השופט י' כהן:
1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (
כב' השופט מר ש' לבנוני) מתאריך 29.12.04 בתיק אז' 11683/02.
2. המערערת אישה קשישה, וגילה למעלה מ- 90 שנים, ובבעלותה דירת מגורים ברח' כלניות 4 בחיפה (להלן - "
הדירה"), בה התגוררה בעבר עם בעלה המנוח. לאחר פטירת בעלה התגוררה המערערת תקופות שונות אצל ילדיה, וכעבור זמן שבה להתגורר בדירה. בשנת 1980 פרצו גנבים לדירה, ובעקבות הרושם הטראומטי שהדבר הותיר בה, עברה המערערת להתגורר במושב "אודים" בביתה של בתה חנה וחתנה, הוא המשיב מס' 1. בדירת חנה בתה התגוררה המערערת כ- 23 שנים, ולצורך מגוריה בתה וחתנה אף הרחיבו את הבית. בעקבות קרע שנתגלע בין המערערת לבתה, דרשו חנה ובעלה מאת המערערת כי תפנה את הבית, ובתאריך 31.1.02 פינתה המערערת את ביתם.
3. המשיבים רופאי שיניים הם, ובתאריך 12.8.82 כרתו עם המערערת חוזה שכירות, ולפיו השכירה להם המערערת את הדירה לצורך ניהול מרפאת שיניים, ונקבע כי תקופת השכירות היא מיום 1.8.82 ועד ליום 31.7.85. בתאריך 7.7.82 נחתם בין הצדדים מסמך נוסף, אשר כונה על ידי בית המשפט קמא "כתב האופציה" (להלן - "
כתב האופציה"). ועל פי קביעת בית המשפט קמא, הגם שעל כל אחד ממסמכים אלה מתנוסס תאריך אחר, הרי שני המסמכים נחתמו באותו תאריך, אם כי לטענת המערערת המסמכים נחתמו בתאריך 7.7.82 ולטענת המשיבים נחתמו בתאריך 12.8.82.
4. משפינתה המערערת את בית בתה וחתנה במושב אודים, דרשה המערערת מן המשיבים כי ישיבו לה את ההחזקה בדירה, ואולם אלה לא אבו לעשות כן מחמת שטענו כי על פי כתב האופציה, זכאים הם להמשיך ולהחזיק בדירה, ולנהל בה את מרפאת השיניים.
5. וזו לשונו של כתב האופציה:
"המשכירה נותנת לשוכר אופציה להאריך את תקופת השכירות מדי שנה בשנה לתקופות של שנה אחת כל תקופה בתנאי:
א. ששכר הדירה החודשי יהיה הערך בשקלים של 300 דולרים ארה"ב לפי שער יציג או סך של 7,430 שקלים, מוצמד למדד התשומות לבנייה, שכיום הינו 4,715.1 , לפי בחירת המשכירה.
ב. ייחתם חוזה לתקופת ניצול האופציה, באותם תנאי שכירות שנחתמו ביום 7.7.82, כפוף לשכר הדירה כאמור בסעיף 1 דלעיל.
ג. למשכירה בכל מקרה, אולם לא לפני יום 31.7.85,
(1) האפשרות להודיע לשוכר על רצונה למכור את המושכר, ואזי לשוכר זכות קדימה לרכוש את זכות הבעלות והחזקה במושכר, במחיר שהצדדים יסכימו עליו, ובאין הסכמה מפורשת בין הצדדים, הרי שהמשכירה חייבת למכור את המושכר לשוכר במחיר ממוצע של שלושה שמאים, שיבחרו על ידי הצדדים ובאין הסכמה על אישיותם, הרי עו"ד מטרי יקבע את שלושת השמאים. בחישוב ערך התמורה לדירה לא ילקח בחשבון ערך השיפוץ והשקעות שהשקיע הסוחר (כך במקור - י"כ) בדירה אלא ייקבע על ערך הדירה כשלעצמה ללא שיפוצים והשקעות.
