ע"א
בית המשפט המחוזי באר שבע
|
1073-06
06/12/2007
|
בפני השופט:
1. נ. הנדל ס. נשיא - אב"ד 2. ש. דברת 3. צ. צפת
|
- נגד - |
התובע:
1. עלי עיד אלעמרני 2. פריגה מוחמד אל עמרני 3. סולימה סאלם אלעמרני 4. מוחמד עלי עיד אלעמרני 5. זיד עלי אלעמרני 6. זיאד עלי אלעמרני 7. פאטמה עלי אלעמרני 8. חאמד עלי עיד אלעמרני 9. סלימאן עלי עיד אלעמרני 10. חאמד עלי אלעמרני 11. אחמד עלי עיד אלעמרני 12. חליל סאלמה עיד סעידין 13. נורה במרוק סאלם סעידין 14. סברי חליל סלאמה סעידין 15. חלאד חליל סלאמה סעידין 16. סאלם סלמה עיד סעידין 17. סלאמי עתייק מקבול סעידין 18. מוחמד סלאמה עיד סעידין
עו"ד אורי עמרני
|
הנתבע:
מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל עו"ד גיורא עדתו
|
פסק-דין |
כב' השופטת ש. דברת
1. ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום בבאר שבע כב' השופט א. יעקב (כתוארו דאז), מיום 1.4.06 בת.א. 1867/95, אשר קיבל את תביעת הפינוי שהוגשה על ידי המשיב, והורה על פינוי המערערים מהקרקע הידועה כגוש 39053 חלקה 3 באיזור המועצה האיזורית הערבה התיכונה ודחה את התביעה שכנגד שהגישו המערערים.
2. טענות המערערים
א. ביהמ"ש התעלם מטענת ההתיישנות.
ב. המערערים לא פלשו לשטח, עובדה הנלמדת מהליך אחר שהתנהל בין הצדדים שם טען המשיב כי המערערים מחזיקים במקום אף לבקשתה של יחידת המודיעין.
ג. הרישום בספרי המקרקעין אינו מהווה ראייה חותכת לזכות המשיב בהם בהסתמך על סע' 125 (א) לחוק המקרקעין שכן סעיף זה אינו חל שעה שהמשיב "זכה" בהם ללא תמורה מכח העדר תביעות אחרות.
ד. חזקתם של המערערים בקרקע היוותה תמורה עבור פועלם לבטחון המדינה וספק אם ניתן לבטלה אחר עבור השנים. מצב זה מתיישב עם רשות בלתי הדירה שביהמ"ש קמא לא דן בה כלל.
ה. ביהמ"ש לא דן בתביעה שכנגד שענינה פסק דין הצהרתי כי רישום הקרקע על שם המדינה נעשה שלא כדין מבלי שניתנה למערערים הזדמנות להתנגד לרישום.
3.
טענות המשיב
טענת ההתיישנות לא נטענה על ידי המערערים בכתב הגנתם, כך גם לא הטענה בדבר סוג המקרקעין.
המערערים הם פולשים מעצם העובדה שהמקרקעין רשומים על שם המשיב והם מחזיקים בקרקע בניגוד לרצונו.
להודעת הערעור צורפו מסמכים שלא היה מקום לצרפם משלא הוגשו כראיה בתיק בביהמ"ש קמא, ואף נטענו טענות שזכרם לא בא בבימ"ש קמא.
דיון
4. המערערים צירפו להודעת הערעור מוצגים שלא הוצגו בבימ"ש קמא תוך הסתמכות על מסמכים אלה, בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון.
בעקבות עיקרי טיעון של המשיב, אשר התנגד לצירוף מסמכים אלה הוגשה בקשת המערערים לאפשר להביא ראיה נוספת (בש"א 4360/06). דחינו בקשה זו תוך שקבענו שהנימוקים ינתנו בפסק הדין ותחילה אסיר ענין זה מעל סדר היום.
עם צירוף המוצגים לעיקרי הטיעון נוצר מצג שאכן מסמכים אלה הם חלק מחומר הראיות שהוצג בפני ביהמ"ש קמא והוא בחר להתעלם ממסמכים אלה. לא קמה זכות מוקנית להגיש ראיות נוספות כדי שביהמ"ש יעתר לבקשה ולא כך הדבר אל לו לצד לצרף מסמכים שלא עוד בפני בימ"ש קמא מבלי לבקש תחילה אישור מביהמ"ש להגיש ראיות נוספות. עליהם להניח תשתית ראיתית ראויה מדוע מסמכים אלה לא הוצגו בבימ"ש קמא. המסמכים אותם מבקשים להגיש משנים את חזית המריבה והמחלוקת שבין הצדדים ומעלים טענות חדשות שזכרן לא בא בהליכי הדיון השונים בבימ"ש השלום. משמעות קבלת מסמכים אלה, היא בעצם פתיחת חזית רחבה ושמיעת התיק מלכתחילה. אין בבקשה כל הסבר מדוע יש צורך בהגשת ראיות נוספות בערעור כאשר אלה היו בידי המערערים. במהלך הדיונים בבימ"ש קמא התשובה היחידה שאותה מסוגל היה לספק ב"כ המערערים היא שלא הוא שניהל את התיק.
העובדה שלא ב"כ המערערים כאן הוא שניהל את התיק בבית משפט השלום, אינה עילה להבאת ראיות נוספות, אבל אין ספק שב"כ המערערים כאן לא נתן כל הסבר בבקשתו מדוע מסמכים אלה לא הוגשו בבית משפט השלום, כאשר היו בידי המערערים. מנימוקים אלה דחינו הבקשה להבאת ראיות נוספות.
5. ב"כ המערערים התעלם לחלוטין מחזית המחלוקת שנפרסה בבית משפט השלום והעלה טענות חדשות שלא בא זכרן בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים בבית משפט השלום, כך לדוגמא טענת ההתיישנות. טענת ההתיישנות שהינה טענה דיונית, יש לטעון בהזדמנות הראשונה. חזרתי וחיפשתי בכתב ההגנה ובסיכומי המערערים ולא מצאתי זכר לטענה זו, לא במישרין ולא בעקיפין.
גם ב"כ המערערים מסכים שהמילה "התיישנות" לא נכתבה במפורש בכתב ההגנה וגם זו לא נטענה במפורש בישיבת הקדם משפט הראשונה.
6. טענה נוספת שהועלתה נוגעת לעובדה שבית משפט לא דן בטענות המערערים בדבר רשות וחזקה אם הרשות היא רשות הדירה או בלתי הדירה. שוב כמו לגבי טענת ההתיישנות אין בכתב ההגנה זכר לטענה של זכות או בר רשות. ב"כ המערערים הפנה בטיעוניו לסעיף 3 לכתב ההגנה, שם נטען כי
"המערערים מחזיקים בקרקע עשרות שנים בזכות ולחילופין ברשות". טוען ב"כ המערערים שהיה על בית המשפט לברור בין העובדות שבפניו ולפסוק אם מדובר ברשות או לא.