רקע
1. המערערת (הנתבעת בתיק העיקרי אז' מח' חי' 187/05) הינה חברה זרה, אשר מקום מושבה בארצות הברית (מדינת ניו יורק). נכסיה היחידים בארץ הינם מניותיה ב-פרוטרום תעשיות בע"מ Frutarom Industries Ltd. (להלן: "
פרוטרום"). ביום 24.1.05 הוטל עיקול זמני לבקשת המשיבה (התובעת בתיק העיקרי) על חלק ממניות פרוטרום שבבעלות המערערת. ביום 4.9.05 נדחתה בקשת המערערת לביטול העיקול הזמני, בש"א 6145/05, וביום 22.1.06 נדחתה בקשתה לעיון חוזר בהחלטה שקדמה לה, בש"א 17333/05.
החלטות הרשמת ניתנו על יסוד כתבי בית הדין על נספחיהם וסיכומים בכתב. לא נחקרו מצהירים.
הוראות התקנות וההחלטות נשוא הערעור
2. התנאים המצטברים להטלת עיקול זמני מנויים בתקנות 362 ו- 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לפי תקנות אלה רשאי בית המשפט להטיל עיקול זמני, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה, ובכך שקיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.
על בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.
על פי החלטת הרשמת המלומדת, היא שוכנעה כי:
"
המבקשת הרימה את הנטל המוטל עליה הן לעניין ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה והן לעניין יסוד ההכבדה על ביצוע פסק הדין".
לעניין ההכבדה נכתב בהחלטה כדלקמן:
"
שוכנעתי כי נוכח היות המשיבה חברה זרה, קיים חשש כי אם יוסר העיקול, ובמידה ותתקבל תביעתה של המבקשת, יווצר מצב בו למבקשת לא יהיה ממה להפרע היות ולמשיבה אין נכסים בארץ זולת המניות שעוקלו והמבקשת תאלץ לפעול לאכיפת פסק הדין בארה"ב, הליך אשר יגרום להכבדה משמעותית בביצוע פסה"ד ולהוצאות רבות.
"בהקשר זה יודגש כי כל מניותיה של המשיבה אצל המחזיקה, למעט אלה שעוקלו, הועברו כבר לחברה לרישומים לצורך מסחר בבורסה של לונדון ולא מן הנמנע כי לולא העיקול, יעברו עם יתר המניות לחברה לרישומים".
"
דומה הדבר לחיוב תובע שהינו תושב זר, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע... בהיות המשיבה חברה זרה ואין בידיה להצביע על נכסיה הנמצאים בארץ, מטבע הדברים, תתקשה המבקשת לגבות את מה שמגיע לה, בהתאם לפסק הדין, במידה ותזכה בתביעתה. די בכך כדי להראות הכבדה על פסק הדין במידה ויוסר העיקול".
3. הבקשה לעיון חוזר הוגשה על רקע החלטה שניתנה בתיק אחר (במסגרת בש"א 5741/05) לדחות בקשה למנוע ביצוע דיספוזיציה במניות המערערת בפרוטרום. זאת, בין היתר, מהטעם הבא: "
לא שוכנעתי שלא ניתן יהיה בעתיד, ולמקרה שמי מהם יחוייב לשלם כספים לקופת הפירוק, לגבות מהם את אותם כספים במקום פעילותם בארה"ב או בכל מקום אחר בעולם". המערערת סברה, כי קביעה זו, בהליך אחר, מהווה שינוי נסיבות לעניין יסוד ההכבדה הנדרש. הרשמת סברה, שאין בהחלטה זו "כדי להוות קביעה עובדתית מחייבת לגבי יסוד ההכבדה הנדרש במתן צו עיקול", שם, סעיף 4 משפט אחרון.
