ההליכים וטענות הצדדים בפני בית משפט קמא
1. המשיבה, חברה שעסקה במועדים הרלוונטיים, בין היתר בניכיון שיקים, הגישה לביצוע בלשכת ההוצל"פ בנצרת, 4 שיקים המשוכים על חשבון המערער וחתומים על ידו, לפקודת ש.ר.מ.ס בע"מ ואשר הוסבו לה - לטענתה, במסגרת עסקאות ניכיון שיקים. השיקים שהוגשו לביצוע, חוללו באי פירעון, בשל הוראת ביטול שנתן המערער.
בהתאם להסכמה דיונית, שהצדדים הגיעו אליה, במסגרת הדיון בבקשת המערער למתן רשות להגן, צורפו לבקשת הביצוע 11 שיקים נוספים ביניהם 7 שיקים שלא הוצגו לפרעון, אולם ניתנה לגביהם הוראת ביטול ע"י המערער. ע"פ ההסכמה הדיונית ניתנה למערער רשות להגן ואפשרות להגשת כתב הגנה מתוקן, זאת בכפוף להפקדת סך של 20,000 ש"ח תוך 30 יום ומנגד הצהירה המשיבה כי מעבר ל- 15 השיקים הכלולים בבקשת הביצוע המתוקנת וסכומן הכולל 188,250 ש"ח (להלן: "השיקים"), אין בידיה שיקים נוספים של המערער.
2. המערער הפקיד את הסך של 20,000 ש"ח כמוסכם, והודיע כי לא יגיש כתב הגנה מתוקן או תצהיר מתוקן, וכי הטענות שהועלו בתצהיר שצורף לבקשת הרשות להתגונן המופנית כלפי בקשת הביצוע המקורית תשמשנה כנגד כל 15 השיקים הכלולים בבקשת הביצוע המתוקנת וב"כ המשיבה הצהיר מצידו כי המשיבה צירפה את כל השיקים שהיא מחזיקה והחתומים ע"י המערער וכי השיקים הכוללים בבקשת הביצוע המתוקנת הם כל השיקים החתומים ע"י המערער והמוחזקים על ידי המשיבה.
3. בתצהיר התומך בבקשתו למתן רשות להגן טען המערער כי הוא הסכים לבקשותיו של בחור בשם רוני אביב- מנהל חברה בשם ש.ר.מ.ס בע"מ ( להלן : "אביב"), אותו הכיר במשך תקופה ארוכה, לכך ששיקים של צדדים שלישיים שאביב החזיק, ייפרעו ע"י הפקדתם בחשבונו הפרטי, זאת לאחר שחשבונו (של אביב) הוגבל. לטענת המערער הוא נענה לבקשותיו של אביב מתוך אמונה והיכרות טובה עמו. עוד טען המערער כי, בהמשך הוא נענה לבקשת אביב ונתן לו שיקים דחויים לצורך ביצוע תשלומים שונים בקשר לעבודתו תוך שהוא - אביב מתחייב לדאוג לפירעונם ולהפקדת כספים לצורך זה בחשבון המערער. במסגרת זו, מסר המערער לידי אביב את השיקים הנ"ל.
4. אביב נעלם בחודש 6/2003 והמערער ביטל את השיקים, לאחר שאביב לא עמד בהתחייבותו ולא הפקיד בחשבונו את סכומי השיקים.
המערער טען עוד כי המשיבה אינה מחזיקה בשיקים בתום לב וכי קיים כשלון תמורה מלא שכן המשיבה לא נתנה דבר תמורת קבלתם, על כן, המשיבה אינה מחזיקה כשורה בשיקים. במסגרת סיכומיו טען המערער, גם לפגם בזכות הקניין של המשיבה ולקנוניה בינה לבין אביב שמטרתה להונות את המערער. עוד טען המערער כי לא הוכח שהמשיבה נתנה תמורה כלשהי כנגד השיקים.
5. המשיבה טענה בתצהיר העדות הראשית של מנהלה לרר שי, כי היא שילמה לאביב תמורת השיקים במזומן לאחר שניכתה, מסכומי השיקים, לעצמה, עמלת ניכיון, עוד טענה כי בשעה שסוחרו לה השיקים לא היתה לה כל ידיעה כי שיקים אלה ניתנו בתנאי שאביב יפקיד תמורתם לפני מועד פירעונם ולא ידעה דבר על מערכת היחסים בין המערער ואביב. המשיבה טענה עוד כי היא נהגה לערוך עסקאות ניכיון עם אביב וכי במסגרת אותן עסקאות נפרעו שיקים שהיו משוכים על חשבון המערער בסך של 327,545 ש"ח ללא התנגדות מצדו. עוד טענה המשיבה כי היא "אוחזת כשורה" בשיקים וכי הנטל להוכיח את ההיפך מוטל על המערער.
