פסק-דין בתיק עא 2214/06

שני הערעורים שהדיון בהם אוחד מופנים כנגד פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב - יפו (כב' השופט מרדכי בן חיים) מיום 20.02.2006 לפיו התקבלה באופן חלקי תביעתם של דפנה ופנחס פרץ (המערערים בע.א. 2214/06; להלן: "פרץ") נגד עמנואל אלמוג (המערער בע.א. 2282/06; להלן: "אלמוג") בגין ליקויי בניה (ת.א. 20312/03).

הרקע העובדתי :

פרץ הינם בעליו של בית במושב שתולים, אשר על פי הנטען בבית המשפט קמא, שכרו את שירותיו של אלמוג לצורך תכנון הבית, קביעת סוג הבניה, טיב החומרים, אופן הביצוע והפיקוח על הבניה.

לאחר השלמת הבניה נתגלו בבית ליקויים, שכללו סדקים הנובעים מביסוס לקוי של המבנה וכן ליקויים בריצוף ובמערכת החשמל.

בכתב התביעה שהוגש על ידם טענו פרץ כי רשלנותו של אלמוג גרמה לנזקים הנטענים.

אלמוג מצידו התכחש להיקף חבותו כלפי פרץ וטען כי נשכר על ידם לצורך טיפול בקבלת היתר בניה, תכנון שלד הבית ופיקוח עליון על הקמת השלד.

המחלוקות שהתגבשו בין הצדדים היו בסוגית אחריות אלמוג לליקויים הנטענים, גובה הנזק והיקף אחריות המזמינים. שני הצדדים הגישו חוות דעת, ולנוכח הפערים ביניהן מונה ד"ר ישראל קיסר כמומחה מטעם בית המשפט.

בפסק דינו אימץ כב' השופט בן חיים את ממצאי ד"ר קיסר ככל שהם נוגעים לגורמים לליקויים הנטענים. באשר להיקף חבותו של אלמוג העדיף בית המשפט את גרסת פרץ לפיה אלמוג קיבל עליו לתכנן את הבית ולפקח על בניית השלד. כמו כן, התקבלה טענתם לפיה אלמוג הוא שהמליץ על הקבלן אשר נשכר לביצוע העבודה.

כב' השופט בן חיים סקר בהרחבה את המחלוקות העובדתיות בין הצדדים וקבע כי אלמוג התרשל בפיקוח על ייצוב הבנין הנבנה על קרקע חרסיתית בעלת פוטנציאל סחיפה ניכר במגע עם מים. בנסיבות אלה, היה על המתכנן להקפיד על הפרדה, כחלק מתוכנית ביסוס המבנה. הדבר לא נעשה כדבעי, מאחר שארגזי הפוליביד שנועדו למטרה זו לא היו בגובה מספיק (25 ס"מ) בשים לב לסוג הקרקע.

באשר לנזק קבע כב' השופט קמא כי לא עלה בידי פרץ להוכיח "ירידת ערך משפטית" של הבית. וביחס לעלויות תיקון הליקויים נקבע כי לא ניתן להסתמך על רובה הגדול של חוות דעתו של המומחה מטעם פרץ מאחר שהלה הגזים בהערכת חלק מן הנזקים, וביחס לאחרים נתגלו טעויות מהותיות בקביעותיו (לדוגמא: סוג הריצוף).

לאחר סיכום הנזקים שהוכחו חוייב אלמוג לפצות את פרץ ב- 69,453 ש"ח. מתוך סכום זה 42,413 ש"ח נועדו לתיקון הליקויים שהוכחו, 3000 ש"ח עליות פינוי הבית וכ-25,000 ש"ח בשל נזק בלתי ממוני (עוגמת נפש).

שני הצדדים לא השלימו עם התוצאה, ומכאן הערעורים שבפנינו.

טענות הצדדים :

פרץ חולקים על היקף חבותו של אלמוג וכן על דחיית חלק מראשי הנזק שנתבעו. לטענתם שגה בית המשפט קמא בקובעו את עלות תיקון הסדקים האלכסוניים כ- 4,390 ש"ח בהסתמך על חוות דעת המומחה מטעמם, שעה שעל פי חוות הדעת שאומצה על ידי בית המשפט, בנקודה זו, עלות התיקון היא למעלה מ- 20,000 ש"ח. עוד מלינים פרץ על דחיית טענותיהם באשר להיקף תיקוני הריצוף, הטיח ופריטים נוספים.

אלמוג חולק על קביעת בית המשפט באשר לאחריותו לליקויים ולהשקפתו התמצתה חבותו כלפי פרץ בתכנון ופיקוח עליון, ולפיכך היה על בית המשפט לדחות את התביעה על כל רכיביה.

דיון :

עיינו בטענות הצדדים ובחומר הרב שהוגש על ידם והגענו למסקנה כי דין הערעורים להידחות.

כב' השופט בן חיים בחן ביסודיות את טענות הצדדים והתייחס לעדויות שהובאו על ידם. את ממצאיו סמך כב' השופט קמא על התרשמותו מהעדים ותוך השוואת הגרסאות השונות. באשר לצדדים הטכניים-מקצועיים של המחלוקת הסתמך בית המשפט בעיקר על חוות דעתו האובייקטיבית של ד"ר קיסר. כב' השופט הדגיש בפסק דינו את הסתירות ואי הבהירויות שבגרסת אלמוג ככל שהיא נוגעת להיקף הפיקוח שקיבל על עצמו (עמ' 5-6 לפסק הדין) ומסכם את התרשמותו בדברים:

"2.12 לנוכח עדותו החמקנית והבלתי אמינה של הנתבע אני מקבל כנכונה את גרסת התובע, לפיה הנתבע הוא שהפנה את התובעים לקבלן (עמ' 36 לפרוטוקול) וכי הסתמך על המלצתו של הנתבע בבחירת הקבלן (שם בעמ' 37).