השופטת ע' ארבל:
1. עניינו של הערעור שבפנינו בהליך לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט אשר מקנה סמכות לבית המשפט "לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה". בהחלטתו הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ס.נ. ש' סירוטה), כי על המערערים (המשיבים בהליך בפני בית המשפט המחוזי) לחדול משימוש בשם המכיל בתוכו את השם "אלגרה", לשנות את שם החברה נ.א. אלגרה שלטים ואחזקות, את הפרסומים בחוצות, באינטרנט ובכתבי עת למיניהם ואת ניירות המכתבים של החברה בהתאם. עוד קבע בית המשפט, כי אם לא יעשו כן, ישאו המערערים בקנסות בשיעור של 300 ש"ח, לשניהם יחד, לכל יום של הפרה, וזאת החל ממועד מתן ההחלטה. כמו כן חויבו המערערים בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ.
ביסוד ההליך, החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי (כב' השופטת מ' פורת) מיום 13.5.96 (המ' 477/96, פש"ר 120/95), שבמרכזה עמדו חילוקי הדעות בין המשיב למערער מס' 1 באשר לשימוש בשם "אלגרה". ההחלטה ניתנה כנגד המערער מס' 1, חברת א.ל.ג.ר.ה סופר גראף בע"מ ונגד המפרקת הזמנית, ובה נקבע כי "בנסיבות היום כאשר כל אחד מהם מנהל את עסקו בנפרד (המערער מס' 1 והמשיב בהליך שלפנינו, הערה שלי - ע.א.), אין לתת לצד אחד עדיפות על משנהו בשימוש בשם הקודם. ניתן בזה צו האוסר על המשיבים להשתמש בשם אשר מכיל בתוכו את השם "אלגרה" במלואו בתורת שכזה. על המשיב לדאוג לשינוי השם וכו'".
2. המערער מס' 1, מר אמיר מסיקה (להלן: מסיקה או המערער מס' 1), והמשיב, מר יצחק בראשי (להלן: בראשי או המשיב), הקימו בשנת 1988 חברה בשם "אלגרה" שלטים בע"מ, אשר מקור שמה בשם סבתו של מסיקה, שרבים מעסקי משפחתו קרויים על שמה. בשנת 1994 נתגלעה מחלוקת בין השותפים והחלו הליכי פירוק, כאשר כל אחד מהשותפים המשיך לעסוק באותו עיסוק במסגרת נפרדת. במסגרת הליכי הפירוק כונסו נכסי החברה מחדש ונאסר על בראשי לעשות שימוש בשם החברה. בשנת 1996 עתר זה האחרון לבית המשפט המחוזי בבקשה לאסור על מסיקה שימוש בשם בו השתמש במסגרת העסק החדש שניהל, מאחר ששם זה דמה לשם חברת אלגרה שלטים בע"מ. ביום 13.5.96 ניתן, כאמור, הצו על ידי כב' השופטת מ ' פורת ובו נאסר על השימוש בשם "אלגרה" כמפורט.
במשך למעלה מעשור פעל כל אחד מבעלי הדין בעסקו שלו, כאשר מסיקה פעל תחת השם "אלגרו" ואילו בראשי פעל תחת השם "אלגרף". שני העסקים פעלו בעיר נתניה בקרבת מקום זה לזה. בשנת 2003 התברר למשיב, כי מסיקה עושה שימוש לצורך עסקיו בשם "אלגרה", גם לאחר שהמשיב התריע בפניו לבל ישתמש בשם זה, בהסתמך על החלטת השופטת מ' פורת. בתגובתו טען המערער מס' 1 כי מכר את עסקו לאחיו, מר נסים מסיקה, הוא המערער מס' 2 בערעור שלפנינו, וכי אין מקום לפנות אליו בעניין. בתגובה פנה בראשי לבית משפט המחוזי ביום 12.1.04 בבקשה לאכוף על המערערים את קיום צו בית המשפט. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה כמפורט והיא נשוא הערעור שבפנינו.
3. בא כוח המערערים, עורך דין יחזקאל סיבק, ביסס את עיקר טיעונו על שלושה אדנים. ראשית, כי לא היה מקום לדון בבקשה במסגרת תיק פשיטת רגל, בהתחשב בכך שהמחלוקת בין הצדדים הנה מהותית, בעלת השלכות אזרחיות ופליליות. ההליך אמור להתברר במהירות וביעילות ואינו יכול לבוא במקום הליך משפטי נוסף נפרד. בא כוח המערערים מפנה בעניין זה לדברי כבוד השופטת אלשייך בהחלטתה מיום 24.5.04 בהם ציינה, כי הסכסוך בין הצדדים יתברר במסגרת הליך רגיל ולא במסגרת הליך פשיטת רגל.
