השופט י' דנציגר:
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט כ' סעב) בת"פ 5167/06 מיום 20.5.2007, במסגרתו הורשע המערער בגרימת חבלה בכוונה מחמירה, בהחזקה ונשיאת נשק, וכן בשתי עבירות של איומים, הדחה בחקירה והטרדת עד. בגין עבירות אלה הושתו על המערער 45 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן הופעל מאסר על תנאי בן שלושה חודשים לריצוי במצטבר, כך שסך הכל ירצה המערער 48 חודשי מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא כי המערער לא יעבור עבירת אלימות שהיא פשע או עבירת נשק; ששה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא כי המערער לא יעבור אחת מן העבירות של איומים, הדחה בחקירה והטרדת עד ויורשע עליה בדין. כמו כן הושת על המערער קנס בסך של 5,000 ש"ח.
העובדות לפי כתב האישום
1. על-פי האישום הראשון, ביום 3.7.2006, בסמוך לשעה 18:30, פרץ ויכוח בין בוטרוס סביר (להלן: בוטרוס) לבין שכנו מרזוק דאוד (להלן: המתלונן), המתגוררים בכפר תרשיחא. בעקבות הויכוח הזעיק בוטרוס את המערער, שהינו קרוב משפחתו, לביתו. המערער נענה, והגיע לכפר בסמוך לשעה 20:00 בלוויית שני אחרים שזהותם איננה ידועה למשיבה (להלן: האחרים), כשהוא מצויד באקדח ובו כדורים, אותו נשא שלא כדין. בהגיעו שאל המערער מיהו מרזוק והיכן הוא נמצא. המתלונן, שהיה אותה עת בגינת ביתו (להלן: הבית) עם מכריו, השיב כי הוא מרזוק. בסמוך לאחר מכן פנה המערער אל המתלונן, ובין השניים התפתח דין ודברים, במהלכו שלף המערער את האקדח וירה מספר יריות לעבר המתלונן, בניסיון לפגוע בו ומתוך כוונה להטיל בו נכות, מום או לגרום לו חבלה חמורה. המתלונן ומכריו נסו אל תוך הבית, שם מצאו מחסה והודות לכך לא נפגעו. בסמוך לאחר מכן יצאו המערער והאחרים מביתו של בוטרוס לעבר ביתו של המתלונן, שם חסה המתלונן עם בני משפחתו ומכריו. או אז ירה המערער מספר יריות לעבר המתלונן וביתו בניסיון לפגוע בו. הקליעים שירה המערער חדרו לבית ואף פגעו בחלונות, בגדר הגינה, בדלת היציאה מהבית לגינה, בכסא שעמד בגינה וכן בקירות הבית.
2. על-פי האישום השני, לאחר המתואר לעיל, במהלך המחצית הראשונה של חודש יולי 2006, ולאחר ה-3.7.2006, פנה המערער במספר הזדמנויות, בעצמו ובאמצעות אחרים, לאשתו של בוטרוס, לוסיה סביר (להלן: לוסיה) תוך איומים והפחדה, בדרישה כי תמסור במשטרה גרסה שקרית בהתאם להנחיותיו, לפיה בין היתר, הופעל עליה לחץ על ידי המשטרה להפלילו. המערער איים על לוסיה בפגיעה בה, בין השאר בציינו כי אם ייכנס לכלא "יש מאחוריו אנשים". במהלך התקופה הנ"ל פנה המערער במספר הזדמנויות ללוסיה, בצוותא עם בוטרוס ובנוכחותו והנחה אותה, תוך איומים והפחדה, למסור גרסה שקרית שנמסרה לה על ידו. המערער חזר על איומיו כלפי לוסיה בעת שהסיעה ביום 18.7.2006 לחקירתה בתחנת המשטרה. לאחר חקירתה פנה המערער אל לוסיה תוך איומים והפחדה ודרש ממנה כי תמסור לו את שמסרה במשטרה וכן כי תמסור את הגרסה השקרית שמסר לה הוא, לפיה היא לא ראתה או שמעה דבר וכן כי הופעל עליה לחץ על ידי המשטרה. כך עשה המערער בהזדמנות נוספת כאשר איים על לוסיה בציינו כי עליה למסור בחקירתה ובבית המשפט את הגרסה השקרית שמסר לה.
