השופט נ' סולברג:
1. ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיאה י' אלרון והשופטיםמ' גלעד, ומ' רניאל) בתפ"ח 5799-12-11, מיום 14.2.2013, במסגרתו נדון המערער ל-20 חודשי מאסר בפועל ול-12 חודשי מאסר-על-תנאי.
עיקרי העובדות וההליכים
2. ביום 2.7.2012 הורשע המערער על-פי הודאתו בהסדר טיעון בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, מרמה (2 עבירות), והחזקת נשק.
3. המערער שירת כבלש וכרכז מודיעין במחוז הצפוני של משטרת ישראל. במהלך שנת 2009, במסגרת עבודתו כרכז מודיעין בתחנת שפרעם, הכיר המערער אישה שהייתה נשואה בעת ההיא לאחר. בין השניים התפתח קשר רומנטי ובהמשך עברו להתגורר יחדיו. על רקע האמור, נוצרה מתיחות בין המערער והאישה לבין משפחתו של הבעל ומשפחתה של האישה, בעקבותיה סווג המערער על-ידי משטרת ישראל כיעד מאויים.
אישום ראשון - חבלה בכוונה מחמירה ומרמה
4. במהלך חודש אוגוסט בשנת 2010, תחילת חודש הרמדאן, בשעות הבוקר, פנה המערער לפלוני אשר אותו הכיר במסגרת עבודתו כרכז מודיעין וביקש לפגשו בבית קפה במושב רגבה. כעבור שעתיים נפגשו השניים בבית הקפה, ואז אמר המערער לפלוני "שיעזוב את המשטרה בצד" וביקש שיסייע לו בתור חבר. המערער סיפר לפלוני כי בעלה של האישה הנ"ל מאיים לפגוע בו על רקע הקשר הרומנטי שלו עם אשתו, וביקש ממנו לחבול בבעל חבלה חמורה, בעצמו או באמצעות אדם אחר.
5. המערער ציין כי הוא מודע למצבו הכלכלי הקשה של פלוני ואמר כי בכוונתו לשלם לו עבור ביצוע התכנית, אולם פלוני סירב לעשות כן. כעבור מספר ימים טלפן המערער אל פלוני בשנית וביקש ממנו לפגשו במסעדה לבנונית בכפר יאסיף. פלוני הגיע למקום, השניים נפגשו בחניית המסעדה, והמערער שב וביקש מפלוני את עזרתו בביצוע התכנית. המערער אמר כי ככל שפלוני אינו מסוגל לבצע את התכנית בעצמו, שימצא אדם אחר על מנת שיוציאה אל הפועל. בתמורה לביצוע התכנית, הציע המערער לפלוני תשלום בסך של 50,000 ש"ח. המערער שידל את פלוני להסכים לביצוע התכנית בטענה כי מדובר בסכום כסף משמעותי, באמצעותו יצליח פלוני להתאושש כלכלית, אך לגם להצעה זו סירב פלוני.
6. בחודש נובמבר בשנת 2010, ימים ספורים לפני חג הקורבן, טלפן המערער אל פלוני וביקש לפגשו בדחיפות, עוד באותו היום, בתחנת דלק בצומת יבור. פלוני הגיע לפגישה מאחורי תחנת הדלק, ובמהלכה שאל המערער את פלוני בנוגע למצבו הכלכלי וציין: "יא חמר, אני רוצה לעזור לך, הילדים שלך צריכים בגדים, אתה תעזור לי ואני יעזור לך". המערער הוציא מכיסו 14,000 ש"ח במזומן, אמר לפלוני כי עלותו של אקדח בשוק נעה בין 8,000 ש"ח ל-12,000 ש"ח ונתן לו את הכסף. המערער אמר פלוני כי את יתרת הכסף שתיוותר לאחר רכישת האקדח, יוכל פלוני לנכס לעצמו. עוד סוכם באותו מפגש כי לאחר רכישת האקדח יעדכן פלוני את המערער אם התכנית תבוצע על-ידו, או על-ידי אדם אחר מטעמו, וכי יודיע לו יום לפני תחילת הביצוע. המערער ציין כי בכוונתו להעביר באותו מועד, קרי - יום לפני תחילת הביצוע, מחצית מהסכום של 50,000 ש"ח, ואת המחצית השנייה יעביר יום או יומיים לאחר השלמת התכנית. פלוני נטל את הכסף מידי המערער והציג לפניו מצג כוזב כי בכוונתו לבצע את התכנית בהתאם לסיכום האמור. הלכה למעשה, פלוני לא התכוון להוציא את התכנית אל הפועל והשתמש בתשלום שניתן לו לצרכיו.
