השופט ע' פוגלמן:
לפנינו ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (המחלקה הכלכלית) (כב' השופט ח' כבוב) אשר הרשיע את המערער בעבירות של הפרת חובות גילוי ודיווח בניירות ערך כפי שיפורט להלן, וגזר עליו עונש של שנת מאסר על תנאי וקנס בסך של 300,000 ש"ח. הערעור מכוון להכרעת הדין בלבד.
כתב האישום וההליך בבית המשפט המחוזי
1. כתב האישום המקורי שהוגש בפרשה זו כלל שישה נאשמים ושלושה אישומים בגין עברות על חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 ותקנות שהותקנו מכוחו, וכן עברות כלכליות נוספות מחוק העונשין, התשל"ז-1977. שלושה נאשמים - ובהם שלמה ולד (להלן: ולד) - הודו, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן ונגזר דינם.
2. גרסתו האחרונה של כתב האישום (המתוקן בשלישית) כללה שני אישומים וארבעה נאשמים.
בחלק הכללי נטען כי נאשמת 1, פסיפיקה אחזקות בע"מ (להלן: פסיפיקה או החברה), הייתה במועדים הרלוונטיים חברה ציבורית שניירות הערך שלה נסחרו בבורסה לניירות ערך בתל אביב. במרץ 2006 רכשו ולד וחברה קפריסאית בשם Nat East Holdings Limited (להלן: נאט) כ-40% ממניות פסיפיקה. החל ממרץ 2006, דיווחה פסיפיקה על ולד ועל נאט כבעלי שליטה בה. בדצמבר 2006 החלה פסיפיקה לפעול, באמצעות חברות בנות ובניהולו של ולד, בייזום, אחזקה וניהול של נכסי מקרקעין ברומניה. ולד איתר עסקאות, ניהל משא ומתן וחתם על הסכמים בשם פסיפיקה. המערער היה בתקופה הרלוונטית בעל מניות בפסיפיקה.
האישום הראשון נסב על עבירות בניירות ערך שביצעו פסיפיקה, ולד ונאשם 3, משה וויג, שעניינן בדיווחים מטעים בנוגע לעסקה לרכישת שתי חלקות מקרקעין ברומניה. אישום זה ופרטיו אינם מעניינו של הערעור שלפנינו ואין צורך לעמוד על פרטיו.
באישום השני, שכוון למערער בלבד ובו עוסק הערעור שלפנינו, נטען כי ביום 25.3.2007 פרסמה פסיפיקה תשקיף שפירט את מבנה השליטה בה ולפיו נאט החזיקה באותה עת באחוז הגבוה ביותר ממניותיה - 3,300,000 מניות (כ-38% מהון המניות). עוד דווח כי נאט נשלטת על ידי ראובן דלל ואריה כהן; כי ולד מחזיק ב-1,000 מניות פסיפיקה ובזכויות ל-1,000,000 מניות; וכי לכשיממש זכויות אלו ייחשב כמחזיק, יחד עם נאט, מכוח הסכמי הצבעה. אחרי פרסום התשקיף וחלוקת הזכויות על פיו, בתקופה שבין אפריל 2007 לבין ינואר 2008, דיווחה פסיפיקה, במסגרת דיווחים על אחזקות בעלי עניין, כי נאט מחזיקה ב-72,600,000 מניות (כ-30% מהון המניות של פסיפיקה); כי בעלי השליטה בנאט הם ראובן דלל ואריה כהן; וכי ולד נחשב כמי שמחזיק יחד עם נאט מכוח הסכמי הצבעה. כמו כן דווח ולד כבעל עניין בפסיפיקה גם מכוח היותו דירקטור ובשל אחזקתו ב-21,001,000 מניות, שהיו כ-8% מהון המניות של פסיפיקה. בכתב האישום נטען כי בניגוד לדיווחים האמורים, מבנה האחזקות של בעלי העניין בפסיפיקה בתקופת התשקיף ולאחריו היה שונה בשניים אלה: ראשית, נכון לאפריל 2007 החזיק ולד, מכוח הסכם עם דלל וכהן, בכ-55% מהחזקות נאט במניות פסיפיקה, דהיינו ב-40,000,000 מניות מתוך 72,600,000 מניות פסיפיקה שדווחו כמוחזקות בידי נאט. כל מניות פסיפיקה שדווחו כמוחזקות בידי נאט, הופקדו בפועל בחשבונותיו של