השופטת ע' ארבל:
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת ליאורה ברודי) בת"פ 11156-10-11 מיום 18.11.12, שהשית על המערער עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך שלוש שנים עבירת אלימות מסוג פשע, 6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך שלוש שנים עבירת אלימות נגד הגוף מסוג עוון, וכן פיצוי למתלונן בסך של 5,000 ש"ח. הערעור מופנה נגד רכיב המאסר בפועל בלבד.
רקע והליכים
1. המערער הודה והורשע בהסדר טיעון ביחד עם שני נאשמים נוספים בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 383 ביחד עם סעיף 335(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לגבי נאשם נוסף, שהיה קטין בעת ביצוע המעשה, נקבע על בסיס הודאתו, כי הוא ביצע את מעשה העבירה יחד עם המערער ויתר הנאשמים.
על-פי המתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 23.9.11 ישבו המתלונן ואדם נוסף בשם סיימון בגן ציבורי. סיימון שוחח בטלפון הנייד בקול רם. בשלב זה ניגשו המערער ושלושת שותפיו למתלונן ולסיימון, העירו להם על אופן דיבורם ונטלו מהם קופסת סיגריות. משביקש המתלונן את חפיסת הסיגריות שלו בחזרה, הכהו אחד הנאשמים בפניו. סיימון נמלט מהמקום והמערער ושותפיו הכו את המתלונן בצוותא חדא במכות אגרוף ובבעיטות בגוף ובפנים, ומי מהם אף דקר את המתלונן בברכו באמצעות חפץ כלשהו. המתלונן ניסה להימלט ואולם אחד מבני החבורה הניף לעברו אבן ומנע ממנו לעשות כן. המערער ושותפיו הוסיפו להכות את המתלונן גם לאחר שנפל ארצה, ולאחר מכן הותירו אותו מוטל על הארץ והתרחקו מהמקום. אחד מבני החבורה שב אל המתלונן והכה אותו במכות אגרוף פעם נוספת. כתוצאה ממעשיהם, נגרם למתלונן קרע בסחוס הברך, שבר בעצם פיקת הברך, חתך בירך ובקרקפת וכן כאבים בגב ובצלעות. המתלונן נזקק לניתוח ולתפירה בברכו, וכן לתפרים בקרקפת והיה מאושפז בבית החולים במשך ארבעה ימים.
2. הסדר הטיעון הושג בהליך גישור, בגדרו הוסכם כי המשיבה תעתור בעניינו של המערער (כמו-גם בעניינם של הנאשמים הבגירים האחרים) לעונש של 15 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי. ההגנה לא היתה מוגבלת בטיעוניה.
3. המערער, כמו יתר שותפיו, הופנה לתסקיר שירות המבחן כמתחייב מגילו. מהתסקיר עלה כי המערער, ילידת שנת 1992, ללא עבר פלילי, סיים 12 שנות לימוד ועובד בעסק לשטיפת מכוניות למחייתו. המערער שלל בעייתיות במישורי חייו השונים וטען כי הרקע לאירוע נעוץ בהתבטאויות גזעניות מצד המתלונן כלפי המערער וחבריו. המערער הציג את האירוע כחריג ונקודתי וביטא צער וחרטה על מעשיו. קצין המבחן התרשם כי במצבי דחק, עלול המערער להגיב באימפולסיביות ואולם לא התרשם מדפוסי חשיבה והתנהגות אלימים ועבריינים. המערער מבין את חומרת התנהגותו. כן התרשם קצין המבחן כי להליך המשפטי השפעה מרתיעה ומציבת גבול ומידת הסיכון הנשקפת מן המערער להישנות עבירות היא נמוכה. עוד צוין כי המערער שיתף פעולה עם שירות המבחן וגילה מוטיבציה לבחינת התנהגותו הבעייתית. בסופו של דבר, המליץ שירות המבחן שלא להטיל על המערער עונש מאסר בפועל כדי שלא לחושפו לחברה עבריינית בוגרת, ולהטיל עליו מאסר בדרך של עבודות שירות.
4. בית המשפט המחוזי תיאר את התנהלותם הבריונית של המערער וחבריו והאלימות הקשה והמתמשכת שבה נקטו כלפי המתלונן, כאשר הכוהו הארבעה בצוותא חדא ללא רחם. צוין כי אף אם התבטא המתלונן כלפיהם באופן בלתי ראוי, אין בכך כדי להצדיק את תגובתם האלימה. עוד עמד בית המשפט על הצורך להילחם באלימות בכלל ובתופעת תת תרבות הסכין בפרט באמצעות מדיניות ענישה מחמירה ומרתיעה. בית המשפט מצא כי עמדתה העונשית של המשיבה מצויה בתחום העונש ההולם למעשי העבירה והחליט לכבד את הסדר הטיעון. עם זאת, החליט שלא לאמץ את הרף העליון של הענישה המוצעת בהתחשב בגילו הצעיר של המערער, עברו הנקי, הודאתו, החרטה שהביע ונתוני התסקיר בעניינו, לרבות ההליך הטיפולי שעבר, ומצא לגזור עליו עונש מתון מזה שהתבקש על-ידי המשיבה. לצד האמור, הוחלט שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן וזאת בשל נסיבות ביצוע העבירה והצורך בהרתעה במקרה הנוכחי. על סמך האמור, דן בית המשפט את המערער לעונש המפורט מעלה.