6. בפני בית משפט קמא העידו מטעם המשיבה המנהל - לרר שי ובת זוגו - לרר דפנה ואשר שימשה, במועדים הרלוונטיים, כמנהלת חשבונות של המשיבה. מטעם המערער העיד המערער לבדו. עדי הצדדים חזרו, כ"א על טענותיו כפי שהובאו לעיל.
פסק הדין ועיקר קביעות בית המשפט קמא
7. ע"פ פסק דינו של בית המשפט קמא, המפתח להכרעה בסכסוך שבין הצדדים הינו בהכרעה בשאלה אם המשיבה הינה אוחזת כשורה אם לאו. ביהמ"ש קמא ציין כי ס' 29(ב) לפקודת השטרות קובע חזקה של אחיזה כשורה, לטובת אוחז השטר - המשיבה - והנטל לסתור חזקה זו מוטל על המערער, אלא אם זכות הקניין בשיקים לוקה בפגם קנייני מסוג הפגמים המנויים בס' הנ"ל או בגלל פגמים אחרים בזכות הקניין, שאז חובת ההוכחה עוברת למשיבה שעליה להוכיח כי נתנה עבור השיקים תמורה לאחר היווצרותה של טענת ההגנה וכי פעלה בתו"ל במועד הרלוונטי.
8. ביהמ"ש קמא קבע כי בנסיבות המקרה הנטל לסתור את חזקת האחיזה כשורה נותר על שכמו של המערער וכי המערער לא עמד בנטל זה. ביהמ"ש קמא היה בדעה כי לא ניתן לקבוע באופן מוחלט, על סמך עדות המערער, כי משיכת השיקים נעשתה במרמה. הגם שהתנהגות אביב מצביעה לכאורה על מרמה ולא על תום לב בניהול העסק, אולם לא הוצגו ראיות שיש בהן כדי להוכיח בוודאות קיומה של מרמה בעסקת היסוד, כך שמהראיות, לא ניתן לקבוע כי התנהגותו של אביב נבעה מתוך מטרה לרמות את המערער והמערער לא הוכיח כי קיים פגם כלשהו בזכות הקניין מאלה המנויים בס' 29(ב) לפקודה אשר יש בו כדי לגרום להעברת נטל ההוכחה למשיבה.
9. עדות מנהל המשיבה ומנהלת החשבונות נמצאו מהימנות על בית המשפט קמא, ככל שמדובר בנסיבות קבלת השיקים ע"י המשיבה, תשלום תמורה עבורם והעדר הידיעה על מהות היחסים בין המערער לאביב.
10. לעומת זאת מצא בית המשפט קמא כי המערער לא עמד בנטל ולא הוכיח את טענתו לפיה המשיבה לא נתנה תמורה במסגרת עסקת הניכיון.עיקר טענות המערער בעניין זה הופנו כנגד הנתונים המופיעים בכרטסת החשבון של המשיבה שהתייחסה לנושא השיקים. ביהמ"ש קמא לא קיבל את טענות המערער באשר למשקלה הראייתי של הכרטסת והדגיש כי הנטל הוא על שכמו של המערער, שלא התנגד להגשת הכרטסת ולא דרש לקבל חלקים מהכרטסת, שלטענתו הם רלבנטיים לעניין השיקים ומתן תמורה עבורם.
11. ביהמ"ש קמא, גם דחה את טענת המערער בנוגע לאי זימון מנהלת החשבונות הנוספת העובדת אצל המשיבה לעדות.
12. מסקנתו הסופית של ביהמ"ש קמא היתה, כאמור, כי המערער לא עמד בנטל המוטל עליו לסתירת החזקה של אחיזה כשורה בשיקים, העומדת לטובת המשיבה, על כן הוא קיבל את התביעה במלואה, והורה כי הליכי הביצוע של השיקים ימשכו כסדרם.
נימוקי הערעור
להלן עיקר הטענות של המערער:
13. מחומר הראיות עולה, מעל לכל ספק סביר, כי אביב והמשיבה יצרו קנוניה כנגד המערער, לשם גביית שיקים שלא ניתנה עבורם תמורה וכדי שיתעשרו על חשבונו של המערער, שלא כדין ובחוסר תום לב.
14. לא ברור מדוע פרעה המשיבה שיקים לאביב ומדוע מסרה לו שיקים לניכיון לאחר שהיא ידעה כי הוא ברח. המשיבה גם נתנה שיקים לאביב לאחר בריחתו.
15. לא הוכח כי השיקים, שפרעה המשיבה לאביב, ניתנו תמורת השיקים המשוכים ע"י המערער שכן לא הוצגה מלוא הכרטסת.
16. הצגת הכרטסת כפי שהוצגה פועלת לרעת המשיבה.