ולד, אשר היה מורשה לפעול בהן על פי ייפוי כוח מנאט. שנית, כ-28,600,000 מתוך 40,000,000 מניות פסיפיקה שדווחו כאמור כמוחזקות על ידי נאט והוחזקו למעשה על ידי ולד,הוחזקו על ידיו בנאמנות עבור המערער, אשר לא דווח כבעל עניין בנאט או בפסיפיקה. לפי הנטען, בעשותו כן לא הגיש המערער לפסיפיקה הודעה כדין על שינויים בהחזקות בעלי עניין; גרם לכך שבדוח החזקות בעלי עניין של פסיפיקה ובדוחות הכספיים שלה לשנים 2007 ו-2008 היו פרטים מטעים, והכל כדי להטעות משקיע סביר. העבירות שיוחסו למערער הן אי-קיום הוראת סעיף 37 לחוק ניירות ערך; תקנות ניירות ערך (דו"חות תקופתיים ומידיים), התש"ל-1970 (להלן: תקנות ניירות ערך); ותקנות ניירות ערך (מועדי הגשת הודעה של בעל עניין או נושא משרה בכירה), התשס"ג-2003 - עבירה לפי סעיף 53(א)(4) לחוק; ואי-קיום הוראת סעיף 16(ב) לחוק (בנוסחו במועד הגשת כתב האישום) - עבירה על סעיף 53(א)(2) לחוק זה.
3. במענה לאישום כפר המערער במיוחס לו, אך נמנע מלפרט גרסה עובדתית משלו לאירועים הנטענים.
4. המחלוקת בבית המשפט המחוזי הייתה עובדתית בעיקרה ונסבה על השאלה אם התקיים בין המערער לבין ולד הסדר שלפיו האחרון ירכוש עבור הראשון מניות של פסיפיקה ויחזיק בהן עבורו בנאמנות. גרסת המשיבה הייתה שהשניים גיבשו הסדר כאמור במטרה להבריח נכסים מהרכוש המשותף של המערער ושל אשתו, נוכח סכסוך גירושין שהתנהל ביניהם, תוך שהוסכם כי ברגע שיסתיים הסכסוך, ולד יעביר למערער את המניות שהחזיק עבורו. לטענת המשיבה, החזקת המניות בנאמנות הייתה מחויבת בדיווח לפי חוק ניירות ערך ותקנותיו, והפרת חובת הדיווח גיבשה את יסודות עבירות הדיווח והגילוי שיוחסו למערער.
5. המשיבה ביקשה להוכיח את גרסתה בראש ובראשונה באמצעות הודעות שמסר ולד בחקירותיו ברשות לניירות ערך (להלן: הרשות). הואיל וולד הציג בעדותו בבית המשפט גרסה שונה מזו שמסר ברשות, הוא הוכרז עד עוין והודעותיו ברשות הוגשו מכוח סעיף 10א(ג) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. כמו כן ביקשה המשיבה לתמוך את גרסתה בראיות עצמאיות ונסיבתיות שונות לחיזוק גרסתו המקורית של ולד.
6. המערער, מצדו, הכחיש בעדותו ובסיכומיו את ההסדר הנטען וטען כי אשתו ידעה ביום הפירוד אלו נכסים היו ברשותם. המערער לא הכחיש שהעביר לולד סכומי כסף שונים, אך גרס שהעבירם למשמורת בלבד; שלא ידע למה הכסף שימש בפועל; ושלא ביקש מולד לרכוש עבורו מניות של פסיפיקה או להחזיקן בשבילו בנאמנות. לתמיכה בגרסתו טען המערער כי סכומי הכסף הועברו לולד חמישה חודשים לאחר רכישת המניות; כי הסכים לקבל אותן במקום את הכסף בדיעבד, לאחר שנוכח כי אין באפשרותו של ולד להשיב לו את הכסף עצמו; כי על אף שהסכים לקבל את המניות, בפועל הן לא הועברו לחזקתו משום שלא שילם סכום נוסף של 2,730,000 ש"ח שהיה עליו לשלם כתנאי להשלמת הרכישה; כי ולד שיעבד את המניות לבנק באופן שלא איפשר להעבירן לידיו; וכי נהג בהן מנהג בעלים לכל אורך הדרך באופן שמעיד כי הן היו שלו ולא של המערער. במישור המשפטי טען המערער כי לא הוכח קיומו של היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בעבירה של דיווח שגוי בכוונה להטעות משקיע סביר.