(2) לא ניצל השוכר את האופציה לרכישת המושכר תוך ארבעה חודשים מיום קביעת המחיר בהתאם לסעיף ג(1), הרי רשאית המשכירה למכור את המושכר לצד ג' בתנאי שהמשכירה הודיעה לשוכר החלטתה למכור את המושכר לאחר, 360 יום לפני המועד שאותה רוצה המשכירה לקבל את החזקה במושכר על מנת להעבירו לקונה החדש.
ד. אופציה זו הינה ללא תמורה."
6. מלשון כתב האופציה יובן, כי טענת המשיבים היא, שכל עוד מבקשים הם לממש את האופציה, כי אז אנוסה המערערת להוסיף ולהשכיר להם את הדירה, ואף אם תרצה המערערת למכור את הדירה, כי אז זכותה זאת כפופה לזכות הקדימה של המשיבים לרכוש את הדירה.
מאידך גיסא טוענת המערערת, כי פרשנות המשיבים את כתב האופציה משמעותה כי הם יהיו שוכרי הדירה לנצח נצחים, ובכך למעשה ינשלו הם אותה מן הדירה. המערערת מוסיפה וטוענת, כי חתימת כתב האופציה נגועה בעושק, שכן בתקופה בה נחתם הייתה התובעת נתונה במצב נפשי קשה עקב הפריצה לדירה, מה עוד, שבינה ובין המשיב מס' 1 התקיימו יחסי תלות, באשר באותה עת התגוררה בצל קורתו במושב אודים.
7. ככל שהדברים אמורים בטענת המערערת כי החוזה נגוע בעושק, בית המשפט קמא דחה טענתה זו. ככל שהדברים אמורים בתקופת השכירות, הגיע בית המשפט קמא למסקנה, כי מכלול הנתונים "מצביע על כך שההסדרים החוזיים אליהם הגיעו הצדדים, חרף האהדה לתובעת, הם הסדרים מאזנים". לדעת בית המשפט קמא, בבחינת טיב ההסדרים שנעשו בין הצדדים, יש להביא בחשבון אף את הקרבה המשפחתית בין המערערת והמשיב מס' 1, ולדעתו לא ניתן לומר כי ההסדרים החוזיים שנעשו בין הצדדים מקפחים את המערערת "בצורה משוועת", המצדיקה התערבות שיפוטית בהם.
לפיכך החליט בית המשפט קמא לדחות את תביעת המערערת, ומכאן הערעור שלפנינו.
8. בערעורה שבה המערערת וטוענת, כי למעשה מדובר בחוזה המקנה למשיבים "שכירות לצמיתות", וכן חוזרת המערערת וטוענת, כי החוזה שנכרת עם המשיבים נגוע בעושק.
כבר בשלב זה אציע לחברי לדחות כל טענות המערערת בנושא העושק, שכן הנני סבור, כי צדק בית המשפט קמא בקובעו, שהעובדות שנתבררו ביחס לכריתת החוזה אינן מצביעות על כך שהמשיבים עשקו את המערערת, מה עוד, שאפילו היה למערערת מקום לטעון את טענת העושק, כי אז לאחר תקופה כה ארוכה בה התקיימו יחסי שכירות בין הצדדים, אין להסכים שהמערערת תהיה זכאית לאחוז בטענת העושק לעולמי עד, ולשלוף אותה כל אימת שיעלה הרצון מלפניה, משל הייתה אוחזת בידה פצצה מתקתקת מזה עשרות שנים (כתאורו של בית המשפט קמא), והיא בוחרת את המועד להטיל הפצצה על ראשי המשיבים. אם סברה המערערת כי כריתת חוזה השכירות או כתב האופציה נגועים בעושק, כי אז היה עליה לעורר טענתה זו זה מכבר, ולמעשה היה עליה לעשות כך בסמוך לאחר שהתברר לה כי מתקיימות נסיבות של עושק בכריתת החוזה (וראה סעיפים 18 ו- 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973).