ע"א
בית המשפט המחוזי חיפה
|
2572-04
16/03/2005
|
בפני השופט:
1. ש. ברלינר (אב"ד)
2. י. עמית
3. ר. סוקול
|
| - נגד - |
התובע:
קפטא גיא
|
הנתבע:
חנה אברהם
|
| פסק-דין |
ס. הנשיא השופט ש. ברלינר [אב"ד]:
1. בפנינו ערעור על פסק דינה של כב' השופטת פריאל (ת"א 651/00, בית משפט השלום בחיפה, מיום 14.04.04), לפיו התקבלה בחלקה תביעת המשיבה לפיצויים על הנזקים שנגרמו לה עקב הפרת הבטחת נישואים מצד המשיב ונפסקו למשיבה פיצויים בסכום של 60,000 ש"ח וכן הוצאות המשפט בסך 5,000 ש"ח + מע"מ.
2. המערער הכיר את המשיבה בשנת 1995, הוא היה אז כבן 24 שנים והיא היתה כבת 17 שנים. יחסיהם התהדקו, ונקבע מועד לחתונה ליום 30.8.00.
דא עקא, שבתקופה האמורה הכיר המערער אישה אחרת ממנה נולד לו ביום 30.11.00 תינוק ואף נישא לאותה אישה.
עקב כך, במרס שנת 2000 נפרדו דרכיהם של שני הצדדים. החתונה בוטלה והדירה אותה רכשו במחיר של 127,000 דולר (רכישה שלצורך מימונה נלקחה משכנתא) נמכרה בהליך של פירוק השיתוף בבית משפט השלום בעכו (ת"א 21110/00, ראה פסק דין מיום 14.6.01 בו צוין כי "אין בפסק דין זה כדי לחסום את דרכה של הנתבעת בת"א 20651/00 בבית משפט השלום בחיפה, באשר עניינו של פסק דין זה במישור הכספי הנוגע לפירוק השיתוף ותו - לא").
3. כב' השופטת פריאל שמעה את בעלי הדין ועיינה בראיות שהוגשו לה. היא מצאה שאין לתת אמון בגירסתו והסבריו של המערער באשר לסיבות שהביאו לסיום הקשר בין בני הזוג.
נקבע, כי "במקביל לקשר עם התובעת וללא ידיעתה ניהל הנתבע קשר קרוב" עם אחרת לה נישא, וכי "ביטול הנישואין לא היה תולדה של הסכמה הדדית אלא החלטה חד צדדית של הנתבע אותה (הוא) הסתיר מהתובעת בהציגו מצג כאילו (הוא) מעוניין לממש את ההחלטה להנשא".
לאור האמור נקבע כי "הנתבע הפר את הבטחתו להנשא לתובעת וכי נהג כלפיה בעורמה כאשר התנהג כאילו "העסקים כרגיל" בעוד שניהל פרשיית אהבים עם הילה אותה נשא לאישה בסמוך לאחר מכן".
4. כב' השופטת פריאל הגיעה למסקנה כי נגרמו למשיבה נזקים ממוניים וכן נזקים בלתי ממוניים ופסקה לה, בסופו של יום, סכום של 60,000 ש"ח ליום מתן פסק הדין.
בהערכת הנזק נלקחו בחשבון גם נזקים כספיים בסכום של 32,296 ש"ח; לכך נוספו הוצאות רבות בהליכים שהיו בין הצדדים, וכן יש לזכור כי הדירה נרכשה בסכום של 127,000 דולר ונמכרה עקב פירוק השיתוף במקרקעין במחיר של 120,000 דולר וכן כי המשיבה נאלצה לשאת שווה בשווה עם המערער, בתשלומי המשכנתא שרבצה על הדירה, שרוב מחירה שולם ע"י המערער, שרכש אותה ממנה עקב פירוק השיתוף.
5. המערער טוען כי ביטול הנישואין היווה החלטה משותפת של הצדדים וכי הוא פעל בתום לב תוך כוונה שאכן ינשאו. אולם, טיעון זה מנוגד בתכלית לקביעות הערכאה הראשונה שנקבעו על יסוד הראיות ואין להתערב בהן.
6. עוד טוען ב"כ המערערת כי לא היה מוצדק לפסוק פיצויים בגין הנזק הממוני תוך לקיחה בחשבון של הנזקים עקב פירוק השיתוף בדירה, שם נעשה איזון משאבים בין שני הצדדים.
גם טענה זו יש לדחות משום שאין לקשור בין הדברים. כך, לא רק מחמת מה שנפסק בפסק הדין שדן בפירוק השיתוף המצוטט לעיל, אלא גם משום שדווקא בפירוק השיתוף שנכפה על המשיבה עקב הפרת הבטחת הנישואין, נגרמו לה נזקי הרכוש האמורים, ואיזון המשאבים אין פירושו הטבת הנזקים.
7. באשר לפיצויים עצמם טוען המערער שהם מופרזים וגבוהים יתר על המידה.
טענה זו, כך אני סבור, יש לדחות. התנהגותו של המערער היתה, כהגדרת הערכאה הראשונה, ובצדק, "התנהגות נלוזה".
בשים לב לכך, אין לומר שהפיצויים גבוהים יתר על המידה. לטעמי, הם נפסקו על הצד הנמוך תוך שהערכאה הראשונה לקחה בחשבון את מחדליה של המשיבה בניהול התביעה.
8. לסיכום: צדקה הערכאה הראשונה בכך שחייבה את המערער לפצות את המשיבה על נזקיה בגין הפרת הבטחת הנישואין, ואין להתערב לא בקביעה זו וגם לא בסכום שנקבע כפיצויים.
9. אני מציע על כן שנדחה את הערעור וכן נחייב את המערער לשלם למשיבה את הוצאותיה בסך 5,000 ש"ח.
_______________