על כן הואשם המערער בגין האישום הראשון בחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); בהחזקה ונשיאת נשק לפי סעיף 144(א) ו-(ב) לחוק. בגין האישום השני הואשם המערער במספר עבירות של הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 245(א) ו-(ב) בנסיבות סעיף 249א(1) ו-(2) בצירוף סעיף 29 לחוק; במספר עבירות של הטרדת עד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 249 בנסיבות סעיף 249א(5) בצירוף סעיף 29 לחוק; באיומים לפי סעיף 192 בצירוף סעיף 29 לחוק; במספר עבירות של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) ו-(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק; ובמספר עבירות של הטרדת עד לפי סעיף 249 בצירוף סעיף 29 לחוק.
הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי
3. בתשובתו כפר המערער בעובדות כתב האישום. באשר לאישום הראשון טען המערער כי כלל לא נכח בתקרית הירי. באשר לאישום השני טען כי מעולם לא איים על לוסיה וכי לא דיבר עימה אודות ההליכים המתנהלים נגדו.
האישום הראשון
4. תחילה הבהיר בית המשפט כי אין מחלוקת שביום 3.7.2006 בסביבות השעה 20:00 בוצע אירוע הירי. זאת נלמד על יסוד דיווח על הירי שנמסר למשטרה מפי אחיו של המתלונן ויסאם דאוד (להלן: ויסאם). המשטרה שהגיעה למקום עצרה שלושה חשודים בני הכפר מזרעה: סעיד אברהים (להלן: אברהים), נסיף עפארה וכאמל חלבון (להלן: החשודים ממזרעה). מעורבות החשודים נחקרה באופן יסודי, ובסופה של הבדיקה הוחלט על שחרורם, זאת בין השאר על יסוד טענת "אליבי" מוצקה, משהוכח כי בשעה 19:55 נראו החשודים בתחנת דלק (זאת על פי מצלמות האבטחה של התחנה), בעוד הירי בוצע בסמוך לשעה 20:00 [על פי ת/26 הדיווח על האירוע התקבל במשטרה בשעה 20:08, י.ד.], כאשר זמן ההגעה בין התחנה לבין הכפר אורכת כ-20 דקות. יוער כבר עתה כי הסרטון אינו נמצא עוד בידי המשטרה, מאחר שהסרטונים של מצלמת האבטחה בתחנת הדלק נמחקים באופן אוטומאטי לאחר שבועיים. על כן, על תוכן הסרטון ניתן ללמוד רק על פי מזכר שערך השוטר בירון עובד, אשר צפה בסרטון ורשם את שראה (ת/11).
העדויות
5. באשר לראיות המאשימה, אלה כוללות את עדותה של לוסיה, שהייתה בביתה במהלך האירוע, את עדותו של המתלונן וכן מחקר תקשורת הכולל פלט שיחות טלפון.
6. עדותה של לוסיה: לוסיה, שהינה גיסתו של המערער, העידה כי ביום האירוע התנהל ויכוח בין בעלה בוטרוס לבין המתלונן. בתחילה ביקש ממנה בוטרוס לקרוא לבן דודו אברהים (שכזכור, נעצר לאחר מכן עם החשודים הנוספים ממזרעה, י.ד.), אך משגברו איומי המתלונן החליט בוטרוס להתקשר למערער. בסמוך לכך שמעה לוסיה את המתלונן צועק כי "הוא לא מפחד ממשפחת פרעוני". כן מסרה לוסיה כי בחלוף רבע שעה לערך הגיע המערער עם שניים נוספים, וכי היא ראתה אותו יוצא למרפסת (בגינה), שולף אקדח, מכוון ויורה לכיוון ביתו של המתלונן. בית המשפט ציין כי העדה מדגימה שהירי בוצע בזווית של 45 מעלות. כן מסרה כי לאחר מכן נכנס המערער בחזרה לביתה, המלווים האחרים שלפו את נשקיהם, והשלושה יצאו החוצה. לגרסתה, לאחר מספר שניות שמעה את מטח היריות השני. עוד התייחסה לוסיה בעדותה להודעות שמסרה במשטרה, ובפרט להודעה הראשונה שמסרה (מיום 18.7.2006), כאשר נחקרה כחשודה בניסיון לרצח. בהודעה זו מסרה לוסיה את פרטי האירוע אך לא ציינה כי היא ראתה את המערער יורה. בבית המשפט הסבירה זאת לוסיה בחששה מן המערער וכן בכך שלא נשאלה על כך. במהלך עדותה תיארה לוסיה את מלבושם של המערער והאחרים, שכלל כובע מצחיה ובגדים חורפיים - מעילי "דובון" - זאת למרות שהאירוע התרחש בקיץ, בחודש יולי.
