השופטת ד' ברק-ארז:
1. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת צ' צפת), על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון בעבירות סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו (ת"פ 47224-02-10 מיום 3.4.2012). בגזר הדין הושתו עליו: 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 12 חודשי מאסר מותנה למשך שלוש שנים כשהתנאי הוא כי המערער לא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע; פסילת רישיון הנהיגה למשך חמש שנים מיום שחרורו של המערער; פסילה מותנה של רישיון הנהיגה למשך שנתיים כשהתנאי הוא כי למשך שלוש שנים מסיום פסילת רישיון הנהיגה לא יעבור המערער עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה; וכן קנס בסך 5000 ש"ח. זהו ערעור על גזר הדין.
2. בתמצית, עובדות המקרה הן אלה: ביום 18.2.2010 הסיע המערער ברכבו חמישה תושבים שזהותם לא ידועה. שוטרים שנסעו ברכב משטרתי בסמוך למערער הורו לו לעצור באמצעות מערכת הכריזה, כשעל גג רכבם הבהבו אורות כחולים. המערער לא שעה לקריאתם, סטה מנתיב נסיעתו, עקף את הרכב המשטרתי והמשיך בנסיעה, בשעה שהשוטרים דולקים אחריו וקוראים לו לעצור. המערער המשיך בנסיעתו במהירות ובפראות חרף בקשות הנוסעים לעצור ולהורידם. בשלב מסוים שעה המערער לבקשות הנוסעים, עצר את רכבו, הוריד אותם והמשיך לנהוג במהירות ובפראות. באותה עת, דיווחו השוטרים לכוחות נוספים על בריחתו של המערער. לאחר מכן, הבחינו שוטרים אחרים במנוסתו של המערער וחסמו את דרכו בעזרת הרכב המשטרתי, שעל גגו הבהבו אורות כחולים ופעלו מערכות הסירנה והכריזה. אחד מהשוטרים ירד מן הרכב כשעל ראשו כובע שוטר וסימן למערער לעצור, אלא שהמערער, האיץ את מהירותו, לא נענה להוראות השוטר, סטה מנתיב נסיעתו והחל לנסוע לכיוון השוטר. דריסת השוטר נמנעה אך מפני שהשוטר הצליח לקפוץ לרכב המשטרתי. בנוסף, בשל נהיגתו המסוכנת של המערער רכב מסחרי שנסע על הכביש נאלץ לרדת לשולי הכביש ורק כך נמנעה הפגיעה בו. השוטרים המשיכו לדלוק אחרי המערער תוך כדי שהם מסמנים לו לעצור והמערער מצידו המשיך בנהיגה תוך כדי שהוא מסכן עובר אורח, שהפגיעה בו נמנעה רק משום שהצליח להימלט מנתיב הנסיעה של המערער. המערער המשיך ונכנס לתוך שטח אש צבאי עד אשר הגיע לדרך ללא מוצא, שם נעצר.
3. לבקשת המערער, במסגרת הסדר הטיעון, הוא הודה גם בביצוע עבירות נוספות הקשורות בנהיגה ברכב. כך הודה המערער במיוחס לו בת"פ 41988-12-09 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 41988-12-09 end_of_the_skype_highlighting, שעל-פי כתב האישום שהוגש בו, הוא ואדם נוסף נסעו ביום 15.8.2009 ברכב סובארו באזור צומת שוקת, בסמוך לבסיס מג"ב וסרבו למלא אחר הוראות שוטר שהורה להם לעזוב את המקום. המערער, שנהג ברכב, נסע במהירות שיש בה כדי לסכן חיי אדם ולגרום לו חבלה וכאשר ניסה שוטר לעוצרו, תקף אותו המערער, תפס את נשקו שהיה מחובר אליו בחגורה, משך אותו קדימה ואחורה וכן תקף אותו באגרופים. עוד לבקשת המערער, במסגרת הסדר הטיעון, הוא הודה בשני מב"דים שהיו תלויים ועומדים נגדו - פ"א 31105/09 מג"ב דרום ופ"א 31092/09 מג"ב דרום - שייחסו לו מקרים של הסעה שלא כדין של תושבי שטחים במהלך חודש דצמבר 2009. במסגרת הסדר הטיעון סוכם בין הצדדים כי התביעה תעתור לעונש של מאסר בפועל של 28 חודשים, מאסר מותנה, פסילת רישיון וקנס. המערער יכול לטעון לכל עונש אחר וההחלטה תותר לשיקול הדעת של בית המשפט. בהתאם לכך, ביום 3.4.2012 הודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז 1977 (להלן: החוק), בעבירה של הפרעה לשוטר לפי סעיף 275 לחוק, וכן בעבירות שיוחסו לו במסגרת תיק בית משפט השלום ת"פ 41988-12-09 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 41988-12-09 end_of_the_skype_highlighting - הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיף 273 לחוק ונהיגה פוחזת של רכב לפי סעיף 338(1) לחוק.
