ע"א
בית המשפט המחוזי בתל אביב
|
1923-04
19/12/2005
|
בפני השופט:
1. הילה גרסטל - אב"ד
2. עוזי פוגלמן
3. אילן ש. שילה
|
| - נגד - |
התובע:
פ. א.
|
הנתבע:
משהב"ט-אגף השיקום-ק. תגמולים
|
| פסק-דין |
זהו ערעור על החלטת ועדת הערעורים (להלן:- "
הוועדה") לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט-1959 (להלן:- "
החוק"), מיום 23.12.03 (ע"נ 341/99), שדחתה את ערעור המערער על החלטת המשיב וקבעה כי לא התקיימו כל תנאי לחץ מיוחדים בתנאי שירותו של המערער ולכן לא התקיים הקשר הסיבתי המשפטי הנדרש על-פי מבחני הפסיקה בין שירותו הצבאי של המערער ובין מחלת הנפש ממנה הוא סובל.
1.
רקע
(א) המערער, יליד 3.4.79, התגייס לצה"ל ביום 30.7.97 בפרופיל 97 ושהה כשבועיים בבקו"ם עד שנשלח לבסיס טירונות כלל צה"לית בניצנים.
(ב) ביום 24.8.97 אושפז המערער בבית החולים ברזילי.
ביום 30.8.97 הועבר המערער למחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים שיבא למשך כחודש עקב דכאון פסיכוטי.
(ג) ביום 3.10.97 הועבר המערער לאשפוז במרכז הרפואי לבריאות הנפש על שם אברבנאל (להלן:- "
אברבנאל"), לנוכח כוונות אובדניות שגילה בבית החולים שיבא, ושם שהה המערער במשך כחודש ושבוע.
(ד) ביום 25.11.97 הגיש המערער תביעה להכרה בזכות על-פי החוק.
ביום 14.3.99 דחה המשיב את תביעת המערער בהסתמך על חוות דעת רפואית של פרופ' משה קוטלר מיום 9.3.99 שהגיע למסקנה שאין קשר בין המחלה הנפשית שסימניה הופיעו עוד בטרם הגיוס לבין תנאי השירות הצבאי (להלן:- "
החלטת המשיב").
(ה) המערער הגיש ערעור על החלטת המשיב, והערעור נדון לפני הוועדה.
כל צד הגיש חוות דעת רפואית מטעמו, וכן העידו עדים. הוועדה דחתה את הערעור ועל החלטה זו הוגש הערעור דנן.
2.
החלטת הוועדה
(א) הוועדה הנכבדה קבעה שחומר הראיות נוטה יותר לממצא שאצל המערער ניכרה הפרעה נפשית (גם אם בדרגה קלה) טרם השירות הצבאי וזאת לנוכח ריבוי הראיות האובייקטיביות המעידות על דכאון וחרדה טרם השירות, כמו גם דבריו של המערער בעצמו בתביעה שהגיש למשיב בה רשם שיומיים לפני הגיוס התחיל הדכאון.
(ב) הוועדה קבעה עוד שהאזכור היחיד לקיום לחץ מיוחד שהופעל על המערער התייחס לחששו לצאת למטווח ולגבי אירוע זה לא מצאה הוועדה תימוכין אובייקטיבי.
הוועדה הוסיפה וקבעה בעניין זה שמהתיק הרפואי של המערער עולה כי כבר ביום הראשון לגיוסו הצהיר המערער בשאלון רפואי שמילא, שבשנים האחרונות סבל ממצוקה בתחום הנפשי ואף בתרשומות הקב"ן מיום 21.8.03 לא טען המערער לקיומו של אירוע חריג כלשהו בתקופת השירות שהיה בו כדי להשפיע על מצב רוחו או כדי להעצים את הדיכאון בו היה שרוי.
(ג) עוד קבעה הוועדה, שהמערער שהה בסה"כ כשבועיים בתנאי טירונות שאינה נוקשה כטירונות קרבית ולא הוכח שהיה בה גורם סטרסוגני משמעותי.
(ד) לבסוף קבעה הוועדה שלא הוכח שהמחלה פרצה בעקבות מקרה טראומטי או תוך כדי פעילות חריגה רווית מתח במהלך השירות הצבאי וכי סביר יותר שמקור הדחק הנפשי בו תולה המערער את פרוץ המחלה הוא דווקא ברקע משפחתי ובחששו הרב לשרת רחוק מהבית (מאמו) ולהחמיץ את האפשרות לטפח את המקצוע שבחר (טניסאי).
3.
הערעור
(א) המערער טוען שיש קשר סיבתי בין המחלה לבין השירות הצבאי, זאת מאחר שעובר לגיוסו לא סבל ממחלה נפשית ואף היה בעיצומה של קריירה של טניסאי מצטיין. לדבריו, המחלה פרצה כאשר עבר לבסיס הטירונות, או אז חש בסימנים וסימפטומים האופיינים, וזאת אף עולה מפורשות מסיכום המחלה מאברבנאל, כמו גם מעדותו של מייק שושני ממנה עולה שהתנהגות המערער היתה בלתי תקינה בפגישה בין השניים בבסיס הטירונות.
(ב) המערער מוסיף וטוען שהקשר הסיבתי בין התפרצות המחלה לשירות הצבאי עולה גם מחוות הדעת של ד"ר גוטמן. מעדותו של פרופ' קוטלר עולה שהמערער לא סבל ממחלת נפש ערב גיוסו ואף לא היו סימפטומים לכך.