פסק-דין בתיק עא 1418/08

השופט ישעיהו שנלר, אב"ד:

1.         בפנינו ערעור על החלטת ועדת עררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן - החוק) (תיק וע 2145/07), מיום 31.1.08, אשר דחתה את ערעור המערער על החלטת המשיבה לדחות בקשתו להכיר בו כ"נרדף" מכוח  החוק.

2.         המערער נימק תביעתו בגין אלימות אשר הופנתה כלפיו, אולם המשיבה דחתה תביעתו. המערער הגיש ערעור בפני ועדת העררים (להלן - הועדה), אשר דחתה את ערעורו ביום 6.8.06.

המערער ערער על ההחלטה וכב' השופט שילה הורה על מחיקת הערעור, תוך מתן הזדמנות נוספת למערער להביא ראיות חדשות לענין מעשה האלימות הנטען.

הועדה, לאחר ששמעה את שני אחיו של המערער, דחתה את הערר בפעם השניה.

3.         המערער, יליד 1929 בטריפולי שבלוב, טען למעשה אלימות שבוצע כלפיו עת עבד כשוליית ספר.

בהחלטת הועדה צוין כי אחד מאחיו של המערער לא ידע לומר דבר בעדותו, ואילו אחיו השני העיד כי שמע על האירוע הן בסמוך להתרחשותו והן במהלך השנים.

אולם, כך הועדה, "בהעדר ראיה של ממש, מעבר לאשר עמד בפני הועדה בעת הערר המקורי ולאור הנימוקים שם, אין בעדותו של האח, מפי השמועה, כדי לשנות את התוצאה".

4.         בערעורו טען המערער כי יש מקום שבית המשפט יתערב בהחלטת הועדה, הואיל וקיימת עדות ישירה של שני אחיו אשר הופיעו בפני הועדה, והעידו כי ברחו לכפרים יחד עם המערער מאימת הנאצים, ושם סבלו מרעב ומחלות.

לענין מעשה האלימות, הסביר המערער כי הועדה לא היתה ערה לבעיית שמיעה ממנה סובל אחד מאחיו, ושעל כן לא יכול היה להביא לידי ביטוי את עדותו אשר ניתנה בפני עו"ד נוטריון.

לגבי האח השני, אמנם מדובר על עדות שמועה, אולם מלכתחילה היה ברור כי הראיה הנוספת תהא בגדר עדות שמועה, היות ובעת המקרה הנטען נכחו במספרה בעל המספרה והחייל הנאצי בלבד.

5.         בדיון המקדמי שהתקיים ביום 3.7.08 טענה בתו של המערער כי מדובר באירוע מלפני שנים רבות, וכי אין אפשרות למצוא עדים.

המערער עצמו טען כי אינו מבין עברית כדבעי, תוך שהוסיף אודות בריחה של כל המשפחה לכפר עמרוס, הקשורה לנושא הנרדפות.

ב"כ המשיבה טענה כי אין להתערב בהחלטת הועדה בכל הקשור לנושא האלימות. מנגד, ציינה כי המשיבה תהא מוכנה לצרף את עניינו של המערער בנושא נרדפות מכוח בריחת יהודי טריפולי, אשר אמור להידון בועדת העררים לאור פסק דינו של בית המשפט העליון בענין חסון [רע"א 8832/06 יעקב חסון נ' הרשות המוסמכת עפ"י חוק נכי רדיפות הנאצים(להלן - פרשת חסון) (ט.פ. - מיום 18.2.08)].

בנסיבות אלו, איפשרתי למערער, לרבות באמצעות בתו, לשקול אם אין מקום כי הערעור יתקבל, אולם זאת לצורך החזרת עניינו של המערער לועדה, כדי שעניינו יוכרע בהתאם להכרעה שתיקבע בענין העקרוני הנדון בפרשת חסון.

עם זאת, צוין בהחלטתנו הקודמת כי אם המערער יעמוד על ערעורו בנושא האלימות, יפסוק בית המשפט על סמך החומר שבפניו, ולאחר שהמשיבה תגיש טיעון קצר מטעמה.

6.         המערער הודיע לבית המשפט כי הוא עומד על מתן החלטה בנושא האלימות לכשעצמו, וזאת מבלי לפגוע או למנוע ממנו לטעון להכרה בענין הנרדפות כפרשת חסון.