השופטת ע' ארבל:
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (כבוד השופטים ג' נויטל, מ' יפרח וג' רביד) בת"פ 9015-03-11 מיום 9.10.12, שהשית על המערער עונש של 10 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ש"ח.
רקע והליכים
1. המערער הודה והורשע בהסדר טיעון בעבירות של גרימה לעזיבת המדינה לשם זנות לפי סעיף 376ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), וסרסרות למעשה זנות לפי סעיף 199(א) לחוק. בתמצית, מגולל כתב האישום המתוקן את הבאתן של ארבע נשים, תושבות צ'ילה, לישראל לצורך העסקתן בזנות.
על-פי המתואר, עובר לחודש ינואר 2011 נענה המערער להצעתה של ידידתו, לורנה מראבל (להלן: לורנה), אזרחית ארגנטינה המתגוררת בצ'ילה, לשלוח לישראל שלוש נשים לשם עיסוק בזנות בתמורה לסכום של 500 דולר עבור כל אחת. לצורך מימוש התכנית, קשר המערער עם אדם בשם ניסים תלמיד (להלן: ניסים) ואדם נוסף בשם משה אור קשר לסחור בשלוש הנשים. המערער יידע את אשתו לוסיה, שהואשמה עימו בכתב האישום, על אודות הקשר על מנת שתיקח חלק בעריכת הסידורים להבאת הנשים ארצה. לוסיה פנתה ללורנה בבקשה שהנשים תשלחנה תמונות שלהן בעירום חלקי על מנת לבחון את התאמתן לעסוק בזנות ואלה אכן העבירו תמונות כמבוקש. בהמשך, על-פי הנחייתם של המערער וניסים, רכשה לוסיה עבור הנשים כרטיסי טיסה וכן הוזמנו להם חדרים בבית מלון בישראל. ביום 26.1.11 הגיעו הנשים ארצה, שם קיבלו אותן המערער וניסים והסיעו אותן לבית מלון. במהלך הנסיעה הבהירו להן את טיב העסקתן בזנות, כך שהם יסיעו את השלוש ללקוחות בבתי מלון, בדירות ובסאונה. בתמורה לשעה של שירותי מין, תגבנה הנשים סך של 600 - 700 ש"ח, מחציתו תשמורנה אצלן ומחציתו תועבר לידי המערער או ניסים. כן הובהר להן כי עליהן להשיב את עלויות הבאתן ארצה - 1,500 דולר עבור כל אחת בתמורה למחצית כרטיס הטיסה והשהות במלון. המערער וניסים סיפקו לנשים מכשירי פלאפון ואמצעי מניעה. בתאריכים 27.1.11, 28.1.11 קיימו שלוש הנשים יחסי מין עם לקוחות תמורת תשלום בהתאם לאמור. בהמשך ביקשו המערער, לוסיה וניסים להעביר את הנשים מבית המלון לדירה בחולון, שם תוכלנה לעסוק בזנות באין מפריע ולהיות בפיקוח צמוד יותר מטעמם, אולם ביום 31.1.11 נלקחו הנשים לחקירה במשטרה ולאחר מכן נותק הקשר בינן לבין המערער, לוסיה וניסים.
כתב האישום כולל אירוע נוסף שהתרחש סביב חודש אוגוסט 2010, שבו ביקשו המערער, לוסיה וניסים להביא באמצעות לורנה אישה נוספת מצ'ילה לעיסוק בזנות בישראל. נסיבות אירוע זה זהות בעיקרן לנסיבות האירוע המתואר לעיל, אלא שבמקרה זה האישה, שזהותה אינה ידועה למשיבה, נמלכה בדעתה זמן קצר לאחר הגעתה ארצה והחליטה שאין ברצונה לעסוק בזנות. בעקבות זאת עזבה את הארץ לאחר ששילמה למערער או לניסים את עלויות הבאתה לישראל.
