ולא המחלות הפנימיות הרבות מהן סובלת וסבלה המשיבה עוד טרם לתאונה. לצורך קביעה זו והערכת הקשר בין הפגיעה האורטופדית למצבה הסיעודי של המשיבה, בחן בימ"ש קמא את חוות דעת המומחים האורטופדיים, חוות דעתו ועדותו של פרופ' רביד, המסמכים הרפואיים של המשיבה לפני ואחרי התאונה וקבע כי הצורך של המשיבה בעזרה צמודה, נובע בעיקרו כדי 70% מפגיעתה האורטופדית של המשיבה ולא ממחלותיה הפנימיות השונות.