1. ראש ההוצאה לפועל בבאר-שבע (כב' הרשם ג. גדעון, תיק הוצל"פ 0-03-04497-14) החליט שפסק הדין, שניתן על ידי ועדת הערר לעניין ארנונה, אשר חייב את מועצה מקומית עומר לשלם סכום כסף לזוכה, אינו ניתן לאכיפה בהליכי הוצאה לפועל. עוד החליט כב' ראש ההוצאה לפועל להעניק רשות ערעור לזוכה, ומכאן ערעורו לפני.
לטענת המערער התוצאה האמורה פוגעת בזכותו הקניינית לגבות את חובו שנפסק על פי דין, וכן עומדת בניגוד לייעודה של לשכת ההוצאה לפועל, דהיינו להוציא לפועל הכרעות שיפוטיות בסכסוכים כספיים. עוד מלין המבקש כנגד הערת כב' הרשם לפיה הדרך הראויה לאכיפת הוראה הינה הגשת תביעה אזרחית. לטענת המבקש עמדה זו משמעותה תוספת שלב מיותר. לתפיסתו הפניה ללשכת ההוצאה לפועל חייבת להיות ישירה.
סבורני כי טענות אלו אינן תחליף לחיוב לתור אחר עיגון משפטי המבסס את הצידוק להפעלת המנגנון של לשכת ההוצאה לפועל. כפי שנראה, חוק ההוצאה לפועל הינו חוק ספציפי המגדיר את מקומו בנוגע לפסיקות שיפוטיות, או מעין שיפוטיות, שונות. המחוקק היה רשאי לצעוד בדרך המוצעת על ידי המערער, אך אין חובה לעשות זאת. בל נשכח כי במישור העקרוני ראש ההוצאה לפועל מוסמך לבצע פסקי דין בדרכים שונות והאיזונים בנידון רגישים.
2. סעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז - 1967 פותח את רשימת הגדרותיו בלשון זו:
""בית משפט" - לרבות בית דין דתי;
"פסק דין" - פסק דין או החלטה אחרת של בית משפט בעניין אזרחי, לרבות החלטה על תשלום הוצאות בעניין שאינו אזרחי".
ועדת ערר לעניין ארנונה אינה בית משפט ואף אינה בית דין דתי. המלומד בר-אופיר מבהיר שניתן להגיש בלשכת הוצאה לפועל בקשה לביצוע פסק-דין ועל סמך ההגדרה דלעיל מוסיף:
"נראה כי לאחר שנחקק חוק יסוד: השפיטה, "בית משפט" הוא בית משפט שנתונה בידיו סמכות שפיטה לפי סעיף 1(א) לחוק היסוד. כלומר: בית המשפט העליון, בית המשפט המחוזי, בית משפט השלום, ובית משפט אחר שנקבע בחוק כבית משפט (כמו למשל: בית המשפט לענייני משפחה). בית דין דתי נמנה גם הוא על "בית משפט" לפי ההוראה המיוחדת ו"המורחבת" שבסעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל" (הוצאה לפועל הליכים והלכות, עמ' 89).
סעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל מרחיב את היריעה בקובעו:
"חיוב שדינו כפסק דין -
משכנתאות רשומות על מקרקעין, וכן החלטות, צווים, פסקי דין ומסמכים שנקבע לגביהם בכל דין כי יש לבצעם כמו פסק-דין של בית-משפט, יחולו עליהם הוראות חוק זה, בשינויים המחייבים. ולעניין משכנתה על דירת מגורים המשמשת למגורים של יחיד או משכון על זכויות לגבי דירת מגורים כאמור - גם בשינויים המפורטים בסעיף 81ב'1".