2. בית המשפט המחוזי עמד על הצורך ליצוק בגזר הדין מסר של גמול ענישתי שהולם את חומרת המעשים, כמו-גם הרתעה כלפי המערער ועבריינים בכוח כמותו. הוא הדגיש כי לא מדובר במעידה חד-פעמית, אלא בפעילות עבריינית מתוכננת בשתי תקופות זמן נפרדות. כן עמד על כך שבהתנהגותו של המערער והמעורבים האחרים ניכרו מאפיינים של מעין שליטה ובעלות בנשים שהובאו ארצה. עוד פירט בית המשפט את מצבו הרפואי, הנפשי והמשפחתי המורכב של המערער, הנושא את נגיף האיידס והחולה בהפטיטיס C (כך גם אשתו, לוסיה). בית המשפט ייחס לנסיבות אלה משקל לקולה אך לא במידה שלה עתר המערער בנימוק כי מצב רפואי אינו מהווה חסינות מפני מאסר בפועל וכן כי מצבו המורכב של המערער ואשתו לא מנע מהם לבצע את העבירות. עוד התייחס בית המשפט לעונשים שנגזרו על מעורבים אחרים בפרשה - ניסים תלמיד שנדון לשנת מאסר בפועל, ומשה אור שנדון ל-8 חודשי מאסר בפועל. צוין כי אלה הצטרפו לקשר בשלב מאוחר יותר מהמערער, אולם בניגוד אליהם עברו של המערער נקי ונסיבותיו האישיות מורכבות הן. על סמך כל האמור, דן בית המשפט את המערער לעונש המפורט מעלה.
3. בא כוח המערער טוען כי העונש שהוטל על מרשו חמור יתר על המידה וכי לא ניתן משקל הולם לנסיבות שונות שיש בהן כדי להצדיק את המתקתו. כך, לא ניתן משקל לנסיבותיו האישיות של המערער, בן 41 ואב לשלושה, הסובל מנגיף איידס עמיד לתרופות וממחלת הפטיטיס C כרונית. בשל מצבו הרפואי, נקלע המערער גם למצב נפשי קשה, שבגינו הוא מטופל במרפאת הנפש בחולון. בא כוח המערער סבור כי לא ניתן משקל ראוי גם להודאתו של המערער ולחיסכון בזמן שיפוטי, כמו-גם לעובדה כי למערער עבר נקי ומדובר במאסר ראשון. עוד נטען כי לא היה מקום להטיל עליו עונש חמור משמעותית מזה שנגזר על אשתו - שלושה חודשי מאסר בעבודות שירות - שהורשעה בסיוע למעשיו ושימשה כחוליה המקשרת בינו לבין הנשים שהובאו לארץ. כך, היה גם מקום לאבחן בצורה חדה יותר בין המערער לבין ניסים, שלו עבר פלילי בעטיו ריצה עונש מאסר. סופו של דבר, עותר בא כוח המערער להקלה בעונש המאסר בפועל והמרתו בעבודות שירות.
4. באת כוח המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור. היא מטעימה כי מדובר בתופעה מתמשכת של ייבוא נשים מיעדים חלשים בשתי הזדמנויות. אף שהגעתן ארצה לא לוותה בכוח או בכפייה, הרי שניכרו ביחסים עימן מאפיינים של שליטה. לעניין נסיבותיו האישיות של המערער, נטען כי בירור עם גורמי השב"ס העלה כי אין מניעה לספק למערער טיפול רפואי בין כותלי בית הכלא, אשר יהלום את מצבו. ביחס למעורבים אחרים בפרשה, היא טוענת כי אין להשוות את העונש לעונשה של לוסיה, שחלקה בפרשה היה מצומצם לאין ערוך מזה של המערער ועיקר תפקידה התמצה בעזרה ארגונית לבקשת המערער. גם ביחס לניסים אין מקום להתערבות, באשר חלקו היה מוגבל מזה של המערער. המערער היה הדומיננטי מבין השניים והוא זה שצירף את ניסים לתכנית העבריינית. לסיכום, באת כוח המשיבה גורסת כי מדובר בעונש מאוזן וראוי, שאין עילה להתערב בו.
דיון והכרעה
5. עיינו בכתב הערעור, שמענו את טענות הצדדים בדיון והחלטנו כי דין הערעור להידחות. לא מצאנו כי המקרה הנוכחי נופל לגדר המקרים החריגים שבהם תתערב ערכאת הערעור בעונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית (ראו למשל: ע''פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.06); ע''פ 9437/08 אלגריסי נ' מדינת ישראל (12.5.09)).
אין צורך להרחיב את הדיבור על החומרה הניבטת ממעשיו של המערער. הגם שהמעשים אינם נמצאים ברף העליון של החומרה, באשר לא הופעלו כלפי הנשים אלימות, כוח או כפייה והן זכו ליחס סביר באופן יחסי מידי המערער ושותפיו, הרי שבמעשיהם ניצלו המערער ושותפיו את מצוקתן הכלכלית של הנשים, גרמו להן לעזוב את מולדתן לטובת עיסוק בזנות בארץ זרה והפיקו רווחים אגב ניצול גופן. במעשים אלה נטל המערער חלק בתעשיית הזנות הבינלאומית, הקשורה בטבורה לתופעת הסחר בבני אדם והמזינה אותה, כפי שנכתב לאחרונה בהקשרו של ניסים (ראו ע"פ 5584/12 תלמיד נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (27.1.13)). כפי שציין בית המשפט קמא, לא מדובר במעידה חד-פעמית ונקודתית. מדובר בתכנית שנרקמה ומומשה בשתי הזדמנויות שונות, בשיתוף פעולה של מספר אנשים ביבשות שונות. תכנית זו מסגירה תכנון, מחשבה והכנה. התכנית נקטעה תוך זמן קצר לא בשל הפסקתה בידי המערער ושותפיו אלא מחמת התערבות המשטרה בנעשה.
מנגד, בכף הקולה, לא ניתן להתעלם מנסיבותיו יוצאות הדופן של המערער, המתמודד עם מצב רפואי מורכב וקשה, אשר משליך גם על מצבו הנפשי. לכך יש להוסיף את הודאתו, שהביאה לחיסכון בזמן שיפוטי ואת עברו הנקי. ואולם שיקולים אלה צוינו בגזר הדין וניתן להם משקל הולם בין מכלול השיקולים. בנסיבות העניין, איננו סבורים כי יש מקום להקלה נוספת בעטיין של נסיבות אלה. נדגיש כי מבירור שערכה המשיבה בנושא, עלה כי השב"ס ערוך לספק למערער את הטיפול הרפואי שלו הוא זקוק בין כותלי הכלא.
גם השוואה ליתר המעורבים בפרשה אינה מצדיקה התערבות בענייננו. העובדה שלוסיה, אשתו של המערער, הורשעה בסיוע למעשיו של המערער, בשים לב לכך שעונשו של מסייע הוא מחצית עונשו של העבריין העיקרי, אינה מחייבת כי המערער ידון לעונש הכפול פי שתיים ממנה (היינו, שישה חודשי מאסר בעבודות שירות, כפי שניסתה ההגנה לטעון). מלאכת הענישה אינה מדע מדויק. איננו עוסקים בחילוק והכפלה מתמטיים בין עונשו של נאשם אחד למשנהו, אלא בוחנים את מכלול הנסיבות והשיקולים הרלוונטיים ונותנים לכל רכיב ורכיב את משקלו הראוי. מובן שבית המשפט עורך השוואה בין נאשמים שונים, השותפים לאותו אירוע עברייני. ואולם מלאכת ענישתם אינדיבידואלית היא ונעשית על סמך שיקולים אישיים הקשורים בכל נאשם בנפרד, כגון מידת תרומתם ומהות תפקידם באירוע העברייני, נסיבותיהם האישיות, יכולתם להשתקם וכיוצא באלה שיקולים רלוונטיים לעונש. כאמור, לא מדובר בחישוב אריתמטי מדויק אלא בגיבוש תמונה כוללת, המתקבלת לגבי כל נאשם ונאשם ונסיבותיו הוא. בפרשה שלפנינו תפקידה של לוסיה מתגמד אל מול חלקו של המערער, שהיה לדמות הדומיננטית והפעילה ביותר מבין כל המעורבים. שוני זה, כמו-גם ההשלכות הקשות שעלולות להיות לילדיה אם תשלח לוסיה למאסר, כמפורט בתסקיר בעניינה, מצדיק את הפער בין העונשים שנגזרו על השניים. אין מקום להתערבות גם לנוכח העונש שנגזר על ניסים, שחלקו היה קטן יותר אך בעברו הרשעות קודמות שבגינן ריצה עונש מאסר קצר.
סיכומו של עניין, סבורים אנו כי בדין גזר בית המשפט המחוזי על המערער עונש מאסר בפועל, שירוצה בין כותלי בית הכלא. לצד זאת, מדובר בתקופת מאסר מאוזנת ומדתית, אשר יש בה כדי לשקף גם את מורכבות הנסיבות האופפות את חייו של המערער.
בשל כל האמור, הערעור נדחה. המערער יתייצב למאסרו בבית סוהר ניצן ביום 3.3.13 עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336.
ניתנה היום, א' באדר התשע"ג (11.2.2013).