ע"א
בית המשפט המחוזי חיפה
|
1277-05
04/04/2006
|
בפני השופט:
1. י. גריל (אב"ד)
2. ר. חפרי-וינוגרדוב
3. מ. פינקלשטיין
|
| - נגד - |
התובע:
1. דלית תורג'מן בשם עז' המנוח תורג'מן אליעזר ז"ל
2. תורג בע"מ
עו"ד צבי הרשקוביץ
|
הנתבע:
1. חיים גרין
2. מוניק גרין
עו"ד אליהו שמואלי
|
| פסק-דין |
א. בפנינו ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופט י. וגנר) מיום 9.2.05 ב-ת.א. 3183/01 לפיו ניתן צו מניעה קבוע האוסר על המערערים לעשות שימוש בשטח אשר סומן במספר "2" במיפרט לחוזה רכישת דירתם מיום 11.3.99 - למטרת חנייה.
המערערים גם חוייבו לפצות את המשיבים בסכום של 5,000 ש"ח בגין עגמת נפש, וכן חוייבו המערערים בהוצאות המשפט של המשיבים.
ב. העובדות הצריכות לעניין, כעולה מפסק-דינו של בית משפט קמא, הינן בתמצית אלה:
המשיבים הינם בעלי דירה בבנין שברח' פרויד 8 בחיפה, והגישו לבית משפט קמא תביעתם למתן צו מניעה קבוע האוסר על המערערים לעשות שימוש בשטח, הסמוך לשטח אשר משמש את המשיבים עצמם, לחניה.
המדובר בשטח אשר סומן במספר "2" במפרט לחוזה מיום 11.3.99 שעל פיו רכש המערער מס' 1 (להלן: "המערער") את דירתו (שטח זה ייקרא להלן: "המרווח"), ואשר צמוד לשטח המסומן במספר "3" במפרט לחוזה מיום 10.3.98 שעל פיו רכשו המשיבים את דירתם (להלן: "חניה מס' 3").
ג. לטענת המשיבים הם עושים שימוש בחניה מס' 3 להחניית מכוניתם מאז החלו להתגורר בדירתם, ואילו המרווח מהווה לגירסתם חלק מן הרכוש המשותף ומשמש בעיקר לתימרון.
במהלך נובמבר 2000 החל המערער, או מי מטעם החברה בע"מ (המערערת מס' 2) אשר בשליטת המערער, להחנות מכוניתו באופן קבוע במרווח. שימוש זה של המערערים מפריע למשיבים בשימוש בחניה מס' 3 שהוצמדה לשטח דירתם.
המשיבים גם תובעים מן המערערים לפצותם בגין דמי שימוש ראויים ובגין עגמת נפש.
ד. לטענת המערערים הרכב הנטען על ידי המשיבים (ואשר חונה בשטח נשוא המחלוקת) איננו רכב של החברה בע"מ, ולכן יש לדחות את התביעה כנגד המערערת מס' 2 בהעדר יריבות.
עוד טוענים המערערים ששטח המרווח הוא למעשה השטח שהוקצה למערער בגין חניה והוצמד לדירת המערערים לפי חוזה רכישת הדירה.
ביום 24.4.00 הושכרה דירת המערער, והמשיבים, כך טוענים המערערים, מנעו מן השוכרת שימוש במרווח לשם חניה. השוכרת ביקשה עקב זאת לבטל את הסכם השכירות וכדי למנוע תוצאה זו הוסכם בין המערערים לבין השוכרת על הפחתת דמי השכירות בסכום של 100 דולר לחודש.
לטענת המערערים דווקא המשיבים עושים שימוש בשטח שאינו שייך להם, אלא למערערים. במסגרת תביעה שכנגד תבעו המערערים מן המשיבים פיצוי בגין הפסד דמי שכירות, דמי שימוש ראויים ועגמת נפש.
ה. בית משפט קמא דן תחילה בשאלה האם הוצמד שטח המרווח האמור לדירת המערער. לפי עיון במפרט שצורף להסכם המכר שנערך בין הקבלן [חברת שטראוס פלד (1995) בע"מ] לבין המערער הגיע בית משפט קמא למסקנה שהמוכר אכן התכוון להצמיד שטח למטרת חניה לדירת המערער, הוא השטח המצוי בסמיכות לחניה מס' 3, דהיינו, שטח המרווח.
ו. מן התשריטים שצורפו להיתרי הבניה אשר ניתנו לבנין נשוא הדיון, והוגשו במסגרת הבקשה לצו מניעה זמני, הגיע בית משפט קמא למסקנה לפיה החניה הצמודה לעמוד הקונסטרוקציה היא חניית המשיבים, כעולה מן התשריט מב/2, והתשריט השני מב/3.
המערערים ביקשו להסתמך על תכנית שצורפה כנספח ז' לתגובתם לבקשה למתן צו מניעה זמני.
לתכנית זו הקרויה "תכנית מצב סופי" מיום 22.4.99 צורף תשריט בו משורטטת משמאל לעמוד הקונסטרוקציה לא חניה אחת בלבד, כי אם שתיים, ואולם תכנית זו, לרבות התשריט שצורף לה, לא קיבלה היתר.
בית משפט קמא דן בשאלה מהי נפקות העדר קיומה של חניה בתשריט שצורף לתכנית למתן היתר בניה, (מב/2, וכן התשריט שצורף לתכנית השינויים מב/3), וזאת נוכח קיומה של חניה כזו במיפרט שצורף לחוזה רכישת הדירה שנערך בין הקבלן לבין המערער.
ז. מסקנת בימ"ש קמא היתה שעצם העובדה שהחניה שהובטחה למערער לפי המיפרט שצורף להסכם הרכישה של דירתו אינה מסומנת בתשריט תכנית השינויים מב/3 אין בה כדי להוביל למסקנה לפיה החניה אינה תקנית. אין בהעדר הסימון כדי לאיין את זכותו של המערער לחניה עפ"י הסכם רכישת הדירה שבינו לבין הקבלן.
זכותו של המערער, כך קובע שופט קמא בפסק-דינו, תיגזר מן החוזה שנחתם עמו ביחס לרכישת הדירה, כשבהתאם לחוזה זה הוצמד שטח המרווח לדירתו.