השופט י' דנציגר:
עד ראייה - יעד ההתנקשות - זיהה את היורה, עמו יש לו היכרות קודמת, על פי תנועות גופו וחלק מפניו הגם שהיורה חבש קסדה. האם נפלה בנסיבות המקרה טעות כנה בזיהוי?
זו השאלה הניצבת לפתחנו בערעור שלפנינו כנגד הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט מ' פינקלשטיין, השופטת ל' ברודי והשופט פרופ' ע' גרוסקופף) בתפ"ח 11459-10-09 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 11459-10-09 end_of_the_skype_highlighting מיום 24.10.2011. המערער הורשע ברצח, לפי סעיף 300(א)(2) וסעיף 20(ג)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ובניסיון לרצח, לפי סעיף 305 לחוק העונשין. על המערער הושתו מאסר עולם ועשרים שנות מאסר בפועל, שמחציתן תרוצה בחופף למאסר העולם. כן חויב המערער בפיצוי לטובת הורי המנוח בסך של 258,000 ש"ח.
העובדות לפי כתב האישום
1. בין המערער לבין מוריס קריספיל התגלע סכסוך בגין חוב כספי שחב מוריס למערער. עינב כהן הינו חברו של מוריס והמערער ראה גם בו כחייב. על רקע החוב, בשתי הזדמנויות שונות הגיע המערער עם אחרים לדוכן השייך לאביו של מוריס בשוק בעיר ראשון-לציון ודרש בתוקף מעובד במקום כי סכומי כסף יושבו לו. יום לפני האירוע מושא כתב האישום, ביום 4.8.2009 בשעה 15:00, שב המערער עם אחר לדוכן ודרש כספים על חשבון החוב. אחד העובדים בדוכן התקשר למוריס, אשר שהה אותה עת בסין, ואיפשר למערער לשוחח עימו. בתום השיחה הפך המערער את הדוכן וטרם לכתו אמר לעובד: "שבוע הבא תכין לי כסף". בסמוך לאחר מכן, באותו יום, נודע לפאיז אבו גאנם, חברו של עינב, על מה שאירע ובהמשך לכך ביקש עינב את מעורבותו של פאיז בסכסוך. בעקבות כך פנה פאיז טלפונית אל המערער, בשמו של עינב, בנוגע לחוב. בהמשך אותו יום, במהלך שיחות טלפון נוספות, החלו חילופי דברים קשים הכוללים גידופים בין המערער ואחר מטעמו לבין פאיז באשר לחוב ולהתנהגותו של המערער, במהלכם נאמר לפאיז "לא להתערב בדברים לא שייכים לו" (כך במקור - י.ד.).
2. על רקע הסכסוך המתואר לעיל, גמלה בליבו של המערער ההחלטה להמית את עינב. ביום 5.8.2009 בסמוך לשעה 21:30 הגיעו המערער ואחר לרחוב בר-אילן ברמלה כשהם רכובים על קטנוע. האחר נוהג בקטנוע והמערער ישב מאחוריו. באותה העת שהה עינב בקיוסק "סוכריה על מקל" שברחוב בר-אילן ברמלה. בסמוך לקיוסק שהתה קבוצת נערים וביניהם המנוח, יפתח מור יוסף ז"ל. המערער ירד מהקטנוע כשהוא חובש קסדה על ראשו ואוחז בידו אקדח. המערער פסע לעבר עינב תוך שהוא יורה לכיוונו. עינב ניסה להימלט בריצה אך המערער המשיך לדלוק אחריו וירה לכיוונו כ-13 יריות במטרה לגרום למותו. כל אותה עת המתין האחר למערער על גבי הקטנוע במטרה למלטו מהמקום. לאחר הירי נמלטו השניים בנסיעה מזירת האירוע. כתוצאה מהירי שביצע המערער נפצע המנוח בראשו מכדור תועה ולמחרת היום נפטר בבית החולים. כתוצאה מהירי נפצע עינב משלוש יריות שנורו לעברו באזור בית החזה, מעל ומתחת לסרעפת, ונגרמו לו קרעים רבים בסרעפת, בכבד, בכליה ובמעיים.
לפיכך, הואשם המערער כאמור ברצח ובנסיון לרצח.
עיקרי הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי
3. בית המשפט המחוזי קבע כי הוכח לפניו זיהויו של המערער כמבצע הירי מושא כתב האישום. בית המשפט המחוזי הדגיש כי זיהויו של המערער כמבצע הירי נשען על נדבך מרכזי אחד הנתמך בשלושה נדבכי משנה. הנדבך המרכזי הוא הצבעתו העקבית של עינב על המערער כמבצע הירי - עדות הזיהוי של עינב. נדבכי המשנה עליהם הצביע בית המשפט המחוזי הם: המניע המיוחס למערער לפגוע בעינב; עדותו של הנער אביהו שמעוני אודות חילופי דברים בין היורה לבין עינב והתנהלותו של המערער במהלך חקירתו במשטרה ובמהלך עדותו בבית המשפט.
זיהוי המערער כמבצע הירי על ידי עינב
עינב זיהה את המערער כמי שביצע את הירי מושא כתב האישום.
