ס. הנשיא השופט ש. ברלינר [אב"ד]:
1. המשיבה היא קטינה, ילידת 1991, שנפגעה בתאונת דרכים ביום 28.6.97. תביעתה לפיצויים על נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה התבררה בבית משפט השלום בחיפה בפני כב' השופט רקם, ובפסק הדין מיום 10.1.05 הוא פסק לה פיצויים בסכום של 521,000 ש"ח בצירוף חיובים נלווים.
2. פגיעותיה של המשיבה בתאונה כללו חבלות מרובות בירך השמאלית ובאגן ושבר של עצם הפוביס. מאוחר יותר התברר כי היא לקתה במחלת PERTH'S, שכהגדרת ד"ר צינמן בחוות דעתו מיום 2.12.01 היא "בעלת אטיולוגיה לא ברורה וקורית בילדים בין גיל 5-9 שנים כאשר השיא בעיקר בגיל 5-6 שנים, כאשר היא מתבטאת בהפרעה לאספקת הדם, בראש עצם הירך, דבר שגורם לאווסקולר נקרוזיס, נמק של ראש עצם הירך אשר עובר מספר שלבים בריפוי." מחלה זו השאירה במשיבה, לפי הערכתו של ד"ר צינמן, נכות של 30% אך, כך הוא קבע, אין לקשור נכות זאת לתאונת הדרכים נשוא הדיון. לדעתו, "לפי הספרות הרפואית טראומה אינה סיבה מקובלת להתפתחות המחלה וסביר להניח..." שתהליך המחלה הזו החל בתובעת קודם לפגיעתה בתאונה.
3. ד"ר צינמן נחקר ארוכות על חוות דעתו (ראה עמודים 5-13 לפרוטוקול), ואחר מכן איפשר כב' השופט רקם לבא כוח המשיבה להגיש בקשה למינוי מומחה נוסף שיבדוק גם הוא את המשיבה. בקשה זו הוגשה ביום 9.1.03 (בש"א 716/03) בה עתרה המשיבה לפסול את חוות דעתו של ד"ר צינמן ולהורות על מינוי מומחה נוסף בתחום אורתופדית ילדים.
כב' השופט רקם דחה את הבקשה לפסול את חוות דעתו של ד"ר צינמן, אך מצא, מאידך, כי ישנה הצדקה למנות מומחה נוסף שיבדוק גם הוא את המשיבה וייתן חוות דעתו בעניינה. (ראה החלטה מיום 30.1.03). מונה לתפקיד זה פרופ' שלמה פורת, מנהל היחידה לאורתופדית ילדים בביה"ח הדסה בירושלים. הוא נתן חוות דעת מיום 15.7.03, בה קבע, באשר לקשר הסיבתי בין פגיעתה של המשיבה בתאונה לבין מחלת הפרטס, כדלקמן:
|
"מכל האמור לעיל, ועל סמך הנתונים בספרות, ושחזור המהלך הקליני של שיהאן מיום החבלה עד האבחנה של מחלת פרטס לא ניתן לשלול את הקשר הסיבתי, אלא לתמוך בו במקרה המיוחד שלה.
כאן המקום להדגיש, שהסיבה להתפתחות מחלת פרתס היא לא טראומה. כאשר שואלים אורתופד, אם הוא אורטופד ילדים או אורתופד כללי, זו תהיה תשובתו- אין קשר מוכח בין טראומה למחלת פרטס. כך שמסקנתי ביחס לילדה ספציפית זו, לא צריכה להיות תקדים גורף. הנסיבות המיוחדות של חבלתה, המהלך הקליני הרציף לאחר התאונה, וניתוח הספרות כפי שהוא לעיל, הביאו אותי למסקנה שבילדה ספציפית זו יתכן הקשר בין התאונה-לבין התפתחות המחלה מספר חודשים לאחר מכן." |
פרופ' פורת העריך את נכותה של המשיבה בשיעור של 20% לצמיתות.
פרופ' פורת נחקר גם הוא ארוכות על חוות דעתו (ראה עמודים 24-36 לפרוטוקול), ובסיום חקירתו אמר: "אני נקטתי עמדה ברורה שיש קשר ברור בין התאונה לפרטס".
