השופט אברהם אברהם
התביעה
1. המערערים פנו בתביעה לבית משפט השלום בעפולה נגד המשיבים, וזו תמציתה:
המערער 1 (להלן - המערער) הוא - לפי הטענה - מנהיגה הרוחני של קהילת ברסלב בישראל. מקום מושבו שלו - בארה"ב. המערערת 2 (להלן - העמותה) הוקמה לשם ניהול כספי תרומות של הקהילה. המשיב 1 (להלן - המשיב) הוא מבין חברי הקהילה, ושימש כיושב ראש העמותה וכמורשה חתימה שלה מעת שהוקמה. הוא גם שימש כ'גבאי צדקה', וככזה היה אחראי על קבלת כספי התרומות שהגיעו לקהילה, כמו גם להפנייתם לצרכיה השונים של הקהילה. כתב התביעה, עב-הקרס יש לומר, טוען כלפי המשיב, כי מעל בכספי התרומות שעליהם היה מופקד, נטל מהם ושילשל לכיסו. מכאן באה תביעתם של המערערים נגד המשיב ואישתו (המשיבה 2), ובה הם עותרים לחייב את המשיבים ליתן חשבונות, על מנת שייחשפו פעולותיו של המשיב, ולאחר שאלה יתבררו - יחויבו המשיבים בהחזר הכספים שנטלו לכיסם.
השתלשלות העניינים בבית משפט קמא
2. בשלב כלשהו של המשפט הורתה השופטת קמא לבעלי הדין להקדים וליתן תצהירי עדות ראשית, וקבעה מועדים לשמיעת ראיות. משהגיע המועד הראשון שנקבע לשמיעת ראיות (29.3.2004) נסתבר, כי התביעה נתנה את תצהיריה, אך ההגנה לא עשתה כך, הואיל וטרם חלף המועד להגשה (משום הגשת תצהירי התביעהבאיחור). בית המשפט קמא מצא להתחיל בשמיעת עדויות התביעה, משמע בטרם יינתנו תצהירים מטעם ההגנה, וכך אמנם היה, ובה בישיבה נשמעו עדויותיהם של שבעה עדי תביעה. בתום הישיבה הורה בית המשפט, כי עדויות המערער והמשיבים (אישית) תישמענה ראשונות בטרם תימשך שמיעת הראיות, ועל כן ייעד את ישיבת ההוכחות הבאה (29.4.2004) לשמיעת עדותו של המערער, ואת הישיבה שתבוא אחריה (6.5.2004) לשמיעת עדותם של המשיבים.
3. ביום 25.4.2004, משמע ימים אחדים לפני המועד שנקבע לשמיעת עדותו של המערער, הגישו המערערים בקשה לשמיעת עדותו (של המערער) על ידי 'שיחת ועידת וידאופונית' (כך לשון הבקשה), משום מצבו הבריאותי הרופף, שאינו נותן בידו להגיע ארצה. לחילופין ביקשו לדחות את ישיבת יום 29.4.2004 עד כי יוטב מצבו הבריאותי.
השופטת קמא דחתה את הבקשה לשמיעת עדותו של המערער על ידי וידאו-טלפון, אך קיבלה את בקשת המערערים (חרף התנגדות תקיפה של המשיבים) וביטלה את ישיבת יום 29.4.2004 והורתה, כי עדותו של המערער תישמע ביום 13.5.2004.
אלא שגם לישיבת יום 13.5.2004 לא התייצב המערער. ערב הישיבה (כך ממש) הגישו המערערים בקשה לביטולה של הישיבה, כשהם שבים על הטענה בדבר מצבו הרפואי של המערער, שאיננו נותן בידו להגיע ארצה. לצד מצבו הרפואי נטען עתה, כי בנו של המערער ניכווה בחג הפסח, והוא צריך להשגחתו של המערער. השופטת קמא, שבקשת הדחייה הונחה על שולחנה רק בבוקר הדיון, הביעה את מחאתה על הגשת הבקשה, תוך שציינה, כי הטעם הנוגע לבנו של המערער שניכווה איננו חדש, ובכל זאת באה בקשת הדחיה רק ערב הדיון. היא מחתה עוד על כך, שלבקשת הדחיה לא צורף כל תיעוד על מצבו הרפואי של המערער. ובכל זאת נמנעה השופטת קמא מלהיענות לבקשת המשיבים לדחות את התביעה בשל העדר הופעה מצד המערער, ותחת זאת נענתה לבקשת הדחיה, ביטלה את ישיבת ההוכחות, והתנתה את המשכו של המשפט בתשלום 30,000 ש"ח ומע"מ שישלמו המערערים למשיבים תוך 14 יום, שאם לא יעשו כן - תידחה תביעתם. בנוסף חייבה השופטת קמא את העמותה להפקיד סך 250,000 ש"ח, ערובה להוצאותיהם של המשיבים, סכום שיופקד תוך 60 יום, שאם לא כן תידחה תביעת העמותה נגדם.
4. ביום האחרון לתשלום ההוצאות שפסקה השופטת קמא (27.5.2004) הגישו המערערים בקשה לעכב את ביצועה, בקשה שנסמכה על בקשת ערעור שהגישו לבית משפט זה על ההחלטה. בהחלטתה מיום 16.6.2004 דחתה השופטת קמא את בקשתם זו של המערערים; והואיל והאחרונים לא ביקשו ארכה לתשלום ההוצאות, ומשום שהמועד לתשלום חלף (עד למועד שניתנה ההחלטה הנ"ל) - דחתה השופטת קמא את התביעה, וחייבה את המערערים לשלם למשיבים הוצאות בסך 200,000 ש"ח ומע"מ.
בקשת רשות לערער שהגישו המערערים על החלטתה של השופטת קמא מיום 13.5.2004 נדחתה בידי בית משפט זה.
הערעור
5. עתה בא ערעורם של המערערים בפנינו, והם מלאים טענות כרימון על בית המשפט קמא על שכך נהג עמם, ודחה את תביעתם בלא שנתן להם את יומם בבית המשפט. הם משיגים על ההחלטה מיום 13.5.2004, שהתנתה את המשכו של משפט בתשלום סך 30,000 ש"ח הוצאות למשיבים. לפי הבנתם - בית המשפט איננו מוסמך להתנות את המשכו של משפט בתשלום הוצאות, שהרי מי שנפסקו לטובתו הוצאות עשוי לקבל את מבוקשו בעזרתה של לשכת ההוצאה לפועל, ואין זה מתפקידו של בית המשפט לסייע בידו הזוכה בגביית הוצאות שנפסקו לטובתו. הם מפנים בהקשר זה להוראתה של תקנה 515 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - 'תקנות סדר הדין האזרחי' או 'התקנות').
לטענותיהם אלה מוסיפים המערערים, כי המשיבים הודו ב'חלק לא מבוטל מן הנטען בכתב התביעה', ללמדך, כך המערערים, כי ראוי ליתן להם את יומם בבית המשפט.
המערערים טוענים עוד, כי הופלו לרעה בידי בית המשפט קמא, שהרי אף להם נפסקו הוצאות, והגנת המשיבים לא הותנתה בתשלום ההוצאות.
המערערים מוסיפים עוד וטוענים, כי החלטת השופטת קמא, לפיה הורתה כי תחילה תישמע עדותו של המערער, מוטעית, הגם שאת עדותו היה ראוי לשמוע בדרך הקבועה בתקנה 172 לשמיעת עדותו של ראש קהילה דתית, והרי לטעמם - המערער הוא בחינת 'ראש קהילה דתית'.
טענה נוספת בפי המערערים נוגעת לגובהו של סכום ההוצאות שנפסק כתנאי להמשכת המשפט, משמע 30,000 ש"ח ומע"מ.
עוד קובלים המערערים על חיובם בהוצאות בסך של 200,000 ש"ח בפסק הדין שדחה את תביעתם, סכום שלטענתם חורג באורח מופרז מן המגיע לבעל דין במשפט שכזה, ודאי כאשר המשפט שלפנינו לא נשמע עד תומו, לא נשמעו בו כל הראיות וגו'.
טענה אחרת של המערערים עניינה חיובה של העמותה בהפקדת ערובה להוצאותיהם של המשיבים בסך של 250,000 ש"ח. לטענתם - בית המשפט קמא נסמך בהחלטתו זו רק על מצבה הכלכלי הרעוע של העמותה, והרי טעם זה, כשהוא לבדו, אין בו די כדי להצדיק הפקדת ערובה, שהרי אם תאמר כך - כי אז נמצאת סוגר את שערי בית המשפט למי שאין הפרוטה מצויה בכיסו.