השופטת ד' ברק-ארז:
1. סדרת מעשי תקיפה ובריונות שלהם היו שותפים המערערים והתרחשו בלילה מר אחד - חלקם לצורכי סחיטה וחלקם ללא פשר - הונחה לפתחנו. במידה רבה, אין עוד חולק על פרטיהן של מרבית העבירות שבוצעו כסדרה של התפרצויות אלימות (לצד מחלוקת על מידת מעורבותו של אחד מן המערערים בחלק מן המעשים). לפי הנתונים שבפנינו אף המערערים עצמם מתבוננים אחורה בהשתאות ובצער. השאלה העיקרית שהתבקשנו להכריע בה, מלבד היבטים מסוימים בהכרעת הדין כמפורט להלן היתה: כיצד לגזור עונשם של מי שהורשעו בעבירות חמורות, כאשר בינתיים חלפו שנים מספר שבהן המערערים עצמם עברו תהליך שיקומי משמעותי?
עיקרי התשתית העובדתית
2. העבירות שיוחסו למערערים בוצעו בעיקרן (למעט עבירה אחת שעניינה אינו בפנינו) בלילה של יום ה-20.8.2008. נתאר בקצרה את אירועי אותו לילה לפי סדר השתלשלותם.
3. מערכה ראשונה - המערערים הגיעו לאחר חצות לפאב בירושלים (להלן: הפאב) והיו שותפים לאירוע שבו הופעלה אלימות נגד בעלי המקום ואיש יחסי הציבור שלו, כשהיא מלווה באיומים. לשניים מן המערערים היתה זיקה קודמת למקום - המערער בערעור 421/12 ירון קיסלוב (להלן: ירון) נהג לספק למקום שירותי אבטחה באמצעות חברה שבבעלותו, ואילו המערער בערעור 420/12 אלכסנדר סחונציק (להלן: אלכסנדר) עבד בו כמאבטח לזמן קצר לפני שפוטר בידי אחד מן הבעלים. אליהם נלווה גם המערער בערעור 433/12 סרגיי מרץ (להלן: סרגיי). פרטי המקרה היו כדלקמן: סרגיי ואלכסנדר הכו את שני הבעלים ואיש יחסי הציבור של המקום. אלכסנדר גם איים על אחד מן הבעלים שיהרוג אותו אם לא ישיב לו 500 שקל שלדבריו היה חייב לו. לאחר שזה שילם את הסכום הנדרש לירון, תבע ממנו ירון "דמי אבטחה" שבועיים בסך 250 שקל כדי להבטיח שמקרים דומים לא יישנו בעתיד. מאוחר יותר, כאשר הגיעו למקום שוטרים, איים ירון על אחד הבעלים שלא יתלונן ואכן זה ביקש מהשוטרים לעזוב.
4. מערכה שנייה - לאחר שחבר המרעים עזב את הפאב, הם היו שותפים לאירוע של תקיפה ללא התגרות של חמישה צעירים שהיו בדרכם לבילוי. השלושה שהו בסימטה, שבה ירון הטיל את מימיו. למקום התקרבו חמישה צעירים שהיו בדרכם לבילוי. סרגיי אמר להם לא לעבור, ומיד לאחר מכן הם ספגו מכות נמרצות מידי החבורה, מבלי שעלה בידם לזהות מי ומי היו בין המכים. כתוצאה מהתקיפה נגרם לאחד הצעירים קרע בעור התוף ולצעיר אחר נגרם שסע בשפה התחתונה שחייב תפרים.
5. מערכה שלישית - כשעתיים לאחר שעזבו את הפאב, חזרה אליו החבורה, שוב בצוותא חדא, לטענתם על מנת לקחת תיק שנשכח במקום. בעומדם שם תקף אלכסנדר את איש יחסי הציבור של הפאב במכת אגרוף וניסה להכות גם את אחד הבעלים.