7. עדותו של המתלונן: המתלונן התייצב לעדות בבית המשפט המחוזי רק לאחר שהוצא נגדו צו הבאה. בעדותו גולל המתלונן את אשר אירע, וציין כי שמע את בוטרוס ולוסיה מזכירים את השמות "אברהים" ו"פרעוני". המתלונן תיאר את היורה כאדם שמן וקרח, שלבש חולצה לבנה, והוסיף כי יש ביכולתו לזהות את היורה. כן ציין המתלונן כי היורה כיוון אליו את האקדח בעת הירי (ולא בזווית של 45 מעלות כפי שטענה לוסיה). המתלונן מסר שלא זכור לו האם המערער והאחרים לבשו מעילים. עוד מסר המתלונן בעדותו כי ביום 4.7.2006 נערך בביתו של סאלח מורשד (להלן: סאלח) באעבלין הסכם סולחה בינו לבין בוטרוס. בסולחה נכח, לצד אנשים נוספים, המערער, אך במסדר זיהוי שנערך יום לאחר הסולחה לא זיהה המתלונן את המערער כמי שירה לעברו. באשר לנוכחים בסולחה מסר המערער כי אינו זוכר מי היה שם, ואף לא הצליח לזהות את עו"ד סאבח חאג' (להלן: עו"ד חאג') שישב באולם בית המשפט כמי שהשתתף בסולחה, והוסיף כי הוא סובל מ"בעיית זיכרון". במהלך עדותו התעקש המתלונן כי הוא אינו חושש ממשפחת פרעוני ובכלל זה מהמערער.
8. עדותו של המערער: המערער מסר כי לא שהה בכפר ביום האירוע וכי מעולם לא החזיק אקדח. על פי עדותו, הוא שמע על אירוע הירי לראשונה למחרת התרחשותו, מפי סאלח, שביקש את עזרתו בסולחה, בה השתתף ואף נטל על עצמו להיות "ערב" להתנהגותו של בוטרוס במהלכה ולאחריה. כן מסר המערער כי נהג לשוחח עם בוטרוס בטלפון "מדי פעם", לא כל יום. באשר לעדותה של לוסיה מסר המערער כי לדעתו העידה לוסיה כנגדו מתוך שנאתה אליו, שכן בעבר עמד המערער לצידו של בוטרוס בעת סכסוך זוגי שפרץ ביניהם. המערער הטעים בעדותו כי הוא אינו יודע זאת ממקור ראשון, וכי שמע זאת מאחרים. כן טען המערער כי המשטרה לחצה על לוסיה למסור את גרסתה.
9. עדותם של הנוכחים בסולחה, סאלח ובאסל טנוס (להלן: באסל): השניים אישרו בעדותם את קיומה של הסולחה. סאלח הוסיף כי בעת אירוע הסולחה הציג את המערער לפני המתלונן.
הכרעת הדין
האישום הראשון
10. בהכרעת דינו קבע בית המשפט המחוזי כי עדותה של לוסיה הינה מהימנה, וכי אין בסתירות הקלות בעדותה כדי לפגום במשקלה, כאשר לוסיה ידעה להסביר היטב את הפערים שנתגלו בגרסתה. כך, לעניין זווית הירי ציין בית המשפט כי ההבדלים בין עדותה של לוסיה לבין עדות המתלונן הינם חסרי משמעות, שהרי זווית הירי נקבעת ממילא על סמך מיקום פגיעת הקליעים בבית. באשר ללבוש היורה והאחרים נקבע כי עדותה של לוסיה בנקודה זו אמנם לא נתמכה בעדויות אחרות, אך גם לא נסתרה. בית המשפט הוסיף וציין כי המשותף בין עדותה של לוסיה לבין עדויות עדים אחרים הוא רב, ועולה משמעותית על השונה. כך, עדותה של לוסיה כי המערער והאחרים חבשו כובע מצחייה חוזקה בעדותו של אליאס שהין (להלן: אליאס). כך גם באשר לחולצה הלבנה שלבש המערער (עליה העיד המתלונן), כאשר בעדותה במשטרה מסרה לוסיה כי נדמה לה שמתחת למעיל לבש המערער חולצה לבנה.