כב' השופט עאטף עיילבוני
:
הקדמה
:
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט ס' יוסף) מיום 20/9/06 (ת.א.103/96) בו נדחתה תביעה שהגיש המערער לפיצויו בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב פציעתו בתאונת דרכים שאירעה לפני למעלה מ-13 שנים בשטחי הגדה המערבית, ונקבע כי הוא אינו זכאי לפיצויים מכוח
צו המושל הצבאי בדבר פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהודה ושומרון)(צו מספר 677) תשל"ו-1976 (להלן:
"צו המושל הצבאי") וכי זכאותו לפיצוי מושתתת על הדין הפלסטיני המקומי, שהינו בבחינת "דין זר" שלא הוכח.
רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים בתיק
:
המערער, תושב ג'נין, נפגע בתאונת דרכים ביום
26/6/95, אשר אירעה בפתח הכפר זבאבדה שבגדה המערבית, כנוסע ברכב נהוג בידי נהג ישראלי ומבוטח על ידי חברת ביטוח ישראלית, המשיבה מס' 1, "מגדל" חב' לביטוח בע"מ (להלן:
"המשיבה").
פגיעותיו של המערער בתאונה האמורה לא היו קלות ומומחים רפואיים שמונו בידי בית המשפט קמא העמידו את נכותו הרפואית המשוקללת על 36%, המורכבת בעיקרה מנכות בתחום הנוירולוגי.
במסגרת הדיון בבית משפט השלום, כפרה המשיבה בחבותה לפצות את המערער בגין נזקיו והכחישה כי נפגע בנסיבות הנטענות על ידו וכי נפגע בתאונת דרכים. בנוסף, טענה המשיבה כי
חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1976 (להלן:
"חוק הפיצויים") אינו חל על התאונה הנדונה. ביום 25/4/02 קבעה כב' השופטת מויאל ז"ל, במסגרת גלגולו הראשון של התיק בבית משפט השלום, כי המערער הוכיח שנפגע בנסיבות הנטענות על ידו, וכן הוכיח כי נפגע בתאונת דרכים במובן חוק הפיצויים.
על החלטה זו הגישה המשיבה בר"ע לבית המשפט המחוזי (ע"א 2144/02), ורשות הערעור הוגבלה לשאלה האם המערער זכאי לפיצויים מכוח חוק הפיצויים, אם לאו. ביום 26/5/03 קבע בית המשפט המחוזי, מפי כב' השופט ממן, כי המערער אינו זכאי לפיצוי מכוח חוק הפיצויים, וכי זכותו להיפרע מהמשיבה פיצויים עומדת מכוח
"הדין הפלסטיני המקומי".
במסגרת בקשת רשות ערעור שהגיש המערער לבית המשפט העליון (רע"א 9263/03) הוסכם כי לאור החלטת בית המשפט המחוזי, יוחזר התיק לבית משפט השלום, אשר ישלים את הדיון הנדרש בהתבסס על ההכרעות המשפטיות כפי שנקבעו בבית המשפט המחוזי.
פסק דינו של בית המשפט קמא
:
במסגרת הדיון בפני בית המשפט קמא, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית אשר קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית, לפיה, לצורך השלמת הדיון בשאלת החבות, יוגשו סיכומים בשאלות האם המערער זכאי לפיצויים מהמשיבה מכוח צו המושל הצבאי, והאם צו המושל הצבאי חל על התאונה נשוא כתב התביעה, אם לאו, וכלשונם של הצדדים:
"האם התובע זכאי לפיצויים מהנתבעת מכוח צו המושל הצבאי בדבר פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהודה ושומרון)(צו מספר 677) תשל"ו-1976? דהיינו, האם הצו האמור חל על התאונה נשוא כתב התביעה?"
כב' השופט סוהיל יוסף, אשר לפניו נוהל הדיון בגילגול השני בבית משפט השלום, סקר את המצב המשפטי החל בשטחים, תוך אבחנה בין המצב המשפטי שקדם לחתימת ההסכמים בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלסטינית לבין העידן שלאחר חתימתם, והגיע למסקנה כי מבחינה עובדתית ומשפטית, השאלה מהו הדין החל על תושב שטחים אשר נפגע בתאונת דרכים שאירעה בשטחים במהלך שימוש ברכב ישראלי המבוטח בחברת ביטוח ישראלית, תלויה באזור בו אירעה התאונה.
לפי קביעתו של בית המשפט קמא, הואיל והתאונה דנא אירעה באזור המוגדר כשטח "A", דהיינו שטח בו הוחלה ריבונות פלסטינית נפרדת ואחריות פלסטינית מלאה בעניינים אזרחיים, מקור החובה לפצות את המערער בגין התאונה הינו הדין הפלסטיני המקורי, שהוא בבחינת "דין זר" הטעון הוכחה ככל עובדה אחרת, ולא צו המושל הצבאי עליו נסמך המערער בטיעוניו.
בית המשפט קמא איבחן את פסקי הדין אליהם הפנה המערער מהמקרה שלפניו, בציינו כי רק פסקי הדין שעניינם תאונות דרכים שאירעו בשטח "A" לאחר חתימת ההסכמים בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית - רק הם רלוונטיים לצורך בחינת השאלות העומדות על הפרק.
בסיכומם של דברים קבע בית המשפט קמא כי הואיל והתאונה אירעה בשטח "A" הרי המערער אינו זכאי לפיצויים מכוח צו המושל הצבאי ולנוכח העובדה שזכאותו של המערער לפיצוי מושתתת על הדין הפלסטיני המקומי, שהינו בבחינת "דין זר" שלא הוכח - דין התביעה להידחות.
זוהי הקביעה העומדת ביסוד הערעור שלפנינו, עליה משיג המערער, ובה מצדדת המשיבה.
טענות הצדדים
: