ע"א
בית המשפט המחוזי בתל אביב
|
1044-05
10/07/2005
|
בפני השופט:
שרה דותן
|
- נגד - |
התובע:
גון-גרוס ציפורה עו"ד אלופי אמיר עו"ד גרוס
|
הנתבע:
הדני רון עו"ד לנדאו רמי עו"ד קדם
|
פסק-דין |
ערעור זה מופנה כנגד פסק דינה של המפקחת על רישום מקרקעין, מירה אריאלי, מיום 21.11.04, הדוחה את התביעות ההדדיות שהגישו המערערת והמשיב.
הרקע העובדתי.
המערערת והמשיב הינם בעלי זכויות בדירות בבית ברחוב איתמר בן אב"י 3 בתל-אביב.
דירתו של המשיב ממוקמת בקומת הקרקע של המבנה ודירת המערערת בקומה השניה.
תביעת המערערת הוגשה לאחר שהמשיב ביצע שינויים בקיר החיצוני של דירתו וביצע עבודות בחצר הבניין אשר להשקפתה היוו פגיעה ברכוש המשותף ונסיון להשתלט על חלקים ממנו.
המערערת ביקשה שיינתן על ידי המפקחת צו אשר יורה למשיב להחזיר את המצב לקדמותו.
בתביעה שכנגד טען המשיב כי המערערת עצמה ביצעה עבודות להרחבת דירתה ללא קבלת הסכמתם של יתר הדיירים וכן תבע השבת חלקה היחסי בתיקונים שבוצעו על ידו ברכוש המשותף.
כב' המפקחת ערכה ביקור במקום בתאריך 2.3.04 ובדו"ח שנערך על ידה תיארה את מצבו המוזנח של הבניין ואת חוסר האחידות בחזות החלק החיצוני של כל דירה ודירה.
לנוכח העובדה שלא נמצאו כמעט שתי מרפסות שחלקן הפונה לחזית הבניין זהה התרשמה המפקחת שכל אחד מבעלי הדירות עשה כישר בעיניו בקירות החיצוניים המהווים רכוש משותף, כך למשל מרפסת אחת בקומת הקרקע סגורה בסורגים ובמרפסת אחרת מרקיזה מבד. חלק מהמרפסות סגורות בתריסי פלסטיק וחלק על ידי ויטרינות וזכוכית ומרפסת אחת פתוחה.
בחלק מהקירות החיצוניים הותקנו גגונים ומזגנים.
דירת המשיב ממוקמת בקומת הקרקע בחלקו העורפי של הבניין והיא נמוכה ממפלס החצר.
לטענת המערערת, המשיב ביצע שינויים בגובה מפלס החצר על ידי ריצוף והתקנת מדרגות וכן פתח דלת במקום בו היה בעבר חלון ובכך שינה את הקיר החיצוני של הבניין באופן שבמקום חלון נפרצה דלת לחצר הבית והמשיב נכנס לדירתו דרך הרכוש המשותף - דהיינו, החצר במקום דרך חדר המדרגות.
המשיב לא הכחיש כי בוצעו על ידו שינויים בקיר החיצוני באופן שבו הפך חלון לדלת אולם לגירסתו החלון שהוחלף היה זהה בגודלו לדלת והשינוי שבוצע הוא הנמכתו באופן שיאפשר כניסה דרכו.
באשר לשינויים בחצר נטען כי עקב נזקי רטיבות כבדים מהם סבלה הדירה מדי חורף, בשל הצפות נעשו על ידו עבודות ריצוף שכללו הסדרת שיפועים, התקנת מערכת צינורות, איטום והתקנת משאבות חשמליות לשם שאיבת מי גשמים. באשר לביתן האשפה טען המשיב כי לא נעשה שימוש במבנה שבשל מצבו רעוע סיכן את העומדים בסביבתו וכל שעשה הוא פינוי שרידי המבנה.
בדיון בפני כב' המפקחת הכחישה המערערת בתוקף את טענת המשיב כי התביעה הוגשה עקב סכסוך בדבר הכשרת מקומות חניה בחצר הבית, ורק בסיכומים נטען על ידה כי הנמכת החצר פוגעת באפשרות הכשרת החצר האחורית לחניה.
גם בדיון שבפני חזר עו"ד גרוס וטען כי לנוכח מיקומו של הבניין, הכשרתם של מקומות חניה בחצר חיונית ביותר בשל מצוקת החניה הקשה.
דיון.
בטרם אתייחס לטענות המערערת כנגד פסק הדין יצויין כי אין כל פסול בשינוי יעודה של חצר בית משותף והכשרתה לחניה אולם כאשר התובעת טענה כי המניע מאחורי התביעה הוא רצון למנוע שינויים בלתי מורשים ובלתי מוסכמים, המהווים פגיעה ברכוש המשותף, תוך הכחשת המניע האמיתי, הדבר משליך הן על תום ליבה והן על היחס לפגיעה הנטענת ברכוש המשותף.
מכל מקום המפקחת, אשר שמעה את העדים והתרשמה מהיקף השינויים שבוצעו במקום, העדיפה את גירסת המשיב שנתמכה בחוות דעתו של אדריכל הרשקוביץ וקבעה כי מפלס החצר לא הונמך עקב עבודות שבוצעו על ידי הנתבע וגם בהנחה שאכן המפלס הונמך, הוסיפה המפקחת כי לא הוכח שנגרמה למערערת או למי מבעלי הדירות בבית פגיעה כלשהי ולו מזערית ביותר עקב הנמכת החצר.