כתב האישום ופסק דינו של בית המשפט קמא
6. כנגד המערערים הוגשו כתבי אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 331-09, השופט מ' הכהן) המייחסים להם עבירות שונות. כתבי האישום כללו שלושה אישומים - האישום הראשון התייחס לאירועים בפאב, אשר לשיטת התביעה היו מסכת אחת (ובכך איגד את "המערכה הראשונה והמערכה השלישית"); האישום השני התייחס לאירוע בסמטה ("המערכה השנייה"). לצורך המשך הדיון, נתמקד בעבירות שבהן הורשעו. ירון הורשע בגדרי האישום הראשון בעבירות של סחיטה בכוח (סעיף 427(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)); סחיטה באיומים (סעיף 428 לחוק העונשין); תקיפה בנסיבות מחמירות (סעיפים 379 ו-382(ב) לחוק העונשין); סיוע לתקיפה (סעיפים 379 ו-31 לחוק העונשין); ואיומים (סעיף 192 לחוק העונשין). אלכסנדר הורשע בגדרי האישום הראשון בעבירות של סחיטה בכוח (סעיף 427(א) רישא לחוק העונשין); תקיפה בנסיבות מחמירות (סעיפים 379 ו-382(ב) לחוק העונשין); סיוע לתקיפה (סעיפים 379 ו-31 לחוק העונשין); וניסיון תקיפה (סעיפים 379 ו-25 לחוק העונשין). סרגיי הורשע בגדרי האישום הראשון בעבירות של סחיטה בכוח (סעיף 427(א) רישא לחוק העונשין); תקיפה בנסיבות מחמירות (סעיפים 379 ו-382(ב) לחוק העונשין); וסיוע לתקיפה (סעיפים 379 ו-31 לחוק העונשין). בכל הנוגע לאישום השני הורשעו כל המערערים בעבירת תקיפה בנסיבות מחמירות (סעיפים 379, 382(א) ו-29 לחוק העונשין) ובעבירת פציעה בנסיבות מחמירות (סעיפים 334, 335(א)(2) ו-29 לחוק העונשין). בנוסף לכל אלה, אלכנסדר הורשע בגין אישום שלישי שיוחס רק לו - בעבירה של החזקת אגרופן (סעיף 186(א) לחוק העונשין).
7. בית המשפט קמא קבע שבכל הנוגע לעבירת הסחיטה בכוח יש לראות את המערערים כמבצעים בצוותא, אשר חברו זה לזה לשם הגשמת תכלית עבריינית. בית המשפט קמא סבר שממכלול הנסיבות ניתן להסיק כי המערערים תכננו את האירוע מבעוד מועד, אולם ציין שגם אם התכנית התגבשה רק עם הגיעם לפאב די בכך כדי להרשיעם כמבצעים בצוותא. עוד הרשיע בית המשפט קמא את ירון בעבירת איומים, בשל אזהרתו לבעל הפאב לבל יתלונן למשטרה, ובעבירה של סחיטה באיומים, בשל דרישתו לקבל מבעלי הפאב "דמי אבטחה". מעבירה אחרונה זו זוכו סרגיי ואלכסנדר, אשר לא נכחו במעמד בו הושמעה הדרישה, ובית המשפט קמא סבר כי נותר ספק לגבי מעורבותם במעשה הסחיטה. בגין אירועי "המערכה הראשונה" הוסיף בית המשפט והרשיע את המערערים בעבירת תקיפה - משסבר שניתן לייחס את תקיפתם של המתלוננים לכל המערערים מכוח ביצוע בצוותא, חרף העובדה שסרגיי ואלכסנדר הם שהנחיתו את המכות בפועל. בגין אירועי "המערכה השלישית", לאחר שובם של המערערים לפאב, הורשע אלכסנדר בעבירת תקיפה. באשר לירון ולסרגיי - בית המשפט סבר שלא ניתן לייחס להם אחריות כמבצעים בצוותא, אולם הרשיעם כמסייעים מכוח העיקרון של "נוכחות תומכת". בהקשר זה נקבע שאין לראות את נוכחותם במקום כמקרית.