4. בית המשפט המחוזי הדגיש כי זיהויו של המערער על ידי עינב כמבצע הירי היה זיהוי מיידי שנמסר על ידי עינב עוד בזירת האירוע, בסמוך לאחר הירי. בית המשפט המחוזי הפנה לכך שעינב מסר לפאיז, שטיפל בו בעודו מתבוסס בדמו בזירת האירוע, כי "זה ניר, זה ניר". פאיז דיווח למשטרה על אמרה זו יומיים לאחר האירוע במסגרת חקירה בלתי פורמאלית. פאיז הבהיר למשטרה כי אין ספק ש"ניר" הנזכר באמרתו של עינב הוא המערער. אלא שבחקירה הפורמאלית ובעדותו בבית המשפט ניסה פאיז לטשטש את דבריו תוך שהוא נסוג מדברים שמסר בחקירה הבלתי פורמאלית. בית המשפט המחוזי העדיף את גרסתו של פאיז שניתנה בשלב החקירה הבלתי פורמאלית על פני גרסתו המאוחרת.
5. בית המשפט המחוזי קבע כי מצבו הקשה של עינב בעת מסירת האמרה לפאיז והספונטניות בה ניתנה מסירים כל חשש לכך שעדות הזיהוי נועדה לטפול עלילת שווא על המערער. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי כי גם לאחר התעוררותו של עינב מתרדמת מסר עינב את שמו של המערער כמבצע הירי. בנוסף לכך הודגש בהכרעת הדין כי גם בעדותו בבית המשפט זיהה עינב את המערער כמי שביצע את הירי. בית המשפט המחוזי הטעים כי זיהויו של עינב את המערער כמבצע הירי הוא עקבי, קוהרנטי וברמת מהימנות גבוהה ביותר.
6. באשר לזיהויו של המערער על ידי עינב, ציין האחרון כי בינו לבין המערער קיימת היכרות מוקדמת. בעדותו בבית המשפט הדגיש עינב כי זיהה את המערער בפניו, וליתר דיוק, לפי אותו חלק מפניו שהיה חשוף, "מקו האף עד הקו שמעל לגבות", לאור העובדה כי המערער חבש קסדה. עוד הדגיש עינב בעדותו בבית המשפט כי זיהה את המערער גם לפי תנועות גופו. בית המשפט המחוזי הדגיש כי להיכרות המוקדמת בין עינב לבין המערער ישנה חשיבות לעניין הערכת משקלה של עדות הזיהוי. בית המשפט המחוזי שביקר בזירת האירוע, בה בוצעו הדגמות על ידי הצדדים לעיני חברי המותב, לא התעלם מכך שעינב טעה בתיאור הכיוון ממנו הגיע הקטנוע עליו היה רכוב המערער בהגיעו לזירה. כך, ציין בית המשפט כי עינב תיאר בניגוד לכל עדי הראיה ובניגוד להגיון מצב של היפוך תפקידים בו הוא רודף אחרי היורה. בית המשפט מצא הסבר לטעויות אלה בנימוק לפיו אין לצפות מאדם שעבר אירוע כה טראומתי כי יזכור בצורה מדויקת את פרטיו. בית המשפט המחוזי קבע כי לנוכח העובדה שעינב היה עקבי והצביע בביטחון לאורך כל הדרך על המערער כמבצע הירי, יש לקבוע כי מדובר בעדות זיהוי מהימנה.
האם ניתן היה לזהות את היורה?
7. בהקשר לקיומה של אפשרות זיהוי בנסיבות המקרה, טען הסנגור כי לא הייתה כל אפשרות לראות את פניו של היורה מאחר שהיורה חבש קסדה שהסתירה את פניו. למעלה מכך, טען הסנגור כי לפי הודעתו של הנער גיא פלדמן מדובר בקסדה שחורה עם משקף שחור. בנסיבות אלה, כך טען הסנגור, לא יכול אדם מן היישוב לזהות את היורה וכי אין במאפיינים כלליים כגון מבנה גופו וצורת הליכתו או ריצתו של היורה כדי לאפשר זיהוי כאמור.
הנסיבות בזירת האירוע איפשרו זיהוי של היורה על ידי עינב
8. עינב מסר בעדותו בבית המשפט כי כאשר היורה ירד מהאופנוע ופתח בירי לעברו חלק מפניו של היורה היה גלוי - "מקו האף עד הקו שמעל לגבות". המאשימה הסכימה כי ניתן להניח שלקסדה היה משקף שחור אשר יתכן כי הורד לאחר שהחל המרדף. יחד עם זאת, עמדה המאשימה על כך שהמשקף היה מורם בתחילת הירי באופן שאיפשר לעינב לזהות את היורה. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לבחון האם בתחילת האירוע עת ניצבו עינב והיורה זה מול זה היה המשקף מורם או מורד. בית המשפט המחוזי קבע כי עדותו של עינב לפיה בשלב הראשוני של האירוע היה המשקף מורם נתמכת בהודעתו של פאיז שאמר כי "הקסדה לא הייתה סגורה". בית המשפט המחוזי התרשם, גם עקב ביקור בזירת האירוע בה בוצעו כאמור הדגמות, כי פרט לעינב ופאיז לא היו עדים נוספים שראו את מצב המשקף בתחילת האירוע. בית המשפט לא התעלם מכך שהעד יוסף פשה העיד כי ראה שהמשקף היה מורד גם בעת הגעת הקטנוע לזירה, אלא שבית המשפט קבע כי עדותו אינה מהימנה. לאור זאת קבע בית המשפט המחוזי ממצא עובדתי לפיו עינב יכול היה בשלב הראשוני של האירוע לראות חלק מפניו של היורה. בית המשפט התייחס להדגמת הסנגור שבוצעה במהלך הביקור בזירה וקבע כי אין בה כדי לשלול קיומה של אפשרות לזיהוי.
לאור כל האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי הזיהוי על ידי עינב היה אפשרי.