השופט ח' מלצר:
1. בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער מרכז (כב' השופט ז' כספי) מתאריך 8.11.2010, בגדרו הושת על המערער, קטין, עונש של עשרה חודשי מאסר בפועל, כמו גם עונש מאסר מותנה ופיצוי כספי לנפגע, קטין אחר (להלן: המתלונן). גזר הדין ניתן לאחר שהמערער הורשע מכח הודאתו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק) ועבירה של החזקת אגרופן, או סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק.
אפתח בהצגת עיקרי העובדות הצריכות לענייננו.
כתב האישום המתוקן
2. מעובדות כתב האישום המתוקן (להלן: כתב האישום), שבהן הודה המערער כאמור, עולה כי המערער, יליד שנת 1992, ביקש לסייע לחברו א', אשר טען כי קטין אחר, יליד שנת 1993, חייב לו כספים בהקשר לעסקת רכישת קטנוע, שנכרתה בין א' לבין המתלונן. המערער התקשר טלפונית למתלונן מספר פעמים ויזם עימו שיחות שכללו גידופים הדדיים, ובסופן ביקש לפגוש במתלונן. לקראת הפגישה הצפויה עם המתלונן, רכש המערער סכין בעלת להב של שישה ס"מ (להלן: הסכין) מחנות מסוימת. בתאריך 5.12.2009, בשעת לילה מאוחרת, ובהיותו עם חבריו, לרבות א', רכש המערער אלכוהול וצרך אותו עד שהיה בגילופין. אז התקשר המערער למתלונן, שאל למיקומו, ונדבר עימו לפגשו. המערער, חמוש בסכין, מלווה ב-א', פגש במתלונן ובחבר שהיה עמו. במהלך המפגש - המערער והמתלונן החלו לגדף ולהתגושש זה עם זה. בהמשך החל המערער לדקור בסכין את המתלונן. א', שניסה להפריד בין הנצים, נפצע בידו השמאלית מן הסכין. למתלונן נגרמו חתכים בראשו ובפלג גופו העליון והוא נזקק לאשפוז.
לפי המידע שנמסר במהלך הדיון בפני בית משפט זה - המתלונן שב בינתיים לאיתנו.
גזר הדין בבית המשפט המחוזי לנוער
3. שירות המבחן לנוער מסר בתאריך 13.9.2010 תסקיר בעניינו של המערער (להלן: התסקיר). בתסקיר מצוין כי המערער סובל ממצב אישי ומשפחתי קשה וכן עזב את לימודיו והחל לעבוד, במקביל להליכי מיון לגיוס לצה"ל. עוד נאמר בתסקיר כי המערער, קודם לביצוע העבירות, החל להשתמש באלכוהול, לדבריו כ"שתייה חברתית". הוא תלה את ביצוע העבירות בשתייה זו (אולם הוסיף כי חש איום מן המתלונן וחברו, שאחז בידו בקבוק זכוכית). בהמשך התסקיר מודגש כי המערער הביע חרטה על מעשיו, ביקש לתקן את הנזק שגרם והביע נכונות להשתלב במסגרות טיפוליות. מן התסקיר עלה עוד כי נגד המערער החל להתנהל הליך משפטי נוסף בבית משפט השלום לנוער בתל אביב בגין עבירת רכב שבוצעה טרם התרחשות העבירות הנידונות.
בסיכום הדברים, שירות המבחן המליץ על נקיטת האמצעים הבאים: העמדת המערער בפיקוח שירות המבחן למשך שנה במסגרת פרטנית; שילובו בתכנית שיקום; ביצוע עבודות לתועלת הציבור ופיצוי המתלונן.
4. בטיעוניה לעונש, ביקשה באת כוח המדינה להרשיע את המערער ולהשית עליו עונש מאסר בפועל, חרף האמור בתסקיר הנ"ל וזאת לדבריה בשל חומרת האירוע ובהתחשב בנגע הסכינאות הפושה בחברה.