פסק הדין של בית המשפט המחוזי
7. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ח' כבוב) פתח את הניתוח העובדתי בסקירת האופן שבו התבצעה עסקת רכישת מניות פסיפיקה על ידי ולד ונאט (המניות שלפי הנטען הוחזקו עבור המערער בנאמנות). במרץ 2006 רכשה נאט כ-40% ממניות פסיפיקה בעסקה שתוכננה לפי המתווה הבא: (א) פסיפיקה תקצה לנאט 4,000,000 מניות ולולד 1,000,000 כתבי אופציה לרכוש מניה כנגד תוספת מימוש בסך 1 ש"ח, וזאת בתמורה ל-4,000,000 ש"ח; (ב) פסיפיקה התחייבה למכור 1,470,000 מניות רדומות במחיר של 1 ש"ח למניה לחברה בת שלה, וזאת בכפוף לאישור מהבנק; (ג) מחצית מהסכום שהתחייבו נאט וולד לשלם כאמור (2,000,000 ש"ח) תופקד על ידי נאט בנאמנות - 25% ביום 25.1.2006 ו-25% ביום 17.3.2006. את היתרה (בשיעור 50%) התחייבה נאט להעביר לפסיפיקה עם הקצאת המניות או ביום 30.4.2006 לפי המוקדם. בפועל הוקצו המניות לנאט בשני סבבים: ביום 2.3.2006 הייתה נאט אמורה לקבל 2,000,000 מניות אך הקצאה זו בוטלה. ביום 23.5.2006 הוקצו לנאט 2,000,000 מניות; וביום 12.6.2006 הוקצו לנאט 2,000,000 המניות הנותרות באופן הבא: נאט קיבלה 1,650,000 מניות; ושלושה משקיעים קיבלו יחדיו 350,000 מניות. בסיום ההקצאה פורסם ביום 12.6.2006 דיווח מיידי על שינוי בניירות הערך של פסיפיקה בדבר הקצאת מניות פרטית של 4,000,000 מניות בלא שצוין מי הגורם שקיבל אותן. ביוני וביולי 2006 מכרה נאט 700,000 מניות של פסיפיקה, כך שסך החזקותיה בחברה עמד על 3,300,000 מניות. בחודשים אפריל-מאי 2007 ביצעה פסיפיקה הקצאה נוספת של מניות שבמסגרתה זכאי היה כל בעל מניות לרכוש 21 מניות נוספות על כל מניה שברשותו במחיר של 10 אגורות למניה (להלן: ההקצאה מאפריל 2007). נאט מימשה את האופציה כך שהחזיקה בסך של 72,600,000 מניות של פסיפיקה. מכוח החזקותיו של ולד בנאט היו לו 39,600,000 מתוך סך מניותיה, והיתרה הוחזקה בידי דלל וכהן. כאמור, לפי הנטען בכתב האישום, 28,600,000 מתוך 39,600,000 המניות של נאט שהוחזקו פיזית בחשבונותיו של ולד, השתייכו למעשה למערער.
