ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
1366-06
07/10/2008
|
בפני השופט:
1. אסתר קובו סגן נשיא - אב"ד
2. מיכל רובינשטיין סגן נשיא
3. עפרה צ'רניאק
|
| - נגד - |
התובע:
עיריית הרצליה
עו"ד הררי טויסטר ושות'
|
הנתבע:
1. נורית כלב (לרון)
2. אריאל חברה לבנין בע"מ
עו"ד א. קליבנסקי
עו"ד א. ציאון
|
| פסק-דין |
ערעור על פסק דין (חלקי) של בית משפט השלום בתל אביב - יפו (כב' השופט משה סובל) בת.א. 207637/02 לפיו נדחתה תביעת המערערת, עיריית הרצליה (להלן:
"המערערת"), כנגד המשיבות נורית כלב -לרון (להלן:
"המשיבה 1") ואריאל חברה לבנין בע"מ (להלן:
"המשיבה 2").
ואלה העובדות הרלבנטיות לעניין
:
המשיבה 1 היתה בכל הזמנים הרלבנטיים לדיון זה הבעלים הרשום של נכס ברחוב המעלות 9 בהרצליה הידוע כחלקה 73 גוש 6520. משיבה זו התקשרה עם חברה קבלנית, היא המשיבה 2, בהסכם קומבינציה לפיו תבנה האחרונה מבנה שיכיל שבע דירות ושתי קומות חניה.
ביום 23.01.1997 ניתן היתר בניה על שם המשיבה 1 לבנית נכס בשטח של 2844.37 מ"ר ועל בסיס המפורט בתוכניות ובהיתר שולמו האגרות וההיטלים שנדרשו על מנת להוציא את היתר הבניה.
בתאריך 13.03.1998 בוצעו מטעם המערערת מדידות בנכס ונמצא כי השטח החייב בתשלום אגרות והיטלים עמד על 3307.96 מ"ר, ועל כן נשלחו למשיבה 1 דרישות תשלום בגין הפרש שטח של 509.44 מטר. משלא נענו הוגש כתב תביעה בסדר דין מקוצר ולאחר מכן הוגש כתב תביעה מתוקן שפסק הדין שם הוא נשוא הערעור.
במהלך חודש ספטמבר 2004, במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק זה, התברר כי קיימים בנכס שטחים נוספים שנבנו בחריגה מהיתר, אשר לא היו ידועים למערערת והם חייבים באגרות והיטלים בגין השטח הנוסף. בסך הכל השטח שבגינו לא שולמו אגרות והיטלים עמד על פי דרישת המערערת אז על 657.89 מ"ר.
בכתבי ההגנה העלתה המשיבה 1 את הטענות הבאות:
א. במסגרת הסכם הקומבינציה
"למרות שנותרה רשומה כבעלת הנכס הרי שהבעלות התרוקנה מתוכן ואין לרישום כל משמעות".
ב. בעלותה בנכס איננה רלבנטית לצורך תשלום החוב נשוא התביעה שכן זה מתייחס לבניה שבוצעה על ידי המשיבה 2. ההיטלים והאגרות ששולמו בעת הוצאות ההיתר שולמו כולם על ידי הקבלן, גם אם הקבלות הוצאו על שמה.
ג. בתאריך 09.03.1998 הוציאה המערערת טופס הידוע כטופס 4 שבעקבותיו ניתן לספק ליחידות המגורים שנבנו חשמל ומים בהתעלם מחריגות הבניה שבוצעו. לו פעלה המערערת כדין היה מופעל לחץ על המשיבה 2 לשלם את ההיטלים והאגרות כבר באותה העת.
ד. קיימת הכחשה כללית של המדידות המפורטות בכתב התביעה.
ה. מי שחייב בהיטל על פי הגדרתו בחוקי העזר היא המשיבה 2 או לחילופין רוכשי הדירות.
ו. המערערת נקטה בהליך פלילי כנגד שתי המשיבות בגין אותו נכס ובכך מיצתה את זכויותיה ותביעתה שבתיק זה הוגשה שלא כדין.
בכתב ההגנה של המשיבה 2, נטען בעיקר כדלקמן:
א.
"אין לסמוך על מדידות התובעת בחישובי השטחים בשל הטעויות שמגלה כתב התביעה... כן כופרת היא בדו"ח המדידות וטוענת כי המערערת הכלילה שטחים שאינם ברי חיוב או שהינם פטורים מחיוב". טענה כללית זו לא זכתה לפירוט או התמודדות אחרת בכתב ההגנה, כגון: מהם השטחים הפטורים מחיוב, מה הם השטחים שאינם ברי חיוב, מה הטעויות שנפלו במדידה ומדוע אין לסמוך על המדידה. נעיר כבר כאן כי המשיבה 2 לא הביאה עדים מטעמה להוכחת טענותיה.
ב. המשיבה 2 שילמה את כל האגרות וההיטלים כנדרש על פי דין.
ג. אם קיימים הפרשי שטחים בין מדידות במרץ 1998 לבין מדידת ספטמבר 2004 מי שחב הם בעלי הדירות ובכלל זה המשיבה 1.
ד. המשיבה 2 איננה בבחינת בעל נכס כהגדרתו בחוקי העזר, לכן אינה חייבת בתשלום האגרות וההיטלים.
ה. המערערת מיצתה את עילתה לתשלום תוספת אגרות והיטלים עת הגישה את ההליך הפלילי לבית המשפט לעניינים מקומיים.