5. בא כוח המערער טוען כי בית המשפט המחוזי טעה בהשיתו על המערער עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. טענתו המרכזית היא כי לא היה מקום לסטות מהמלצתו של שירות המבחן להטיל על המערער עונש מאסר בעובדות שירות. בא כוח המערער הדגיש כי המלצת שירות המבחן היא פרי עבודה יסודית של קצין המבחן, שהיה בקשר עם המערער תקופה ממושכת והיה עד להתפתחות התייחסותו למעשה העבירה. כן הוטעם הסיכון הנמוך להישנות עבירות מצד המערער. עוד נטען כי במקרים אחרים חמורים יותר, נמנעו בתי המשפט משליחת הנאשמים למאסר בשל אינטרס השיקום ובהתבסס על המלצות שירות המבחן. במקרה שלפנינו, שבו מדובר בצעיר על סף קטינות במועד ביצוע העבירה, שלא לקח חלק במעשה הדקירה ואשר מדובר באירוע חד-פעמי בנוף חייו, היה מקום שלא להחמיר עימו ולבכר את שיקומו, כמוצע על-ידי שירות המבחן.
6. באת כוח המשיבה הדגישה את חומרת האירוע, האלימות הקשה שננקטה כלפי המתלונן והנזק שנגרם לו כתוצאה מהתקיפה. היא סבורה כי הטלת עונש מאסר בפועל שירוצה בין כותלי הכלא הולם בנסיבות העניין ולכן עמדתה היא שיש לדחות את הערעור. זאת, במיוחד נוכח העובדה כי המערער הורשע בינתיים במסגרת הליך נוסף בעבירה של החזקת אגרופן או סכין שלא כדין, שבוצעה ביום 6.7.11, אשר בגינה נדון הוא לעונש של 5 חודשי מאסר על תנאי וקנס. עוד טענה כי המערער צורך סמים בין כותלי הכלא, דבר המשליך על מסוכנותו בעתיד.
7. מהתסקיר המשלים שהוגש לעיוננו עולה כי המערער עושה שימוש באלכוהול ובסמים בין כותלי הכלא ומגלה תובנה נמוכה לבעיה זו ולצורך בטיפול בה. נציגת שירות המבחן, הגב' וייס, סייגה זאת בדיון לפנינו בציינה כי בדיקת סמים שנערכה למערער בתחילת מאסרו יצאה חיובית, אך יתכן שמדובר בשימוש שנעשה לפני הכניסה למאסר. עוד דווחנו כי המערער החל להשתתף בקבוצת התמודדת שמטרתה לסייע לאסירים עם קשיי המאסר וכי בעתיד עשוי הוא להצטרף לקבוצה שייעודה שליטה בכעסים.
דיון והכרעה
8. עיינו בכתב הערעור, שמענו את טענות הצדדים והגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. לא מצאנו כי במקרה הנוכחי מתקיים אחד החריגים המצדיקים התערבות בעונש שגזרה הערכאה הדיונית.
מדובר באירוע קשה שבו תקפו ארבעה צעירים בצוותא חדא אדם אחד, במכות אגרוף ובבעיטות בפניו ובגופו והוסיפו להכותו גם לאחר שנפל ארצה חסר אונים מעוצמת המכות. אחד מבני החבורה אף דקר את המתלונן בחפץ חד, בעוד היתר מוסיפים ומפליאים בו את מכותיהם. כתוצאה מהתקיפה, אושפז המתלונן, נזקק לניתוח ולתפרים. האירוע ניצת בבת אחת על עניין של מה בכך. גם אם התבטא המתלונן בצורה גזענית כלפי החבורה, כטענת המערער, הרי שאין בכך כדי להצדיק או להכשיר את תגובתם החריפה, המשולהבת ומשולחת הרסן של בני החבורה. התנהגותם הבריונית, האלימה והגסה של המערער וחבריו, כמתואר, מחייבת תגובה עונשית הולמת. תגובה שתעביר מסר ברור שלפיו התנהגות בריונית אינה מקובלת בחברתנו ויש להוקיעה מן היסוד. תגובה זו צריכה לכלול בנסיבות התיק הנוכחי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, כפי שהטיל בית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי התייחס בגזר דינו להמלצת שירות המבחן ובחר שלא לאמצה. איננו רואים מקום להתערבות בהקשר זה. מהתסקיר בעניינו של המערער עולה כי הלה שיתף פעולה עם שירות המבחן, נטל אחריות למעשיו, הביע צער וחרטה עליהם כמו-גם נכונות להשתלב בטיפול - רצון שעודנו קיים וממומש במידה רבה, כפי שעולה מהתסקיר המשלים. אלה הן נסיבות חיוביות שנשקלו לזכות המערער, וכך גם עובדת הודאתו במיוחס לו וגילו הצעיר. נסיבות מקלות אלה הובילו את בית המשפט שלא למצות את הדין עם המערער ולהימנע מהשתת העונש המקסימלי, לו עתרה המשיבה. יחד עם זאת, חומרתו הרבה של האירוע והאלימות הבוטה שבה נהגו המערער וחבריו מחייבות, כאמור, הטלת עונש מוחשי בצורת מאסר בבית האסורים. הטלת מאסר בעבודות שירות תחטא לאינטרס הגמול וההרתעה במקרה שלפנינו.
זאת, מקל וחומר בנסיבות שבהן "הספיק" המערער לצבור לחובתו הרשעה בעבירה נוספת. עבירה זו של החזקת סכין למטרה לא כשרה בוצעה לפני העבירה מושא דיוננו, אולם את הדין עליה נותן המערער רק עתה. נתון זה לא היה לפני בית המשפט המחוזי בהחלטתו שלא למצות את הדין עם המערער. גם נתון זה מטה את הכף לטובת דחיית הערעור.
סופו של דבר, סבורים אנו כי העונש שנגזר על המערער הולם את מכלול הנסיבות והשיקולים הצריכים לעניין ואיננו מוצאים הצדקה להתערבותנו. הערעור נדחה.
ניתן היום, ז' באדר התשע"ג (17.2.2013).