4. כב' השופט רקם העדיף בפסק דינו את חוות דעתו של פרופ' פורת על פני זו של ד"ר צינמן וכתב בסע' 2.4 של פסק הדין:
|
"לאחר עיון בחוות דעת הרפואיות, שמיעת עדות הרופאים בבית המשפט ועיון בסיכומי ב"כ הצדדים- שוכנעתי להעדיף את חוות דעת פרופ' פורת על פ(נ)י זו של ד"ר צינמן שכן גם אם חוות הדעת מאיינות האחת את (ה)שניה בעניין הקשר הסיבתי- צירוף המקרים של התאונה שגרמה לחבלה והתפתחות המחלה במועד סמוך לאחר התאונה, ושאר טיעוני ב"כ התובעת בנושא זה המקובלים עלי - מטים את הכף לטובת חוות דעתו של פרופ' פורת, ובהקשר זה אף ראוי לציין כי תחום מומחיותו הספציפי של פרופ' פורת - אורטופדיית ילדים כאשר מדובר בתובעת שהיא ילדה - קטינה, הסובלת מפרטס." |
לאחר מכן דן כב' השופט רקם בהערכת נזקיה של המשיבה. הוא העדיף את קביעתו של פרופ' פורת כי נכותה היא בשעור של 20 אחוזים, אך קבע, יחד עם זה, כי "נכותה התפקודית עפ"י תאורי הפגיעה אצל שני המומחים - מתאימה יותר לנכות תפקודית של 25% (תוספת של 25% לנכות הרפואית כמקובל בתקנה 15)."
הנזק הבלתי ממוני נקבע לסכום של 44,000 ש"ח; הפסד ההשתכרות בעתיד הוערך בסכום של 372,000 ש"ח; עזרה והוצאות בעבר הוערכו בסכום של; 15,000 ש"ח; ההוצאות הרפואיות ונסיעות בעבר הוערכו בסכום של 10,000 ש"ח, ובעבור עזרת צד ג' בעתיד נפסק סכום של 80,000 ש"ח. סה"כ - 521,000 ש"ח בצירוף שכר טרחת עו"ד, מע"מ והוצאות.
5. הערעור נסב על שני נושאים. הראשון והוא העיקרי - העדפת חוות דעתו ומסקנתו של פרופ' פורת, על פני עמדתו של ד"ר צינמן. השני - הערכת הפיצויים, שלשיטת המערערת, הוערכו בסכומים גבוהים יתר על המידה.
6. בית המשפט הוא המכריע בדבר הקשר הסיבתי בין ההתאונה לבין הפגימה שנותרה בגופו של הנפגע. הוא נעזר במומחה רפואי ובדרך כלל הוא יטה להסתמך על המומחה אותו מינה. אולם, במקרה המתאים יכול בית המשפט למנות מומחה נוסף, והדבר מסור במידה רבה לשיקול דעתו. במקרים נדירים, יכול בית המשפט להכריע בשאלת הקשר הסיבתי אף בניגוד לאמור בחוות הדעת הרפואיות המונחות בפניו. ר' ת"א (חיפה) 1055/92
סימה שפיגל נ' שקולניק ואיילון, תקדין מחוזי 96(4), 283, והאסמכתאות המצוטטות שם ע"י כב' השופטת גילאור.
כמו כן, בית המשפט רשאי להעדיף חוות דעת של מומחה אחד על פני חוות דעת של מומחה אחר, במיוחד כאשר המומחים נחקרו בחקירה נגדית על חוות דעתם. (ראו לעניין זה: ע"א 589/87
משרד השיכון נ' בירנבוים, פד"י מט(1) 625 בעמ' 633). ענין זה של העדפת חוות דעת של מומחה אחד על פני חוות דעת של מומחה אחר מסור במידה רבה לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה. לגבי אימוץ חוות-דעת מומחה ע"י הערכאה הדיונית קבעה הפסיקה כי מקום שהערכאה הראשונה מצאה לנכון לאמץ את דעת המומחה ולפסוק על פיה, מצומצמת מידת ההתערבות של ערכאת הערעור והיא לא תתערב אלא אם כן נראה לה שהמומחה שגה עד כדי כך שאפילו בית המשפט, החסר ידע מקצועי באותו תחום, יוכל לומר שדעתו של המומחה מופרכת (ראו לעניין זה ע"א 680/87
המגן חברה לביטוח נ' אליהו, פ"ד מו (4) 154,בעמ' 161; ע"א 605/88
תבורי בע"מ נ' מעינות הגליל המערבי, פ"ד מה(2)1, 11 וכן, ע"פ 6131/01
מדינת ישראל נ' פרבשטיין, פ"ד נו(2), 24, 30).
בענייננו, אף כי יש פנים לכאן ולכאן בשאלה שבמחלוקת, אין לומר כי הערכאה הראשונה לא יכלה לתת עדיפות למסקנתו של פרופ' פורת, ולקבוע על פיה את מה שקבעה.