ע"א
בית המשפט המחוזי בתל אביב
|
2102-03
20/11/2005
|
בפני השופט:
שרה דותן
|
| - נגד - |
התובע:
1. מר קאהן פיטר
2. קאהן כהן מירה
|
הנתבע:
נציגות הבית המשותף
|
| פסק-דין |
ערעור זה מופנה כנגד החלטת כב' המפקחת על רישום מקרקעין בתל-אביב, הגב' מירה אריאלי, מיום 12.02.2003 לפיה נדחתה בקשת המערערים למחיקתה על הסף של תביעה, בהסתמך על תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.
ערעור זה הנו אחד מסדרה ארוכה של הליכים שמנהלים חלק מדיירי הבניין ברח' יוניצמן 2 בתל-אביב נגד נציגות הבית המשותף והוגש בשל החלטת ביניים במסגרת הליכי גילוי מסמכים.
הרקע העובדתי
המשיבה הגישה נגד המערערים תביעה לתשלום חלקם בהוצאות האחזקה של הרכוש המשותף בבניין הנ"ל.
בתאריך 30.12.02 ניתנה על ידי המפקחת החלטה המורה למשיבה לאפשר למערערים לעיין במסמכי המשיבה. בהחלטתה נעתרה כב' המפקחת לבקשה שהוגשה בעת ששמיעת הראיות כבר הייתה בעיצומה. כב' המפקחת הורתה למשיבה למסור למערערים את המסמכים המצויים בשליטתה והנוגעים לטלפון הסלולארי של חברת הנציגות הממומן מכספי הנציגות, את חשבון הטלפון של קו 6999144 וכן את העתקי ייפויי הכוח שנמסרו על ידי בעלי דירות לנציגות.
לאחר שנתנה ההחלטה הנ"ל התבקשה כב' המפקחת להבהירה ובמסגרת בקשה זו התבקשה ליתן צו שיחייב פירוט השיחות בטלפונים נשוא הבקשה.
בתאריך 7.1.03 נדחתה הבקשה והובהר כי המערערים רשאים לנקוט באמצעים החוקיים העומדים לרשותם לקבלת פירוט השיחות והודגש כי ההחלטה המקורית לא כללה פירוט שיחות.
בתאריך 23.10.03 הגישה המשיבה תצהיר גילוי מסמכים שכלל את חשבונות הטלפונים, כפי שנקבע בהחלטות.
למרות האמור לעיל, הגישו המערערים בתאריך 27.1.03 בקשה למחוק את התביעה בשל אי ציות לצו גילוי מסמכים ואי פירוט השיחות.
בהחלטתה נשוא הבקשה קבעה כב' המפקחת כי המשיבה קיימה את הצו ודחתה את הבקשה.
בשלב זה נקטו המערערים בהליך תמוה והגישו בקשה לכב' המפקחת לביטול ההחלטה מיום 12.2.03.
לנוכח הקפדתם של המערערים על סדרי הדין, על פי פרשנותם והבנתם את הוראותיהם, אין מנוס אלא להעיר כי הערכאה הדיונית אינה יושבת כערכאת ערעור על החלטותיה היא, ואם סברו באי כוח המערערים כי שגתה כב' המפקחת בהחלטתה מיום 12.02.003 היה עליהם להתכבד ולהגיש ערעור על החלטה זו.
מכל מקום בבקשתם השנייה טענו כי דין ההחלטה להתבטל מאחר שהמפקחת לא קיימה את הוראת תקנה 241 ג (1) לתקנות סדר הדין האזרחי ולא נתנה להם שהות די והותר להתייחס לתגובת המשיבה, אלא שעיון בבקשה הארוכה הכוללת אסמכתאות רבות מעלה כי אין היא כוללת את הטענה שיכולים היו להשמיע, ושהיה בה כדי לשנות את התוצאה.
משכך, גם אם נכונה הטענה לפיה היה על המפקחת להמתין לתגובתם, בסופו של יום לא נגרם להם כל נזק מאחר שבפועל לא הייתה בפיהם כל טענה שהיה בה כדי להשמיט את הקרקע מתחת להבהרת המפקחת את החלטתה שלה כפי שפרטתי לעיל.
ולגופו של עניין. אין זה מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בהחלטות דיוניות ואם סברה כב' המפקחת שמדובר בהליך "מקדמי" אשר במקום למלא את ייעודו ולקצר את הדיונים מטרתו הארכת הדיונים שלא לצורך, רשאית הייתה לדחות הבקשה בעיקר כאשר בהחלטתה המקורית לא הורתה על גילוי פלט השיחות, מה גם שלא הוכח כי הוא מצוי בחזקת המשיבה ואילו התקבלה בקשת המערערים היה על המשיבה לפנות לחברות הטלפון לקבלת המסמך. ראו למשל: רע"א 4234/05
בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פלץ, וכן- רע"א 6715/05
מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' אייזנברג, טרם פורסמו. יפים לעניין זה דברי כב' השופט גרוניס ברע"א 4234/05 הנ"ל:
"המטרה של הליכי גילוי ועיון הינה להביא לכך שההליך העיקרי יתנהל בקלפים גלויים, כאשר כל צד יודע מראש מהם המסמכים שבידי הצד האחר, אשר יש בהם כדי לחזק את עניינו של הצד האחר או להחליש עניינו של זה ... אין להפוך את הליך הגילוי והעיון בין אם הוא עומד בפני עצמו ובין אם הוא עומד כחלק מקדם המשפט, לתחליף לשלב ההוכחות. יש לזכור כי בדרך כלל אין ולא כלום אחרי תצהיר גילוי המסמכים ... כאמור, השלב הנכון לבירור העניין הינו שלב ההוכחות ולא שעה שבית המשפט דן בסוגיה של גילוי ועיון במסמכים".
מאחר שהמשיבה ביצעה את הצו לגילוי ועיון במסמכים כפי שפורש והובהר על ידי המפקחת, בדין נדחתה הבקשה למחיקת התביעה על הסף.
לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות הערעור.
המערערים ישלמו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום י"ח בחשון, תשס"ו (20 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים.