השופטת רות רונן:
לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בכפר-סבא (כב' השופטת נ' קוצר) מיום 9.1.03 בת"א 6199/00, במסגרתו נדחתה תביעה כספית שהגישה המערערת כנגד המשיבה לתשלום היטל סלילת כביש.
1. המשיבה (להלן: "
המדרשייה") מחזיקה בנכס מקרקעין בעיר כפר-סבא, הידוע כגוש 6430 חלקה 28 (להלן:"
הנכס"). הנכס גובל בשני רחובות מקבילים - רחוב לוינסקי ורחוב לילינבלום. חלק מרחוב לילינבלום נסלל בעבר על-ידי המדרשייה.
2. המערערת (להלן: "
העירייה") הגישה נגד המדרשייה תביעה לתשלום היטל סלילת-כביש, וזאת מכוח סעיף 9א(א)(2) חוק העזר כפר-סבא (סלילת רחובות), התשמ"א - 1981 (להלן: "
חוק העזר"). כותרת הסעיף היא "היטל בעד כביש בנכס פינתי".
3. לאחר שכתב התביעה תוקן, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית בבית-משפט השלום, ביחס לעובדות מוסכמות, שעל בסיסן יינתן פסק הדין, לאחר שיוגשו סיכומים מטעם הצדדים.
בית המשפט הנכבד קמא (כב' השופטת קוצר) דחה את תביעת העירייה. הנימוק העיקרי להחלטתו היה, משום שהנכס נשוא התובענה אינו "נכס פינתי", כהגדרתו בסעיף 9א(א)(2) הנ"ל לחוק העזר, ולכן לא ניתן לחייב את המדרשייה בהיטל מכוח הסעיף הנ"ל.
על כך הוגש הערעור.
טענות הצדדים
4. העירייה טוענת, כי בית המשפט קמא טעה כאשר קבע כי הנכס דנן אינו "נכס פינתי". לטענתה, יש לבחון את הוראת החוק הרלוונטית בהתאם לתכלית החקיקה, על רקע ההקשר בו נעשתה. על כן, יש לפרש, לטענתה, את המונח "נכס פינתי" כך, שהוא מתייחס, בהקשר של סעיף 9א לחוק העזר, לנכס הגובל בשני כבישים. לחלופין נטען, כי מדובר בלאקונה שיש להשלימה על דרך ההיקש.
5. מנגד, טוענת המדרשייה, כי יש לדחות את הערעור. לטענתה, יש לפרש את המונח "פינתי" שבחוק העזר, כלשון הפשוטה של בני-אדם - כלומר מקום פגישה של שני רחובות היוצר זווית. מעבר לכך, לטענת המדרשייה, זוהי הפרשנות הנכונה גם לפי כללי הפרשנות התכליתית. מאחר שהתביעה של העירייה מבוססת על סעיף 9א(א)(2) לחוק העזר ומאחר שהנכס דנן אינו נכס פינתי - היה מקום לדחות את התביעה.
בנוסף, המדרשייה טענה, כי יש לדחות את הערעור גם מטעמים נוספים - של חוסר תום-לב ושימוש לרעה בהליכי פרוצדורה על-ידי העירייה, שיהוי בהגשת התביעה, פטור מתשלום היטל כביש ל"מוסד חינוכי", ופטור מתשלום היטל פעמיים.
להלן יידונו בפירוט טענות הצדדים.
קביעת היטל סלילת כבישים במקום דמי-השתתפות
6. כדי להכריע בשאלה העיקרית שהיתה שנוייה במחלוקת בין הצדדים, יש להבהיר את ההסדר בחוק העזר ביחס להיטל לסלילת-כבישים, בין היתר, לעומת המצב המשפטי שקדם לו - שאז נגבו מבעלי-נכסים "דמי-השתתפות" עבור סלילת-כבישים.
7. ההלכה הפסוקה הבהירה בעבר את ההבדל בין גביית תשלום על-ידי עיריות לצורך סלילת-כבישים בדרך של
דמי-השתתפות, לבין גבייה של
היטל סלילת-כבישים.
כך נקבע בהקשר זה בפסק-הדין בענין סדי (ע"א 4435/92
עירית ראשון לציון נ' מאיר סדי בע"מ) פ"ד נב(3) 321), בסעיפים 4 - 5 לפסק-הדין (ההדגשות אינן במקור - ר"ר):
"הרשויות המקומיות גובות מתושביהן, לפי חקיקת משנה עירונית, את כספי עלות סלילת הכבישים והמדרכות בתחומן, או שיעור מסוים מעלויות אלה. חוקי עזר עירוניים מיוחדים שנועדו מלכתחילה לאפשר את גביית העלויות האמורות שונו במשך השנים, והשינוי העיקרי הוא בכך שהוחלפה שיטת החיוב בגין סלילת הכבישים. בעבר נהגה ברשויות רבות שיטת החיוב בדמי-השתתפות, אשר הייתה מבוססת על
החזר הוצאות שהוציאה הרשות בגין סלילת-כבישים ומדרכות בתחומה.
השיעור שנגבה מבעלי הנכסים הגובלים ברחוב היה
שיעור מסויים מההוצאות שהוצאו בפועל בגין סלילת הכביש, כשהן עומדות ביחס לקטע הכביש שנסלל, שאורכו כאורך קטע הנכס הגובל בו ...
שיטת חיוב זו השתנתה עם התקנת חוק העזר החדש, המטיל על בעל 'נכס גובל' היטל בגין סלילת-כביש או מדרכה ...
מעיון בחוק העזר החדש (באותו ענין - חוק העזר של עירית ראשון-לציון, ר"ר
) עולה, כי החיוב בהיטל אינו מבוסס על ההוצאות שהוציאה העירייה בפועל בגין סלילת הכביש או המדרכה הגובלים בנכס, אלא על תעריף קבוע בעבור כל יחידה משטח הקרקע ומשטח הבניין שעליה, כמפורט בחוק העזר ובתוספת."
8. כעולה מהאמור לעיל, השינוי בחוקי העזר אשר קבע חיוב ב"היטל", במקום חיוב ב"דמי-השתתפות" בקשר עם סלילת-כבישים, הוא מעבר מחיוב המבוסס על החזר יחסי של הוצאות בפועל בקשר עם סלילת קטע כביש מסויים, לחיוב בהתאם לתחשיב המבוסס על המחיר הממוצע של סלילת כל הרחובות בעיר (ר' ע"א 620/82
מועצת עירית הרצליה נ. רשף, פ"ד לז(4) 57, בעמ' 65). על בסיס המחיר הממוצע הזה, מחוייבים כל בעלי הנכסים בעיר
בתעריף קבוע בגין יחידת שטח. גם לחיוב של ההיטל יש זיקה לשירות של סלילת הכבישים, אולם זיקה זו היא עקיפה יותר (ר' ע"א 620/82 הנ"ל).