פסק-דין בתיק עא 1797/06

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כבוד השופט מ. סובל) בת.א. 51379/04 בש"א181332/04 אשר דחה את בקשת המערער, מרקור איתמר, (להלן " המערער") למתן רשות להגן, וחייבו לשלם למשיבה, חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ (להלן: " המשיבה") את סכום התביעה.

ואלה העובדות הרלבנטיות:

1.         המערער רכש מאת המשיבה שלוש חנויות בשטח התחנה המרכזית החדשה בתל אביב (זכויות חכירה ל- 999 שנה). בחנויות הנ"ל התכוון המערער לעשות שימוש למסעדה ולבית קפה, ואשר על כן הוקצה לו בשטחי המשיבה הצמודים לחנויות שטח מיוחד בו הונחו כיסאות ישיבה ללקוחות.

2.         בהסכם  שנערך בין הצדדים לענין זכות השימוש והתמורה בגין כך, נקבע כי  עבור שטח הישיבה ישלם המערער תשלום חודשי קבוע המהווה 5% מסך הפדיון החודשי של החנות. מאוחר יותר נחתמה תוספת נוספת להסכם המכר בה הוסכם על הפחתת התשלום בגין שטח הישיבה ל - 4.5% מסך הפדיון החודשי של החנות. הסכם שלישי ואחרון שנחתם בין הצדדים לענין גובה דמי השימוש קובע כי למרות האמור בהסכמים הקודמים שבין הצדדים לא ישלם המערער דמי שימוש בגין שטחי הישיבה לחנויות השונות על פי אחוזים מהמחזור אלא סכום כספי חודשי קבוע.

3.         בשלב מסוים חדל המערער לשלם את דמי השימוש המוסכמים. על כן  הוגשה כנגדו תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום החוב שבפיגור. לכתב התביעה צורפו כנספחים, בין היתר, העתקי ההסכמים, העתקי כרטסת חיובים, פניות שנעשו למערער בכתב לענין החוב בחודשים אפריל 2004, מאי 2004. כן צורף העתק הסכם שכירות בלתי מוגנת שנחתם בין המערער לבין חברת קפה שרי בתחנה 2004 בע"מ שלה השכיר המערער  אחת החנויות שבבעלותו.

4.         המערער הגיש בקשה למחיקת כותרת ולחילופין בקשה למתן רשות להתגונן. הבקשה למחיקת כותרת נדחתה, ובית המשפט נפנה לדיון בבקשה לרשות להתגונן.

הטענות בבקשת הרשות להתגונן היו כדלקמן :

שתי טענות עיקריות היו למערער; האחת בתקופות בהן היו החנויות סגורות לא היה אמור לשלם דמי שימוש. מבאר המערער כי היתה הסכמה שבעל פה כי לא ישלם דמי שימוש אם החנויות תהיינה סגורות ולא יעשה שימוש בשטח הישיבה והכיסאות.

הטענה השניה היתה הפחתה בתשלום בגין שטחי הישיבה עקב מצב תחזוקה ירוד במשך השנים.

אם תתקבלנה הטענות הנ"ל מבקש המערער לקזז את הסכומים ששילם לטענתו ביתר בשנים בהן שילם למשיבה תשלום מלא הן עבור השימוש בשטח הישיבה והן מכח קיזוז בגין הטענה של תחזוקה לקויה.  

5.         בהחלטתו בבקשה לרשות להגן דחה השופט הנכבד את הטענות הנטענות ע"י המערער ובהתאמה ניתן פסק דין.

לטענה שהיתה הסכמה כי יהיה פטור מתשלום בעת שהחנויות סגורות ולא יעשה שימוש בשטח הצמוד לחנות, נקבע כי לא פרט בתצהירו עם מי נעשתה ההסכמה ובאיזה אופן. כן הודה, כי אותה הסכמה לא נרשמה כלל בתוספת להסכם אשר שינתה את שיטת החיוב בדמי השימוש. זאת ועוד, הוברר כי הסכם התוספת נחתם על מנת להסדיר את חילוקי הדעות לענין תשלום דמי השימוש. צויין, כי המערער אף הודה בחקירתו הנגדית שעל אף הטענה הנטענת לפטור, המשיך הוא לשלם למשיבה דמי שימוש מלאים במשך 7 שנים. טענתו לתשלום תחת מחאה התבררה כטענת סתם. לא הובאה ראשיתה של ראיה לכפיית התשלום. כללו של דבר הטענה בדבר הסכמה שנטענה ללא הפירוט הנדרש אף נסתרה מניה וביה בהסכמים שחתום עליהם המערער. קובע ביהמ"ש בהחלטתו שם כי לא די להפריח טענות סתם ולא תינתן רשות להגן מקום שהטענה מתמוטטת מאליה אל מול חקירת המבקש, אל מול המסמכים שהונחו לפני בית המשפט והתנהגות הצדדים.

באשר לטענה כי בשל רמת תחזוקה ירודה יש מקום להפחית את דמי השכירות קבע בית המשפט בהחלטתו כי לא מצא בבקשה כל הסבר בדבר הקשר שבין הטענה על רמת תחזוקה ירודה לסכום החיוב עבור דמי השימוש.

וכן, סכום הקיזוז הנדרש נקבע על דרך של הערכה ואיננו על פי טיבו ומהותו סכום קצוב. דמי הניהול אינם נובעים  גם מאותה עיסקה בה הוסכם על תשלום דמי השימוש ולכן גם מטעם זה נדחית טענת הקיזוז.

טענות נוספות שנטענו נדחו גם הן .

6.         על החלטה זו ופסק הדין שניתן בהמשך לאותה החלטה, הערעור שלפנינו. במסגרת הערעור טען ב"כ של המערער כי מן הראוי היה ליתן רשות להתגונן מעצם העובדה שלא הומצאו לו מסמכים כפי שנדרשו מאת המשיבה.

7.         לאחר שעיינו בחומר שהונח בפנינו, שמענו את טענות הצדדים, אנו סבורות כי דין הערעור להדחות.

טענות ההגנה של המערער בבקשת הרשות להגן היו טענות סתמיות, בלתי מפורטות כנדרש ממי שמבקש רשות להגן וקרסו בחקירה הנגדית שהתקיימה.

ראוי להדגיש כי בהסכם האחרון שהתקיים בין הצדדים נקבע באופן מפורש שלמרות האמור בהסכמי העבר, דמי השימוש בגין החנויות ישולמו כסכום קבוע וכי המערער מתחייב להפעיל את החנות באופן שוטף ורצוף. משמע, ההסדר החדש גובר על כל הסדר קודם.  אין קשר בין הכנסות, הפעלה של העסק ותשלום דמי השימוש בגין מקומות הישיבה. נהפוך הוא. כאשר המערער מתחייב כלפי המשיבה להפעיל באופן שוטף ורצוף את עסקו אי אפשר לקבל כטענת הגנה על הסכמה שאם לא יפעיל את  החנות יהיה פטור מתשלום דמי שימוש פרס על הפרת החוזה על ידו. זאת מעבר לנימוקים שקבעה הערכאה הדיונית המקובלים עלינו לדחיית טענתו של המערער לפטור מתשלום  עקב הסכמה.