ע"א
בית המשפט המחוזי חיפה
|
1594-05
26/06/2006
|
בפני השופט:
1. י. גריל (אב"ד)
2. ר. חפרי-וינוגרדוב
3. מ. פינקלשטיין
|
| - נגד - |
התובע:
1. גוטמן אביאל
2. גוטמן אסתר
3. ילטוס יפים
4. ילטוס זיוה
5. קוסטינסקי פול
6. קוסטינסקי לולה
7. רבינוביץ בלה
8. רבינוביץ גדעון (גנדי)
9. זוהר טלי
10. זוהר אברהם
11. מילר ריאן
12. מילר אילנית
13. בוסקילה מיכאל
14. בוסקילה מירי
עו"ד צהלה הלוי
|
הנתבע:
1. בני בנימין לקריץ י.י. (1993* בע"מ
2. בני בנימין לקרי בע"מ
עו"ד מיכל לקרץ
|
| פסק-דין |
1. בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה מיום 9.5.05, שניתן על ידי כב' השופט שרעבי, בת.א 1425/03.
2. המשיבות (להלן גם: "המערערות שכנגד") עוסקות בבניית דירות מגורים ומכירתן, ובמסגרת זו מכרו דירות למערערים (להלן גם: "המשיבים בערעור שכנגד") בשכונת אחוזת דניה בחדרה. המערערים 7,8 רכשו הדירות מהמשיבה 2, ואילו יתר המערערים רכשו את דירותיהם מהמשיבה 1.
3. התביעה אשר הוגשה על ידי המערערים לבית משפט קמא, הוגשה כתביעה כספית על סך של 1,025,000 ש"ח בגין הפרות נטענות של הסכמי המכר בכמה עניינים, לרבות איחור במסירה, ליקויי בניה, עוגמת נפש, נזקים נלווים וכיו"ב.
5. הצדדים הגישו לבית משפט קמא חוות דעת מומחים מטעמם. ביהמ"ש המחוזי בחיפה (שם החל התיק את דרכו טרם עבר לבימ"ש השלום בחדרה) מינה כמומחה מטעמו לבדיקת ליקויי הבניה את המהנדס והשמאי, מר דן ברלינר (להלן: "המומחה").
6. הצדדים ניהלו הוכחות אשר בסיומן הגיעו להסכמה לפיה ביהמ"ש ייתן פסק דין בתובענה על בסיס סיכומי הצדדים, תצהירי הצדדים וחוות דעת המומחה שמתייחסת לדירות המערערים שבדק.
כן הסכימו הצדדים כי ביהמ"ש יהיה רשאי לעיין בחוות דעת המומחים מטעם המערערים רק אם המומחה ברלינר יפנה בנקודות מסוימות לחוות דעת אלה. למעט נקודות הפניה אלה, הסכימו הצדדים כי חוות הדעת מטעם המערערים לא יהוו ראייה בתיק.
עוד הסכימו הצדדים, כי לא תותר הרחבת חזית או שינוי חזית, ועדות שמיעה אסורה.
עיקרי הערעור
7. המערערים משיגים על קביעותיו של בית משפט קמא, ובפיהם שלל טענות. הטענה המרכזית בערעור היא, כי שגה בית משפט קמא כאשר אימץ את חוות דעת המומחה גם באותם מקרים בהם הסיק המומחה מסקנות בהסתמך על שיקול דעתו ובניגוד לדין ולתקנים.
8. עוד טוענים המערערים, כי בית משפט קמא צריך היה לפצותם בגין היעדר פיתוח בחצרות הבתים, עלות דיור חלופי והעברת תכולה בעת התיקונים. כמו כן, צריך היה לפסוק לטובתם פיצויים לא ממוניים בגין עגמת נפש - ובאותם מקרים שפסק פיצויים לא ממוניים, היה עליו לפסוק סכום גבוה מזה שנפסק. לעמדתם, טעה גם ביהמ"ש קמא משפסק ריבית בגין הליקויים רק מיום 22.1.02 (מועד בדיקת המומחה את הדירות) ולא מיום מסירת הדירות למערערים, וכן טעה שפסק רק 25% מההוצאות.
פירוט תמציתי של יתר הליקויים הנטענים
9.
ריצוף- המערערים משיגים על קביעת בית המשפט אשר אימץ את חוות דעת המומחה וקבע פיצוי בגין תיקונים מקומיים בריצוף במקום החלפה של כל הריצוף.
מרווחים מתחת לדלתות- בהקשר זה משיגים המערערים על קביעת בית המשפט לפיה מרווחים של 8-15 מ"מ הם סבירים ותקינים, בהסתמך על חוות דעת המומחה, בעוד תקן ישראל מתיר עד 6 מ"מ בלבד.
טיח בממ"ד- לעמדת המערערים, שגה ביהמ"ש קמא משאימץ את חוות דעת המומחה בעניין זה, שכן לפי תקנות הג"א ישנו איסור על טיח בממ"ד.
אמבט ללא דיפון- לטענת המערערים, אמבט ללא דיפון פגיע יותר ואיכותי פחות מזה המדופן. על כן שגה ביהמ"ש כשהתיר אמבט ללא דיפון.
צביעת הדירה- בעניין זה טוענים המערערים, כי שגה בית המשפט משקבע שניתן להסתפק בתיקוני צביעה מקומיים ולא נדרשת צביעת כל הדירה.
דלתות- נטען, כי שגה ביהמ"ש כאשר אימץ את חוות דעת המומחה ואישר דלתות בגובה הנמוך מ- 1990 מ"מ בעוד התקן אוסר זאת.
מדרגות טרפזיות- לעמדת המערערים, שגה ביהמ"ש משלא החיל את התקנות לעניין מדרגות, על מדרגות פנימיות בדירה, בעוד קיימת פסיקה ענפה הקובעת כי תקנות אלה חלות גם על מדרגות פנימיות.
פתח גג- נטען, כי טעה ביהמ"ש משקבע כי הנתבעות לא היו חייבות ליצור פתח גג בגודל סביר המאפשר בניית מדרגות פנימיות העומדות בדרישות התקנות.
אוורור- לעמדת המערערים, אוורור מטבח למרפסת הוא בניגוד לתקנות, ומכאן שלא ניתן היה להתיר זאת.