הערעור
4. הטענות בערעור שבפניי נוגעות לאותו חלק בהחלטת הרשמת, הקובע כי בנסיבות העניין מתקיים התנאי, שהעיקול הזמני נדרש לשם מניעת הכבדה על ביצוע פסק הדין. לטענת המערערת, עובדת היותה חברה זרה, שעיקר נכסיה מחוץ לישראל, אינה מספיקה, לכשעצמה, כדי לבסס חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, אם ייפסק כנגדה. נוכח חוסנה הכלכלי של המערערת והעדר כל ראיה היכולה ללמד על כוונה מצידה לפעול בתקופה שעד למתן פסק הדין על מנת לסכל את ביצועו, או לעורר חשש לגבי קיומה של כוונה כאמור, הרי שהמשיבה לא עמדה בנטל להוכיח, ולו בראיות מהימנות לכאורה, שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין העתיד להינתן.
לטענת המשיבה, בהיות המערערת חברה זרה, הרי שאין חשיבות לחוסנה הכלכלי, אלא להיקף נכסיה הנמצאים בישראל. לטענתה, "לב ליבו של יסוד ההכבדה במקרה דנן הינו העובדה כי בכדי לממש את פסק הדין שינתן כנגד המערערת, יהיה צורך לפתוח בהליכים בחו"ל אגב השקעת ממון וזמן מרובים". הואיל ונכסיה היחידים של המערערת בארץ הם מניותיה בפרוטרום, שטרם הועברו לחברה לרישומים לצורך מסחר בבורסה של לונדון, וסביר להניח, כך הטענה, כי אלמלא הוטל עליהן עיקול, המערערת הייתה מעבירה גם אותן לחברה לרישומים, הרי שצו העיקול הזמני נדרש לשם מניעת הכבדה כאמור.
דיון
5. "הכבדה" משמעותה שינוי מצבו של מבקש צו העיקול הזמני לרעה עד למועד פסק הדין עקב מעשה של המשיב שיש בו כדי להכשיל את פסק הדין (רע"א 8420/96
דן מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3), 789, 800 מול האות ב'). מקום שהמשיב הינו תושב זר בעל נכסים בודדים בארץ, פעולות שונות בנוגע לנכסים אלה עשויות לשנות את מצבו של המבקש באופן שיהיה עליו לנקוט בהליכי הוצל"פ בחו"ל, במקום בארץ, במקרה שינתן פסק דין לטובתו. לא מן הנמנע, שהוצאת הנכסים מרשות המשיב תעשה משיקולים עסקיים ואחרים אשר בינם לבין כוונה לאלץ את המבקש להיזקק להליכי הוצל"פ כלשהם אין דבר. ברם, העדר כל בטוחה לקיום פסק הדין מצד המשיב מותירה מקום לחשש שייווצר הצורך להיזקק למנגנוני ההוצאה לפועל בחו"ל.
6. השאלה המתעוררת הינה, איפוא, האם אילוץ בעל דין, שזכה בתביעתו כנגד נתבע זר, להיזקק להליכי הוצל"פ במדינה אחרת הינו מעשה שיש בו כדי להכשיל את פסק הדין? בניגוד לדעתה של הרשמת המלומדת, אני סבור, כי אילוץ כאמור
לכשעצמו מגיע כדי "הכבדה" לצורך מתן צו עיקול רק במקרה שאותה מדינה אחרת אינה נוהגת לכבד פסקי דין של מדינות אחרות, או שלישראל אין עימה אמנה בדבר הדדיות בהכרה ובאכיפה של פסקי דין זרים. בשאר המקרים, הכול תלוי במכלול הנסיבות. העובדה שהליכי הוצאה לפועל של פסק דין ישראלי בחו"ל עלולים לצרוך זמן ומשאבים רבים יותר בהשוואה להליכי ההוצאה לפועל בארץ, לא תכשיל את פסק הדין מקום בו פסק הדין עצמו או הסדרי ההוצאה לפועל בחו"ל כוללים מנגנונים לפיצוי הזוכה בגין התוספת בהוצאות הכרוכה בכך.