השופט י. גריל:
א. הערעור שבפנינו הוא על פסק-דינו של בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופטת א. פריאל), מיום 22.1.04, ב-ת.א. 4181/00, לפיו חייב בית-משפט קמא את המשיבה לפצות את התובעים - המערערים בסכום של 21,344 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה למדד תשומות הבניה למגורים, החל מיום 24.12.01 עד התשלום בפועל, בתוספת סך של 600 דולר לפי השער היציג ביום התשלום וזאת בגין ליקויי בניה, ואילו בתביעה - שכנגד חייב בית-משפט קמא את המערערים לשלם לחברה הקבלנית - המשיבה את הסכום של 22,485 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 20.9.00 עד התשלום בפועל.
כב' השופטת קמא קבעה שהחיובים על פי פסק הדין ניתנים לקיזוז, וכן קבעה שבנסיבות הענין ישא כל צד בהוצאות.
ב. העובדות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:
המערערים התקשרו עם המשיבה לצורך הקמת בית צמוד קרקע על המגרש של המערערים בכפר ורדים. התובענה שהגישו המערערים כנגד המשיבה היא בגין פיצוי על ליקויי בניה שנתגלו בבית, הוצאות פינוי הדירה בתקופת ביצוע התיקונים, וכן נזק שאיננו ממוני.
המשיבה מצדה הגישה תביעה שכנגד בה תבעה את יתרת התמורה בגין עבודתה בסך 22,485 ש"ח (נכון ליום הגשת התביעה) שלא שולמה לה על ידי המערערים.
סכום זה מורכב מיתרת חוב לפי החוזה, וכן תוספת התקנת נקודות החשמל.
ג. כותבת כב' השופטת קמא בסעיף 2 של פסק הדין, שבכפוף לטענת קיזוז לא חלקו התובעים - המערערים על סכום התביעה - שכנגד, זאת בהסתמך על הצהרת בא-כוחם בפני בימ"ש קמא ביום 11.10.01.
באשר לסוגיית ליקויי הבניה היתה מחלוקת בין המומחה מטעם המערערים מחד גיסא, לבין המומחה מטעם המשיבה מאידך גיסא, וכב' השופטת קמא מינתה בהסכמת הצדדים את המהנדס אסא זהר כמומחה מטעם בית המשפט להערכת הליקויים.
לאחר שהומצאה חוות דעתו של המומחה לבית המשפט (ובהמשך גם השיב המומחה על שאלות הבהרה), ולאחר ששני הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית לפי ההסכמה הדיונית מיום 15.1.03, על פיה הוסכם שפסק הדין יינתן על סמך החומר שבתיק בית המשפט לאחר הגשת תצהירים, ניתן פסק דינה של כב' השופטת קמא, ולפיו חוייבה המשיבה לפצות את המערערים בסכום של 21,344 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה למדד תשומות הבניה למגורים מיום 24.12.01 (מועד ביקור המומחה) עד התשלום המלא בפועל, ולרבות סך של 600 דולר ארה"ב לפי השער היציג בשקלים.
מאידך גיסא קבעה כב' השופטת קמא שהמערערים חייבים לשלם לקבלן את הסכום של 22,485 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה לריבית החל מיום 20.9.00 (יום הגשת התביעה שכנגד) עד התשלום המלא בפועל, וכי החיובים שעל פי פסק הדין ניתנים לקיזוז.
ד. בערעורם מלינים המערערים על קביעתו של בית משפט קמא אשר קיבל את התביעה - שכנגד שהגישה המשיבה כנגד המערערים ע"ס 22,485 ש"ח נכון ליום 20.9.00 (מועד הגשת התביעה שכנגד).
לטענת המערערים שגה בית משפט קמא בקביעתו שאין המערערים חולקים על סכום התביעה שכנגד הואיל והצהרת בא כוחם בפרוטוקול הדיון בישיבת יום 11.10.01 היתה "
בהנחה
שהעבודה הושלמה כהלכה ..... ". (ההדגשה היא שלנו).
גם בישיבת בית משפט קמא מיום 9.4.02 חזר ב"כ המערערים על כך שאמירתו כי אין המערערים חולקים על סכום התביעה שכנגד נאמרה בהנחה שהמשיבה היתה משלימה את כל העבודות לפי החוזה שבין הצדדים, ואזי הסכום שצריך היה להשתלם למשיבה הינו הסכום המלא, דא עקא, שהעבודות לא הושלמו.
כן טען ב"כ המערערים באותו פרוטוקול מיום 9.4.02 שהליקויים נשוא התובענה העיקרית הם בגין עבודות שנעשו ושעליהן שולמה תמורה, ואין המדובר בעבודות שלא בוצעו, ולכן, לטענת ב"כ המערערים בפרוט' בית משפט קמא מיום 9.4.02, אין לקבל את התביעה שכנגד הואיל והעבודות שבבסיס התביעה שכנגד לא בוצעו.
טוען ב"כ המערערים שמרשיו מעולם לא נתנו הסכמתם לקבלת התביעה שכנגד, והם מעולם לא הצהירו שהם מסכימים לקבלת התביעה שכנגד, והדברים, לטענתם, הובהרו בהסברי בא כוחם הן ביום 11.10.01 והן ביום 9.4.02.
עוד טוען ב"כ המערערים שהמשיבה לא הוכיחה שהיא השלימה את העבודות שהיה עליה לבצע. בפסק דינו של בית משפט קמא אין כל התייחסות לנקודה זו ולכן לא היה מקום לקבל את התביעה שכנגד. בהתאם לכך, טוענים המערערים שיש לתקן את פסק דינו של בית משפט קמא ולקבוע שהתביעה שכנגד נדחית, וכן יש לפסוק לזכות המערערים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בגין קבלת תביעתם.
ה. ב"כ המשיבה טוען לעומת זאת שאין להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא. אכן, ב"כ המערערים הצהיר לפרוטוקול הדיון של בית משפט קמא כי הוא מסכים לקבלת התביעה שכנגד כפוף לכך שהעבודות יושלמו. בית משפט קמא פסק פיצוי, משמע, תחליף כספי לביצוע העבודות אשר לא הושלמו, ומשנפסק למערערים פיצוי בגין התיקונים והליקויים אשר נתבעו "נכנסת לתוקף" הסכמת המערערים לשלם למשיבה את יתרת תמורתו של החוזה אשר לא שולמה.
ב"כ המשיבה מפנה לתצהירו של מנהל המשיבה, אינג' ח. פרנקל, בדבר יתרת התמורה הכספית אשר לא שולמה למשיבה. כמו כן המפקח מטעם המערערים, מיכאל יוגב, אשר ניסח הצעת פשרה בסוף ביצוע העבודות הסכים כי המשיבה זכאית לסכומים נוספים כתמורה עבור עבודתה.