8. בהקשר לאישום השני התעוררו והוכרעו בפסק הדין שתי שאלות מרכזיות. ראשית, בית המשפט קמא נדרש לשאלת זיהויים של ירון ואלכסנדר, אשר הכחישו את נוכחותם בזירת האירוע. משהכריע בית המשפט קמא שהמערערים זוהו במידה מספקת כמי שהשתתפו באירוע, נדרש הוא למחלוקת השנייה הנוגעת לאישום, ושעניינה ייחוס פעולות התקיפה השונות למערער כזה או אחר. יוער, כי כתב האישום ייחס את הכאת שלושה מהמתלוננים לאלכסנדר ואת הכאתו של מתלונן נוסף ל"אחד מן הנאשמים". כן צוין בו שהיה זה סרגיי אשר חסם את דרכם של המתלוננים בתחילת המפגש האלים. ברם, העדויות אשר הוצגו בפני בית המשפט קמא היו מעורפלות באשר לפרטי האירוע ונבדלו זו מזו בנקודות מסוימות - כגון מי מהמערערים הכה איזה מן המתלוננים, האם הייתה זו מכת אגרוף או סטירה בכף יד פתוחה, וכיוצא בכך. בית המשפט קמא קבע שנוכח הנסיבות המתוארות - אירוע קצר ורב משתתפים המתרחש בסמטה צרה ובשעת לילה - אין להתפלא שקיימות בין דברי העדים סתירות מסוימות בנוגע לפרטי ההתרחשות; וכי גם אם לא ניתן לייחס בנסיבות אלו פעולה ספציפית כזו או אחרת למי מן המערערים, אין בכך כדי לשלול את אחריותם לתקיפתם ולפציעתם של המתלוננים, הואיל והשתלשלות העניינים מלמדת על התארגנות ספונטנית של המערערים לביצוע התקיפה.
9. האישום השלישי, אשר יוחס כאמור לאלכסנדר בלבד, עניינו בהחזקת אגרופן שלא כדין בתאריך קודם (ביום 20.7.2008). אלכסנדר הורשע במיוחס לו לאחר שנדחתה טענתו בדבר אכיפה בררנית.
10. על בסיס ההרשעה בעבירות חמורות אלה בית המשפט קמא השית על ירון 24 חודשי מאסר בפועל, על אלכסנדר 22 חודשי מאסר בפועל, ועל סרגיי 20 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, הושתו על כל אחד מן המערערים 6 חודשי מאסר מותנה, כשהתנאי הוא שלא יעבור (כל אחד מהם) בתוך שלוש שנים עבירה מן העבירות שבהן הורשע או עבירת אלימות שהיא פשע. בנוסף, חויב כל אחד מהמערערים בתשלום פיצויים למתלוננים השונים, בסך של 18,250 שקל (כמפורט בפסק דינו של בית המשפט קמא). משפטם של המערערים בבית המשפט קמא הסתיים (עם גזירת עונשם) כשלוש שנים מאז בוצעו העבירות. בשלוש שנים אלה עברו המערערים תהליך שיקום מלא. כולם השתלבו במקומות עבודה מסודרים ובלימודים, ולא חזרו לעבור עבירות. בית המשפט קמא התחשב בנתונים אלה, אך עם זאת סבר שחומרת העבירות מחייבת השתת מאסר בפועל. הערעור בעניינם הגיע בפנינו לאחר שחלפה שנה נוספת, שבה הם המשיכו בתהליך השיקום שלהם, מאחר שביצוע עונשי המאסר שלהם עוכב.
הערעורים
11. ערעוריהם של ירון ואלכסנדר מופנים רק כנגד חומרת העונש שהושת עליהם, בהתחשב בתהליך השיקומי שעברו. ערעורו של סרגיי נסב גם על חומרת העונש וגם על היבטים מסוימים של הרשעתו. הוא אינו חולק על כך שהיה שותף לביצוע עבירות חמורות באותו ערב, אך מעלה שתי טענות ממוקדות בעניין הרשעתו אשר אם יתקבלו יפחיתו ממספר העבירות שבהן הורשע (עניין שיכולה להיות לו נפקות, לכאורה, גם לעניין גזירת עונשו).