נפתח פתח לפיו גם הכרעה שניתנה על ידי גורם שאינו בית משפט, או בית דין דתי, יחולו עליה הוראות חוק ההוצאה לפועל, ובתנאי שקיימת הוראה בכל דין לפיה יש לבצע הכרעה כזו כאילו ניתנה על ידי בית משפט. עולה איפוא שהדין מאפשר שני מקורות בכדי לקבוע שהכרעה הינה בת-ביצוע על-ידי הוצאה לפועל. המקור הראשון פנימי: הגדרת חוק ההוצאה לפועל - דהיינו פסק דין או החלטה אחרת בעניין אזרחי שניתן על ידי בית משפט, לרבות בית דין דתי. המקור השני חיצוני, דהיינו הפניית כל דין אחר לחוק ההוצאה לפועל, לפיה לצרכי גבייה דינו של החוב, נשוא ההכרעה המעין-שיפוטית, כמוהו כפסק דין.
3. ניסיונו של המערער לשאוב תשתית משפטית לעמדתו מכוח תקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין התשס"א - 2000) לא יצלח. כפי שטען בא כוח המשיבה אין בסיס בתקנות אלה למסקנה שפסיקת ועדת ערר ניתנת לאכיפה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. נכון, תקנות בית משפט לעניינים מנהליים, (סדרי דין) התשס"א - 2000, מגדירות בית דין כועדת ערר. גם נכון שניתן להגיש ערעור מנהלי לפי סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו - 1976 (ראה סעיף 7 לתוספת השניה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים). אך קיים פער בין קביעת הדין שהכרעה של ועדת ערר לעניין ארנונה כפופה לשבט הביקורת של בית משפט לעניינים מנהליים, לבין המסקנה שהכרעה של ועדת ערר לעניין ארנונה ניתנת לביצוע על ידי לשכת ההוצאה לפועל.
יודגש, חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית, תשל"ב - 1976) קובע בסעיף 5 שהמועצה תמנה ועדת ערר. לענייננו יהא זה מועיל להפנות לחוק שקדם לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים. חוק בתי דין מנהליים התשנ"ב - 1992 מגדיר בית דין מנהלי ובית דין, בין היתר, כועדת ערר. סעיף 44 לאותו חוק קובע כי
"החלטה של בית דין, דינה בכל הנוגע להוצאה לפועל, כדין פסק דין של בית משפט". דא עקא, סעיף 4 לחוק מבהיר שהוראות חוק בתי דין מנהליים
"יחולו על בית דין המנוי בתוספת". ועדת ערר לקביעת ארנונה אינה נמנית ברשימת בתי הדין שבתוספת. כפי שקבע כב' השופט ממן, בהקשר אחר:
"ועדת הערר לפי חוק הארנונה אינה בגדר "בית דין" לצורך חוק בתי דין מינהליים משום שאינה מנויה בו" (ע"מ (נצרת) 101/01 תעשיית אבן וסיד בע"מ נ' מנהל הארנונה, תק-מח 2001 (2), עמ' 5. וראה תקנה 45 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים אשר ביטלה את תקנות הרשויות המקומיות, (ערר על קביעת ארנונה כללית) (ערעור בפני בית המשפט המחוזי), התשל"ז - 1977).
נסכם את תוצאות הבדיקה המשפטית. הכרעה של ועדת ערר לענייני ארנונה אינם בני-ביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. אין מקור בדין על פי המבחן הפנימי - חוק ההוצאה לפועל, או על פי המבחן החיצוני - דין אחר. כל עוד המחוקק איננו מאמץ את עמדת המערער, ברי כי גבייה שלא על פי דין ובניגוד לו פוגעת בזכות הקניין של החייב, אפילו אם טרם שילם את חובו. מכאן פטור אני מלהתייחס לטענה החילופית של המשיבה - היא טענת "פרעתי".
4. הערעור נדחה.
המערער ישא בהוצאות המשיבה בערעור זה בסך 3,000 ש"ח להיום.
ניתן היום י"ב בחשון, תשס"ה (27 באוקטובר 2004) בהעדר הצדדים.
קלדנית: נגה