8. בית המשפט המחוזי סקר את שתי הגרסאות שהציג ולד: הגרסה המקורית שנפרסה בשבע ישיבות החקירה ברשות לניירות ערך, ולעומתה הגרסה החדשה שעלתה לראשונה בחקירתו השמינית של ולד ברשות, אשר התקיימה לאחר שגובשה טיוטת כתב האישום, ושבעיקרה דבק גם במהלך המשפט. את הגרסה המקורית סיכם בית המשפט כדלקמן: "[המערער] ביקש להשתתף ברכישת המניות של פסיפיקה, אולם בשל הליך הגירושין מאשתו רצה להימנע מרישום המניות על שמו. לפיכך, הוא נתן את הכסף לרכישת המניות לוולד באמצעות 'מעין הלוואה'. לפי סיכום בעל-פה - שבהמשך קיבל עיגון ב'פרוטוקול' בכתב [ת/139 - ע' פ'] - המניות תועברנה לידיו ברגע שהליך הגירושין יבוא על סיומו" (פסקה 33 להכרעת הדין). ולד אישר בחקירותיו ברשות, בין היתר, כי הדברים שנכתבו בתשקיף לא היו נכונים כיוון שלא היה יכול לדווח שהוא מחזיק במניות עבור המערער; כי דובר בסוג של נאמנות; וכי המניות היו למעשה של המערער. לאחר שגובשה טיוטת כתב האישום, זומן ולד לרשות לצורך שימוע. או אז הוא העלה גרסה חדשה שלפיה "[המערער] העניק הלוואה לולד; ההלוואה שימשה את ולד, בין היתר, לרכישת מניות פסיפיקה; לא עלה בידו של ולד להחזיר את ההלוואה, ובעקבות זאת הסכימו השניים - בישיבה מיום 9.11.2008 [...] - כי חלף התשלום יקבל [המערער] את המניות, שתועברנה לחזקתו עם סיום גירושיו מאשתו; בפועל המניות לא עברו אל האחרון עד עצם היום הזה" (פסקה 42 להכרעת הדין). על רקע גרסה זו קבע בית המשפט המחוזי כי המחלוקת שלפניו אינה נוגעת לטרמינולוגיה שבה נקטו המערער וולד (יחסי נאמנות או לווה-מלווה), אלא למהות ההסכמה ביניהם. השאלה היא אפוא מי היה הבעלים האמיתיים של המניות. ככל שיוכח שכוונתם של המערער וולד הייתה שהמניות תועברנה בתום הליך הגירושין למערער - כשעד למועד זה הן תוחזקנה בידיו של ולד - הרי שדי במחויבות אובליגטורית זו כדי להצביע על כך שהמערער הוא בעל המניות האמיתי. בית המשפט קבע כי חקירתו של ולד לבשה ופשטה צורה: בעוד שלפי גרסתו המקורית, המניות היו אמורות לעבור למערער עם סיום הגירושין, בעדותו טען ולד לראשונה כי העברת המניות הייתה מותנית בתשלום סכום כסף נוסף. טענה זו נדחתה בהיותה גרסה כבושה, ומהטעם שהיא נסתרת בראיות אחרות ובהן מכתב מיום 12.12.2007 ששלח ולד לבא כוחו של שותפו, אריה כהן, שכלל פירוט של מבנה ההחזקות בנאט (ת/135). ממכתב זה עלה שהמערער לא נדרש לשלם בגין תוספת המימוש כתנאי לקבלת המניות, ולמעשה הן כבר ניתנו לו. גרסתו של ולד התפתחה אף מעבר לכך, כאשר העיד, מצד אחד, כי העברת המניות הייתה מותנית גם בסיכום עתידי עם המערער שהן יעברו לבעלותו (ולא רק בתוספת תשלום), ומצד שני כי הייתה לו (לולד) התחייבות מוסרית כלפי המערער להעביר לו את המניות. בית המשפט מצא תימוכין לגרסתו המקורית של ולד גם בעובדה שאף לאחר שהוא והמערער סיכמו, כך לטענת ולד, שפירעון ההלוואה ייעשה באמצעות העברת המניות למערער, השניים לא ראו לדווח על השינוי באחזקות בלא שניתן לכך כל הסבר המניח את הדעת. לאחר שעמד על סתירות נוספות בעדותו של ולד, ביכר בית המשפט את גרסתו המקורית ודחה את הגרסה החדשה.
