פסק-דין בתיק ע"פ 2299/08

לפנינו ערעור של המדינה על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד' מינץ) לפיו נגזר על המשיב, בשל תשע עבירות של אי העברת ניכויים, שתי עבירות של אי הגשת דו"חות במועד ושתי עבירות של אי הגשת דו"חות על הכנסות, עונש של 5 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי של 30,000 ש"ח. על חברת ורסנט ישראל בע"מ (הנאשמת הנוספת בתיק זה) שבהנהלתו של המשיב (להלן: החברה) הוטל קנס בסך 1,000 ש"ח.

באשר לעבירות של אי ניכויי מס, המדובר בניכויי מס בסכום מצטבר של 330,071 ש"ח שנוכה מעובדיה של החברה שבבעלותו של המשיב במהלך השנים 2000-2001. העבירות של אי העברת דו"חות מס במועד התייחסו לדו"חות מס הכנסה של החברה לשנים 2001 ו-2002. שתי העבירות של הנוספות של אי הגשת דו"חות מס התייחסו לדו"חות המס האישיים של המשיב לשנים 2001 ו-2002.

בגזר דינו, הביא בית משפט קמא, כשיקולים לקולא, את עברו הנקי של המשיב ואת מצוקתו הכלכלית, שהיא אשר הביאה אותו לעבור את העבירות. בהתחשב בשיקולים אלה, נקבע בגזר הדין, "יהיה זה מרחיק לכת להשית על הנאשם מאסר בפועל של ממש".

המערערת טוענת כי מדובר בכספים (כספי הניכויים) שאינם שייכים כלל למשיב, אלא לקופה הציבורית, ולמעשה הופקדו בידי המשיב לשם העברתם לבעליהם - אוצר המדינה. מסיבה זו אף נקבע בפסיקה כי עבירה זו, של אי העברת ניכויים נושקת לעבירה של גניבה בידי מורשה. המערערת מוסיפה וטוענת, שבית משפט קמא שגה בתתו משקל יתר לנסיבותיו האישיות של המשיב ובמצוקה הכלכלית אליה נקלע, כאשר לפי הפסיקה, בעבירות מס על הנסיבות האישיות לסגת מפני שיקולי הענישה האחרים. בהתחשב בכל אלה ובכך שמדובר באי העברת ניכויים שהמשיב ניכה מעובדי החברה במשך 16 חודשים בסכום כולל של כ-330,000 ש"ח, לא היה מקום, לשיטתה של המערערת, להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות, ועל בית משפט קמא היה להטיל על המשיב עונש של מאסר בפועל לתקופה לא קצרה.

המשיב טוען, מנגד, כי העונש שהוטל עליו הינו סביר, בהתחשב בנסיבותיו האישיות. לעניין זה מציין המשיב כי לאחר עלייתו לישראל בשנת 1994 נפל קורבן למעשה הונאה אשר הותירו חסר כל עוד קודם להקמת החברה, וכי עקב התמוטטותה של זו בגין עיקולים שהוטלו על ידי רשויות המס, הוא חסר כל בשנית. בנוסף, מלין המשיב על כך שההליכים הפליליים בעניינו נוהלו באיחור, והושלמו זמן רב לאחר ביצוע העבירות. המשיב מציין כי הוא סובל ממחלה גנטית הגורמת לשיתוק אחת לחודש. לבסוף, מדגיש המשיב, כי  המערערת לא הגישה בקשה לעיכוב ביצוע העונש, ולפיכך הוא החל לרצות את עונשו בעבודות שירות עוד ביום 11.3.08, ובמצב עניינים זה אין זה מן הראוי כי בית המשפט שלערעור יטיל עליו עונש נוסף.

דעתנו היא כי אמנם, העונש אשר הוטל על המשיב איננו תואם את אמות המידה שנקבעו בפסיקה, לפיהן בעבירות מס ככלל, ובעבירות של אי העברת ניכויים בפרט, מן הראוי להטיל עונשי מאסר לתקופות ארוכות אשר ירוצו בפועל, אלא בנסיבות חריגות (ע"פ 484/79 מדינת ישראל נ' בן מאיר שליט, פ"ד לה(1) 698; ע"פ 268/89 מדינת ישראל נ' הראל, פ"ד מג(4) 31; ע"פ 4950/01 מדינת ישראל נ' ויזל, פ"ד מו(1) 566, 571-572; רע"פ 26/97 לקס נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(2), 673, 690-691; רע"פ 5127/07 כרם נ' מדינת ישראל, לא פורסם, 21.6.07; רע"פ 3873/07 בושנאק נ' מדינת ישראל, לא פורסם, 17.10.07; רע"פ 4883/07 דרהם נ' מדינת ישראל, לא פורסם, 15.11.07). לעניין זה נפסק גם שככלל, מצוקתו הכלכלית של המורשע בעבירות אלו או מצבו הרפואי אינם מוכרים  כנסיבות חריגות המצדיקות סטייה מכלל זה (ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 721, 727).

עם זאת, המערערת לא ביקשה לעכב את ביצועו של גזר הדין, וזאת אף שבגזר הדין מיום 28.2.08, נקבע כי מועד תחילת ביצועו יהיה יום 11.3.08. כתוצאה מכך המשיב כבר הספיק לרצות יותר ממחצית עונש המאסר בעבודות השירות שהוטל עליו. בנסיבות אלה ומשהמערערת לא הציגה כל נימוק לאי הגשת בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין, אנו סבורים שבשלב זה של ריצוי העונש אין מקום לכך שבית המשפט ימיר את העונש שנגזר על המשיב על ידי בית המשפט קמא, שברובו כבר בוצע, בעונש של מאסר בפועל (השווה: ע"פ (י-ם) 2020/08 מדינת ישראל נ' אזולאי, לא פורסם, 13.3.08; בש"פ 1691/92 מדינת ישראל נ' ריבו, פ"ד מו(3) 332, 336); בש"פ 6601/94 קויירטורו נ' מדינת ישראל, לא פורסם, 6.12.94)).

הערעור נדחה.

ניתן היום, ב' בסיון, תשס"ח (5 ביוני 2008), במעמד הצדדים.

המזכירות ת מציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

_____________                               _____________                   ____________

י' עדיאל, סגן נשיא                              מ' מזרחי, שופטת                    נ' סולברג, שופט