12. הערעור על הכרעת הדין - כאמור, סרגיי מערער על היבטים מסוימים בהכרעת הדין. ראשית, הוא טוען כנגד הרשעתו בסיוע לעבירת התקיפה שאותה ביצע אלכסנדר עם שובם של המערערים לפאב, בגדרי מה שכינינו "המערכה השלישית". בעיקרו של דבר, טענתו בעניין זה היא שבפסק דינו של בית המשפט קמא נפלה שגיאה משפטית, משום שנוכחות אדם במקום ביצוע עבירה אינה יכולה, כשלעצמה, לחברו לעבירה שביצע חברו. הוא הצביע בהקשר זה על האופי הפתאומי והבלתי צפוי של התקיפה שביצע אלכסנדר באותו מקרה, ושהסתכמה במכת אגרוף אחת. שנית, הוא טוען כנגד הרשעתו, בגדרי "המערכה השניה", בעבירות של תקיפה ופציעה בנסיבות מחמירות, מכוח ביצוע בצוותא. בעניין זה טוען סרגיי שבהיעדר תכנון מוקדם שילמד על מעורבותו באירוע העברייני - אשר התרחש באופן ספונטני, עם הגעתם הבלתי מתוכננת של המתלוננים למקום - והואיל ולא הוכח שלקח חלק פעיל במעשה התקיפה הפיזי, לא ניתן לראות בו מבצע בצוותא מכוח שותפות.
13. הערעורים על גזרי הדין - כל המערערים פרסו בפנינו את התהליך השיקומי המרשים שעברו ושעלול להיקטע באחת בשלב זה אם יישלחו לעונש מאסר בפועל. הם טענו להקלה בעונשם ומיקדו את ערעורם בכך שבנסיבות המקרה ראוי להשית עליהם עונש של מאסר בפועל שירוצה על דרך של עבודות שירות. סרגיי טען להקלה נוספת שיש להקל עמו - הן ברכיב המאסר והן ברכיב הקנס - בהתחשב בחלקו המצומצם יותר, לפי הנטען, במעשי העבירה, ובהתחשב בערעורו על היבטים מסוימים בהכרעת הדין.
הכרעה
14. היקף הסיוע מכוח נוכחות - אין חולק כי נוכחות כשלעצמה במקום ביצוע העבירה יכולה לבטא את הרכיב ההתנהגותי של מסייע לעבירה. יחד עם זאת, לא כל מי שנוכח בזירת עבירה יראוהו כמסייע. לשם כך יש להראות, תחילה, שהנוכחות לא הייתה בבחינת עובדה ניטראלית, אלא היה בה כדי לתרום בדרך כלשהי להשלמת העבירה (ראו ע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.1.2011), פסקאות 26 ו-36). לכל הפחות, נדרש שנוכחותו הפאסיבית של המסייע יהיה בה כדי לעודד את מבצע העבירה ולחזק את רוחו (ראו ע"פ 6202/95 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(5) 685, 690 (1996)). בכל הנוגע ליסוד הנפשי הנדרש, על המסייע להיות לפחות מודע לכך שנוכחותו אכן תורמת לביצועה של עבירה פלילית (ראו: יורם רבין ויניב ואקי דיני עונשין, כרך א, 567-566 (2004)). באופן עקרוני, מוטלת הוכחתם של יסודות אלו על התביעה, אולם בית משפט זה אימץ חזקה עובדתית, לפיה "אם הנוכחות, כעולה מן הנסיבות האופפות אותה, איננה מקרית, היא גופה תהווה ראיה לכאורה לאשמת הנאשם" (ראו עניין פלוני לעיל, שם). במקרה כזה יעבור נטל הראייה אל הנאשם, להפריך את ההנחה הלכאורית ולהראות שנוכחותו במקום ביצוע העבירה הייתה "ניטראלית" ותמימה.