9. לאחר מכן דן בית המשפט בגרסתו של המערער. בתחילת חקירתו ברשות מסר המערער כי הוא בעיצומו של הליך גירושין שאותו כינה "גהינום"; וכי עקב מצב זה הוא מעביר סכומי כסף לנאמנים שולד הוא אחד מהם. בהתייחס לרכישת מניות פסיפיקה, תחילה נמנע המערער מלהגדיר את אופי יחסיו עם ולד, אך לאחר מכן הציג גרסה דומה לגרסתו המאוחרת של האחרון. המערער טען כי ולד לא העביר לו את המניות כיוון שהיו משועבדות לבנק לאומי, והכחיש שהסכים עם ולד כי המניות לא יועברו אליו עד שיסתיימו הגירושין. המערער גרס כי כל עוד המניות לא עברו אליו פיזית הן של ולד ולא שלו; והעיד כי לא נתן לולד הלוואה אלא אמר לו: "שלמה, אני צריך למצוא איפה לשים את הכסף, אני לא צריך כרגע את המיליון הזה, תחזיק אותו אצלך". בית המשפט קבע כי עדותו של המערער לפניו הייתה טכנית ומרוחקת; וכי הוא לא סיפק הסבר לגבי מה שהורה לולד לעשות עם הכסף שהעביר לו. נקבע כי גרסה זו אינה מתיישבת עם הצהרתו המפורשת כשנחקר ברשות כי הוא רצה לרכוש מניות של פסיפיקה.
10. בין המשפט מצא חיזוקים לגרסת המאשימה בראיות חיצוניות כדלקמן:
א. מתווה העברת סכומי הכסף מהמערער לוולד בין יוני 2006 לינואר 2007 בסך כולל של כ-7,000,000 ש"ח. נקבע כי דפוס העברת הכסף מתיישב עם גרסתו המקורית של ולד. המערער הצביע על שלושה היבטים המפריכים, לשיטתו, את גרסת המשיבה: (1) מבחן הזמן - ההסכם לרכישת מניות פסיפיקה נחתם בינואר 2006, בעוד שלטענתו הוא החל להעביר לולד סכומי כסף ביוני 2006. טענה זו נדחתה משני טעמים: ראשית, הוכח כי המערער החל להעביר לוולד את הכסף ביום 5.6.2006 ואילו מניות פסיפיקה הועברו לנאט רק ביום 12.6.2006; שנית, הקצאת המניות השנייה אירעה במהלך אפריל-מאי 2007, שעה שבין 28.12.2006 לבין 28.1.2007 העביר המערער כ-3.5 מיליון ש"ח לולד, סכום גבוה מתוספת המימוש שלטענת המערער היה עליו לשלם. (2) מבחן הכסף - המערער טען שכדי שהקצאת המניות אכן תתממש, היה על המערער להעביר לולד סך של 2,730,000 ש"ח נוספים והמערער לא שילם סכום זה. טענה זו נדחתה בנימוק שהוכח כי הסכומים שהעביר המערער לולד היו גבוהים מעלות המניות לרבות תוספת המימוש, ולכן היה על המערער להוכיח שסכומים אלו שימשו בפועל למטרות אחרות. המערער לא עמד בנטל זה. (3) מבחן השימוש - ולד העביר את מניות פסיפיקה לבנק לאומי כביטחון להלוואה בסך של 2,600,000 ש"ח שנטל. אם המניות אכן היו מוחזקות על ידי ולד בנאמנות, הכיצד יכול היה לעשות זאת בלא לקבל את אישורו של המערער? נקבע כי אף אם ולד הפר את חובת הנאמנות, אין בכך כדי לגרוע מהסכמתם המוקדמת שלו עם המערער.
ב. כמות המניות שבבעלות המערער כעולה ממסמכים שערך ולד. בית המשפט מצא חיזוק לגרסת המשיבה במכתב שפירט את מבנה ההחזקות בפסיפיקה שנערך בכתב ידו של ולד (ת/135). ממכתב זה עלה כי המערער החזיק ב-28,600,000 מניות בפסיפיקה לאחר שהשקיע סך של 4,030,000 ש"ח. כמות מניות זו אף הופיעה בפרוטוקול ישיבה בין ולד למערער (ת/139). חיזוק נוסף נמצא במסמך שכתב ולד בכתב ידו הכולל חישובים שונים בנוגע להחזקות במניות פסיפיקה וחבויות כספיות שטרם נפרעו מצד בעלי המניות (ת/224). נקבע כי ארבעת המסמכים - ת/135 (פירוט מבנה ההחזקות), ת/139, ת/224 (שני מסמכי התחשבנות) ו-ת/232 (פירוט סכומי הכסף שהמערער העביר לוולד) משלימים זה את זה ומחזקים את גרסתו של ולד, וכולם יחדיו הם בבחינת ראיה עצמאית בעלת משקל משמעותי לחובתו של המערער.