7. כעבור זמן מה, לאחר שהמערער הבין כי התכנית לא תצא אל הפועל, ניסה ליצור קשר טלפוני עם פלוני אך זה התחמק ולא השיב לפניותיו. משהבין המערער כי אין בדעתו של פלוני להשלים את התכנית כפי שסיכמו ביניהם, פעל להשגת כספו מפלוני בחזרה.
אישום שני - החזקת נשק
8. ביום 16.11.2011 החזיק המערער בביתו, שלא כדין, רימון גז, שתי מחסניות של רובה גליל, שתי מחסניות של רובה סער מסוג M-16 ומגוון סוגי תחמושת.
אישום שלישי - מרמה
9. ביום 5.10.2011 בסמוך לשעה 20:05 בשיחה טלפונית בין המערער לבין עבריין המוכר לו מתוקף תפקידו, אמר העבריין למערער כי יש ברשותו כדורי אקדח וביקש ממנו את אקדחו. המערער נמנע מלדווח על האירוע לגורמים המוסמכים.
גזר-דינו של בית המשפט המחוזי
10. בגזר הדין מיום 14.2.2013 ציין בית המשפט המחוזי כי מדובר במעשה עברייני המאפיין עבריין מן השורה ולא אדם המשמש כרכז מודיעין במשטרת ישראל. בהתעלמותו מן החוק עליו היה אמון המערער במסגרת תפקידו, יש כדי לשוות חומרה למעשים מעבר לחומרתם כשלעצמם.
11. בית המשפט המחוזי ציין כי המערער ביצע את עבודתו כשוטר בנאמנות, במסירות ובמקצועיות, הביא להישגים רבים במסגרת תפקידו והיה מוערך על-ידי מפקדיו ועמיתיו, אולם הטעים, כי אין בכך כדי להקהות מחומרת המעשים המתוארים, שעיקרם בפעילות נחושה של המערער כדי להוציא אל הפועל את יוזמתו לפגיעה באחר. עוד צויין, כי אין להקל ראש גם בשני האישומים הנוספים המיוחסים למערער; וזאת - במיוחד נוכח החשש מפגיעה באמון הציבור במשטרה בעקבות מעשים מעין אלה.
12. בית המשפט המחוזי נתן משקל גם להודית המערער בתחילת ההליך ולחיסכון בזמן שיפוטי כתוצאה מכך, כמו גם להבעת החרטה מצדו. בית המשפט המחוזי נדרש גם לתסקיר שירות המבחן אשר העריך סיכון ברמה בינונית להמשך התנהלות אלימה והמליץ - בשים לב לנתוניו האישיים של המערער ולחומרת העבירה - על "עונש מוחשי", אשר יבהיר לו את גבולות המותר והאסור בצורה ברורה.
13. בית המשפט המחוזי שקל את מכלול השיקולים הרלבנטיים הן לקולא הן לחומרה, קבע כי הוא מאמץ את מתחם הענישה עליו הוסכם בין הצדדים (תקרה של 28 חודשים לשיטת המשיבה וטיעון פתוח מצדו של המערער), וגזר על המערער כאמור 20 חודשי מאסר בפועל, ו-12 חודשי מאסר-על-תנאי. מכאן הערעור.