בא כוח המערער הדגיש מנגד את חשיבות אינטרס השיקום, חרף חומרת העבירות בהן הורשע המערער. לדידו, האירוע היה ביטוי למצוקה שחווה המערער אותה עת. בנוסף ציין בא כוחו של המערער כי מרשו נטל אחריות על מעשיו וכי הוא נעדר עבר פלילי. התחשבות באינטרס השיקום ובעתידו (בין השאר - גיוסו האפשרי לצה"ל) מצדיקים במקרה זה, לשיטתו, חריגה מהענישה המקובלת.
5. בתום שמיעת הטיעונים לעונש, הורה בית המשפט לממונה על עבודות שירות למסור חוות דעת בשאלת התאמתו של המערער לבצע עבודות שכאלה. הממונה קבע, בחוות דעת מתאריך 18.10.2010, כי ניתן לאפשר למערער לרצות מאסר, ככל שיוטל עליו, בדרך של עבודות שירות - במרכז גריאטרי מסוים.
6. בגזר דינו, מתאריך 8.11.2010, קבע בית המשפט הנכבד לנוער, לאחר שסקר את טיעוני הצדדים והתסקיר, כי בשל חומרת העבירות והתפשטות תופעת הסכינאות - אין מנוס כאן מהשתת עונש מרתיע של מאסר בפועל. זאת, חרף המלצת שירות המבחן והאפשרות שהסתמנה לביצוע המאסר על דרך של עבודות שירות. על המערער נגזר איפוא עונש של: עשרה חודשי מאסר בפועל (בניכוי תקופה של 17 ימי מעצרו); 12 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור, במהלך תקופה זו, עבירה עליה הורשע, או כל עבירה מסוג פשע, שיש בה יסוד של אלימות, כמו גם שישה חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור, במהלך תקופה זו, עבירה מסוג עוון, שיש בה אלימות. כן חויב המערער בפיצוי המתלונן בסכום של 5,000 ש"ח.
מכאן הערעור שבפנינו.
כתב הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע
7. בכתב הערעור, גורס בא כוח המערער כי בית המשפט הנכבד קמא לא נתן את המשקל הראוי לתסקיר שהובא בפניו, שקבע כי אם המערער יקבל סיוע ההולם את קשייו - יפחת לגביו מאוד הסיכון להישנות עבירות דומות. לדידו, יש ליתן במקרה זה מעמד בכורה לשיקולים האינדיבידואלים ובפרט לשיקולי השיקום, הנוגעים למערער-הקטין, שהחל מאז ששוחרר בתנאים מגבילים - בשינוי משמעותי באורחות חייו, תוך הסתייעות בשירות המבחן לנוער, והכל בשיתוף הוריו. לטענת בא כוח המערער - שליחתו למאסר ראשון - טרם שמוצה ההליך הטיפולי-שיקומי בו החל, יפגע קשות במערער.
8. בא כוח המערער סבור עוד כי בגזר הדין לא ניתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות של המערער: חוסר השייכות של המערער וקשיי הקליטה שחוו בני משפחתו לאחר עלייתם ארצה; היות המערער קורבן למספר מעשי אלימות מצד נערים אחרים בגיל צעיר; מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה; מצבו הרפואי הירוד של אב המשפחה, בעטייה נאלצה גם האם להפסיק עבודתה ולטפל בו. כעולה מן התסקיר, כל אלו הובילו את המערער להתחבר לחברה שולית, לצריכת אלכוהול ולדפוסי התנהגות שבינתיים הוא חדל מהם כלקח מהאירוע.
בנוסף לאמור לעיל - בא כוח המערער גורס כי יש מקום ליתן משקל לקולא לנסיבות מסוימות שהתקיימו בעת אירוע הדקירה: הגידופים ההדדיים בין המערער למתלונן והעובדה שחברו של המתלונן אחז בידו בבקבוק זכוכית, דבר אשר יצר תחושת איום אצל המערער.
עוד צוין כי המערער נמצא, כאמור, מתאים לביצוע עבודות שירות על ידי הממונה על עבודות השירות, וכי שילובם של התסקיר החיובי ושליחתו של המערער לבדיקת התאמה לביצוע עבודות שירות, נטעה בליבו תקווה שעניינו יסתיים בלא שיידרש לרצות עונש מאסר בכלא.