4. המדינה הדגישה בטיעונה בפני בית המשפט המחוזי כי העבירות שבהן הורשע המערער הן חמורות ושהצטברותן מהווה נסיבה לחומרה על אף שאין למערער עבר פלילי, מאחר שהן מביעות זלזול בחיי אדם וזלזול בסמכויות האכיפה. בהתאם לכך, ביקשה מבית המשפט להשית על המערער מאסר בפועל ולא להסתפק בריצויו של מאסר בפועל על ידי עבודות שירות. לעומת זאת, המערער ביקש מבית המשפט להתחשב בנסיבות חייו בהתחשב בכך שהוא מנסה לשקם את עצמו, התחתן לאחרונה ואף מצפה יחד עם אשתו לילד. בנוסף, המערער הודה בכתב האישום, התסקיר בעניינו חיובי והוא נעדר עבר פלילי. עוד ביקש המערער להתחשב בעובדה ששהה במעצר במשך חודשיים וכן שוחרר בתנאים מגבילים - הוא הורחק במשך שישה חודשים ממשפחתו ומישוב מגוריו ומאז ששב, שהה במעצר בית בבית הוריו. בנוסף טופל המערער באופן קבוצתי ופרטני בשירות המבחן ושיתף פעולה וכן הביע נכונות להשתלב במערך הטיפולי בעתיד.
5. בית המשפט קמא ציין בגזר דינו כי העבירות המיוחסות למערער הן חמורות ביותר. בשל ריבוי העבירות הצטיירה בפניו תמונה של אדם שאינו ירא חוק, מזלזל ברשויות האכיפה וכן בנקל עלול לתקוף שוטרים ולסכן חיי אדם. בית המשפט חזר על פרטי כתב האישום תוך הדגשת הזלזול במעשי המערער והסיכון שהשית על האנשים והשוטרים שנקרו בדרכו. בית המשפט קמא הינחה עצמו בהתאם לרף הגבוה של הענישה שנקבע בפסיקתו של בית משפט זה ביחס לעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, שתכליתו למגר "את תופעת ההשתוללות בכבישים בעיקר באזור הדרום בו הפכה למכת מדינה". בהתאם לכך, קבע כי אינו מקבל את המלצת שירות המבחן בעניין הטלתו של עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. מן הצד השני, התחשב בית המשפט בעברו הנקי של המערער, הודאתו וניסיונו להשתקם וכן הבעת חרטה מצד המערער, אם כי ציין שמהתסקיר עלה כי מדובר בחרטה חלקית בלבד. בינתיים החל המערער בריצוי עונשו, לאחר שביום 17.5.2012 דחה בית משפט זה (השופט א' רובינשטיין) בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור.
6. בערעור, טען בא-כוחו של המערער כי המקרה הנוכחי בא בגדרם של אותם חריגים המצדיקים סטייה מרמת הענישה המקובלת בגין העבירות בהן הורשע המערער, בשים לב לנסיבותיו האישיות של המערער כמו גם להמלצת שירות המבחן בעניינו. מנגד, המדינה הצביעה על רף הענישה המקובל בעבירות שבהן הורשע המערער, כמו גם על התאמתו של העונש שהושת עליו להסדר הטיעון.
7 לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט קמא ובהודעת הערעור ולאחר ששמענו את טענות הצדדים סבורים אנו כי הדין עם המדינה ועל הערעור להידחות. פסק דיננו זה מבוסס על שלושה אדנים: הראשון - המדיניות השיפוטית ביחס להתערבותה של ערכאת הערעור בענייני ענישה; השני - הגישה הראויה לענישה בגין העבירות שעבר המערער; השלישי - המדיניות השיפוטית בכל הנוגע לענישה במסגרתו של הסדר הטיעון.
8. הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים שבהם ניכרת סטייה ממדיניות הענישה הראויה (ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998) (להלן: עניין גרינברג), פסקה 7 לפסק דינו של השופט י' קדמי; ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006) (להלן: עניין ורשילובסקי), פסקה 7 לפסק דינו של השופט (כתוארו דאז) א' גרוניס). סטייה כזו ממדיניות הענישה לא מצאנו. אדרבה, ובכך הטעמים להחלטתנו נשזרים זה בזה - העונש שהוטל על המערער תואם את מדיניות הענישה הנוהגת בגין עבירות מן הסוג שעבר.
9. בפני בית משפט זה חוזרים ומובאים מקרים רבים שעניינם מרדפים המסכנים חיי אדם, והוא אף הגדיר אותם כ"מכת מדינה" (ראו: ע"פ 10340/07 מדינת ישראל נ' משה חובלשוילי (לא פורסם, 6.2.2008), פסקה ו(4) לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין). בהתאמה, נפסק כי יש להחמיר את עונשם של אלו המסכנים את שלום הציבור במסגרת נהיגה פראית ומסוכנת. יפים לעניין זה דבריו של השופט א' א' לויבע"פ 7798/08 מדינת ישראל נ' יעקב שביקוב (לא פורסם, 22.1.2009):
"נדמה כי אין צורך לחזור ולהזכיר את המצב הנורא השורר בדרכים, לו תורם מה שמוגדר כ"גורם האנושי" משקל מכריע. את מחירו של נגע התאונות משלמים, כמעט כעניין של יום יום, רבים בחייהם, ולרוב מדובר באנשים תמימים שלרוע מזלם נקלעו לדרכו של נהג עבריין או כזה שחטא בחוסר תשומת-לב רגעית. ואם בכך לא די, אנו עדים בשנים האחרונות לתופעה חמורה נוספת, ששוב אינה נחלתם של יחידים. נהגים שנדרשים על ידי שוטרים לעצור, אם לבדיקה שגרתית או כתוצאה מביצוע עבירת תעבורה, נמלטים בנסיעה מהירה, וכתוצאה מכך מתפתח מרדף בו מסכנים הרודפים, הנרדף ואזרחים תמימים את חייהם. נוכח מציאות קשה זו נדרשו בתי המשפט להרים את תרומתם לביעור תופעה זו, בה כרוכים לא רק סכנה לכלל, אלא גם זלזול מופגן ובוטה בחוק ובאלה השוקדים על אכיפתו".
ברוח זו, בע"פ 2079/06 אוסמה אבו עצא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.6.2006) נדחה ערעורו של נאשם אחר שעליו הושת עונש דומה (24 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשים מאסר על-תנאי וכן פסילת רישיון ופסילת רישיון מותנה) על היותו "אדם צעיר, חסר הרשעות בפלילים" (שם, בפסקה 2).
10. בנוסף, במקרה שלפנינו העונש שהוטל על המערער נופל בגדר הטווח שעליו הוסכם בהסדר הטיעון. במקרה כזה נטייתה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות הערכאה הדיונית מצטמצמת אף יותר. יש להניח שבמסגרת הסדר טיעון נתנו הצדדים את דעתם לנסיבות, לאינטרס הציבורי ולאינטרס של הנאשם הנוגע בדבר, וכי זה היה תוצאה של שקלא וטריא בין הצדדים (ע"פ 3543/07 שוסטר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.7.2006), בפסקה 5; ע"פ 5057/06 אגבריה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.5.2007), בפסקה 8).
11. לא נעלם מעינינו כי המערער הוא בחור צעיר אשר מצוי באיבו של תהליך שבו הוא מנסה לשקם את חייו ולעלות על דרך המלך. עם זאת, אנו סבורים כי בשעה שגזר את עונשו של המערער, בית משפט קמא ערך את האיזון הראוי בין חומרת מעשי המערער, הזלזול שהפגין כלפי מערכת האכיפה וחוסר האכפתיות שהראה בעת שסיכן חיי אדם לבין נסיבות חייו האישיות של המערער. אנו מביעים תקווה כי המערער ימשיך ויתמיד בתהליך השיקומי-טיפולי שהחל בבית הסוהר ויטיב את דרכיו.
אשר על כן, אנו דוחים את הערעור וקובעים שהעונש שגזר בית המשפט קמא יישאר על כנו.
ניתן היום, ד' בתמוז תשע"ב (24.6.2012).