פ ס ק - ד י ן
כללי
1. מונח לפנינו ערעור כפול על הכרעת-הדין ועל גזר-הדין, שניתנו על-ידי בית הדין קמא, בעניינו של רס"ן יעקב מוגרבי (להלן: המשיב).
למשיב יוחסו בכתב האישום (המתוקן) שלוש אשמות שעניינן התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955 (להלן גם: חש"ץ). המשיב כפר בכל האשמות, ולאחר שמיעת ראיות הוא הורשע באחת העבירות (שבפרט האישום השלישי בכתב האישום) וזוכה משתי העבירות האחרות (פרטי האישום הראשון והשני).
בית הדין המחוזי השית על המשיב עונש מאסר מותנה בן ארבעה חודשים, הורדה בדרגה אחת (לדרגת סרן), וקנס בסך 2,000 ש"ח.
עתירת התביעה הצבאית היא כי נרשיע את המשיב גם בשתי העבירות שמהן זוכה, וכי יוחמר עונשו. מנגד, עתירת ההגנה היא כי נזכה את המשיב מהעבירה שבה הורשע, וכי לא נתערב בזיכויו משתי העבירות האחרות; ולחלופין, עותרת ההגנה להקל בעונשו.
הערעורים על הכרעת-הדין
פרטי האשמות שבכתב האישום
2. האשמות שבפרטי האישום הראשון והשני - שמהן זוכה המשיב - מתייחסות לאירועים שהתרחשו, על-פי הנטען בכתב האישום, במהלך החודשים פברואר-אפריל 2000, ביחס למי ששירתה כפקידתו של המשיב, רב"ט א.מ. (להלן גם: המתלוננת מס' 2), כאשר המשיב היה בתפקיד סגן הרב הפיקודי בפיקוד דרום (להלן: היחידה).
בנוגע לפרט האישום הראשון נטען בכתב האישום, כי במועד שחל בין החודשים פברואר-מרץ 2000, בעוד המשיב משוחח עם רב"ט א.מ. במשרדי הרבנות הצבאית ביחידה (להלן גם, בקיצור: המשרד), הוא אחז בידה, התקרב אליה למרחק קצר מאד וניסה לנשקה; במהלך הדברים הוא נשען על דלת הכניסה למשרד וניסה למנוע מרב"ט א.מ. לצאת מהמקום; בסופו של דבר היא פתחה את הדלת בכוח ונמלטה מהמקום.
בפרט האישום השני נטען בכתב האישום כי כחודש לאחר המועד נשוא פרט האישום הראשון, בעת שהמתלוננת מס' 2 ישבה מול המחשב, במשרד, עמד המשיב מאחוריה וליטף את צווארה; המשיב חדל ממעשיו לאחר שהיא הזיזה את צווארה בתנועת רתיעה.
לפי פרטי העבירה שבפרט האישום השלישי, כפי שיוחסו למשיב בכתב האישום - בתאריך 28/11/00 בשעה 14:00 לערך, בעת שהמשיב שוחח עם טור' ס.א. (להלן גם: המתלוננת מס' 1), אף זאת במשרד, ולאחר שהמתלוננת מס' 1 הושיטה לו את ידה בתנועת "כיף", אחז המשיב בידה ומשך אותה לעברו, חיבקה, ניסה לגעת בחזה ולנשקה. במהלך הדברים הוא סגר, באמצעות רגלו, את דלת המחסן שבו שהו השניים (להלן גם: המחסן), ואמר לה "את הנשמה שלי", או מילים בעלות משמעות דומה. המשיב חדל ממעשיו כאשר חיילת אחרת נכנסה במפתיע למחסן.
הראיות העיקריות
3. בפני בית הדין העידו מטעם התביעה בעיקר שתי המתלוננות; כמו-כן, העידו סמל מורן חיון ומיכה עמר, חברה של המתלוננת מס' 1, אודות מצבה הנפשי סמוך לאחר האירוע השלישי. כן הוגשו לבית הדין אמרותיו של המשיב בחקירתו ב-מצ"ח (ת/1 ו-ת/2).
מטעם ההגנה העידו המשיב וכן יוסף פיטוסי, ששירת בתפקיד מש"ק דת ביחידה, רס"ב ג'ילברט טוויטו, ששימש כקברן וכחזן צבאי ביחידה, ואביה של המתלוננת מס' 1 (וכן חיילת ששירתה כחוקרת מצ"ח, סמל קלודט הרמן, שגבתה את עדויותיהם של עמר ושל אביה של המתלוננת מס' 1). כמו-כן, הוגש מטעם ההגנה דו"ח העימות שנערך במסגרת החקירה בין המשיב לבין המתלוננת מס' 1 (ס/3), וכן מכתב שכתבה המתלוננת מס' 2 בתאריך 30/11/00 (ס/4).
4. למעשה, אין חולק כי פרטי האישום הראשון והשני נסמכים בעיקר על עדותה היחידה של המתלוננת מס' 2, וכי פרט האישום השלישי נסמך בעיקר על עדותה היחידה של המתלוננת מס' 1.
יתר עדי התביעה הם עדים "חיצוניים" לאירועים הרלוונטיים, שעדותם באה לחזק את גרסאותיהן של המתלוננות, נוכח גרסתו המכחישה של המשיב, ולתמוך במהימנותן של המתלוננות, מתוך נסיון לשפוך אור על התנהגותן בסמוך לאירועים.