פסק-דין בתיק ע"פ 35799-06-12

המערער הורשע על פי הודאתו בת"פ 15314-11-10 (בימ"ש השלום ברחובות) בתקיפת אישתו ובגרימת נזק לדלת בכך שהוריד ממנה את הברגים וזרק אותם.

המערער זוכה מכליאת שווא של אישתו.

הערעור שהגיש המערער בעצמו מכוון כנגד הרשעתו בעבירות הנ"ל והוא טוען כי לא תקף את אישתו אלא לכל היותר הזיז את ידה על מנת להגן על עצמו ובאשר לגרימת הנזק לדלת הוא טוען כי הוא לא שבר את הדלת ולא גרם לדלת עצמה שום נזק.

ב"כ המשיבה מתנגדת לביטול הרשעתו של המערער ולזיכויו העבירות בהן הורשע וטוענת כי יש בדברי המתלוננת בבית המשפט, להם האמין בימ"ש קמא, ובהודאתו החלקית בעדותו, להבדיל מהכחשתו בהודאתו במשטרה, כדי להצדיק את הרשעתו בתקיפת המתלוננת.

באשר לדברי השוטר אדנה שהגיע לדירה סמוך לאחר האירועים וראה את המתלוננת נרגשת בכל הקשור לתוכן תלונתה, טוענת ב"כ המשיבה כי השוטר שהעיד בבית המשפט לא נחקר בעניין זה על ידי ב"כ המערער.

עיון בהכרעת הדין של ביהמ"ש קמא אכן מעלה כי היא מבוססת על מהימנות שייחס בדברי המתלוננת ועל חוסר אמון שייחס לדברי המערער שהעידו בפניו והיתה לו הזדמנות להתרשם מדבריהם באופן בלתי אמצעי.

עם זאת, בימ"ש קמא קבע בסיפא סעיף 7 להכרעת הדין, אמנם במאמר מוסגר, כי הדברים שאמר השוטר אדנה לגבי האופן שבו בוצעה התקיפה שונה במקצת מגרסת המתלוננת שכן היא סיפרה לו שהמערער דחף אותה לכיוון המדרגות והמעקה ובעדותה אמרה כי המערער רץ אחריה במדרגות, משך לה את היד, קרע את המפתחות מידיה, תפס אותה בידיה ודחף אותה מאחור לכיוון הקיר (ראה סעיף 5 רישא להכרעת הדין של בימ"ש קמא).

ביהמ"ש קמא קבע באשר להבדל זה כי בהיעדר חקירה של השוטר על הדברים הסותרים שאמרה לו המתלוננת, יש להניח כי מדובר בטעות של השוטר ולא בשינוי גרסה של המתלוננת.

אין בידינו, בכל הכבוד, כדי לקבל הנחה זו שכן בהיעדר חקירה של השוטר על הדברים ששמע מפי המתלוננת, יש לצאת מתוך הנחה שהוא רשם את הדברים ואמר אותם בעדותו כפי שאמרה אותם המתלוננת לו וכאשר מדובר בסתירה שאין להקל בה ראש, מן הראוי היה להטיל ספק בדברי המתלוננת ולזכות את המערער מחמת הספק מתקיפתה.

איננו מתעלמים מהדברים שאמר המערער במהלך עדותו בכל הקשור להזזת ידיה של המתלוננת, אך מדובר היה באירוע שנעשה במהלך התמודדות אלימה ביניהם והמערער טען כי עשה כן על מנת למנוע את תקיפתו על ידי המתלוננת.

לא למותר לציין כי בהודעה שגבה השוטר מהמתלוננת נרשם כי אין גופה סימנים, בעוד שלטענתה נשאר עליה סימן כתוצאה ממשיכת המפתחות על ידי המערער, דבר שלא נרשם על ידי השוטר והיא הסבירה זאת שהיא חשבה שמדובר בסימנים בגב והיא לא ראתה סימנים כאלה.

לאור כל האמור לעיל, יש לזכות את המערער מחמת הספק מתקיפתו את המתלוננת ומשכך יש מקום גם להקלה מסוימת בגובה הקנס ובתקופת המאסר על תנאי שהוטלה עליו על ידי בימ"ש קמא.

אנו מעמידים את הקנס על סכום של 1,500 ש"ח, שלטענת המערער שולם על ידו, או 15 ימי מאסר תמורתו.

אנו קובעים כי המערער ירצה 4 חודשי מאסר על תנאי אם במשך 3 שנים מיום מתן גזר-הדין של ביהמ"ש קמא יעבור עבירת אלימות כלפי גוף מכל סוג.

<#3#>

ניתן והודע היום י"ח אב תשע"ב, 06/08/2012 במעמד ב"כ המשיבה והמערער.