שנית, על פי הנטען, לא היה בסיס לקביעת בית המשפט כי מדובר במעין עסקה פיקטיבית בין שני המערערים אשר במהותה בעלות משותפת, כביכול, בעסקו של המערער מס' 1, ואשר, לגביה קבע בית המשפט, כי נועדה לשם הסתרת בעלותו של המערער 1 על מנת לעקוף, ככל הנראה, את צו בית המשפט משנת 1996. לגרסת המערערים, קרס עסקו של המערער מס' 1 בשנת 2003, הוא רותק למיטתו בעקבות תאונת דרכים קשה ואחיו, המערער מס' 2 רכש ממנו את ציוד עסקו ושכר ממנו את המושכר בו פעל עסקו. תפקידו של המערער מס' 1 בעסק זה הנו מצומצם, כך שהמשיך לעבוד בעסקו של המערער מס' 2 אך בצורה סדירה.
שלישית, נטען כי שגה בית המשפט בהחילו את צו בית המשפט כנגד המערער מס' 2. לזה האחרון עומדת זכות עצמאית לעשות שימוש בשם "אלגרה", שימוש אשר נאסר על המערער מס' 1 בלבד על פי הצו.
בא כוח המשיב, עו"ד אברהם איזמן, השיב בטיעונו כי בית המשפט המחוזי שמע ראיות ולא מנע מהמשיב להביא לבית המשפט כל ראיה שהייתה חשובה בעיניו. בתיק הוגשו מספר רב של בקשות ביניים. הפתרון הפשוט לדעתו הוא לקיים את צו בית המשפט. תוקפו של הצו, כמו כל פסק דין, הוא למשך 25 שנה. הצו לא התיישן, הוא עומד בתוקף וחובה על המערערים לקיימו. לטענתו, הצו חל גם על המערער מס' 2. בעניין זה הוא מפנה לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' ברק בעניין מוניות הדר לוד (ע"א 371/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ' ביטון, פ"ד לד(4) 232).
4. שמענו את טיעוני הצדדים, עיינו בהודעת הערעור על צרופותיה, בבקשה להגשת ראיות נוספות ובתגובת המשיב שהוגשה סמוך לשמיעת התיק. לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי ובהוראותיו לכוף את המערערים לקיום צו בית המשפט מיום 13.5.96. כמו כן, לא מצאנו הצדקה דיונית לקבלת ראיות נוספות בשלב הערעור, מה גם שאיננו סבורים שהיה בהן כדי לסייע למערער מס' 2 בערעורו.
כב' השופטת ו' אלשייך העבירה את הדיון בבקשה, כפי שהבהירה בהחלטה, למסגרת הליך רגיל ולא להליך של פשיטת רגל, וזאת בהתחשב בכך שמדובר בהליך המתנהל בין בעלי המניות שאין לו כל נגיעה להליך הפירוק. ההליך אומנם התנהל במסגרת בקשה בתוך תיק פשיטת רגל אך לא מצאנו שהיה בכך כדי לגרוע מזכויותיהם הדיוניות של הצדדים ולא היה בכך כדי למנוע מהם להעלות כל טענה הנוגעת לעניין. בפני בית המשפט המחוזי התנהל דיון מפורט וממצה בו נבחנו בקפידה הראיות שהובאו על ידי שני הצדדים, לרבות חקירות נגדיות וקביעת מהימנות העדים בית המשפט קמא מפרט בהרחבה בהחלטתו את הראיות שעמדו בבסיס הכרעתו.
בכל אשר נוגע לטענות המערערים בדבר היקף מעורבותו של המערער מס' 1 בעסק שהפעיל לכאורה המערער מס' 2, קביעות בית המשפט מקובלות עלינו. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית. לא מצאנו שיש בטיעוני בא כוח המערער להצדיק שינוי קביעותיו של בית המשפט, לפיהן "יש רגליים לטענה", ששני המערערים ניהלו למעשה את בית העסק בצוותא וכי המערער מס' 2 סייע למערער מס' 1 להפר את צו בית המשפט. הדברים פורטו בהרחבה רבה בהחלטת בית המשפט המחוזי ואיני רואה לחזור עליהם. אדגיש רק, כי הונחה תשתית ראייתית מספקת לקביעות בית המשפט לפיהן המערער מס' 2 היה מודע לצו ולתוכנו, הפר אותו וסייע למערער מס' 1 בהפרתו.
כמו כן, לא מצאנו שיש מקום לקבוע שצו בית המשפט אינו חל על המערער מס' 2 מנימוקיו של בית המשפט המחוזי. ביסוד העניין החובה והחשיבות לקיים פסקי דין וצווים של בית המשפט. הסדר הציבורי מחייב שפסקי דין יקוימו והאינטרס הציבורי הוא שהציבור יידע שפסקי הדין מבוצעים הלכה למעשה והליכים שקוימו בפני בית המשפט לא יתנהלו לשווא. "למרות הזהירות והאיפוק בהפעלת מנגנון הביזיון על ידי בית המשפט, מיהותו של ההליך השיפוטי, חשיבותו וכבודו מחייבים קיום החלטות וצווים שיפוטיים" (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט (טרם פורסם, ניתן ביום 14.12.04)). תכלית הצו השיפוטי היא קיומו והוצאת תוכנו אל הפועל. מתן אפשרות למי שכנגדו הוצא הצו לחמוק מקיומו באמצעותו של אחר, כמו בנסיבות המקרה שבפנינו, עשוי לפתוח פתח לא רצוי לאי קיום צווי בית המשפט. גם אם לכאורה ניתן לומר שהמערער מס' 2 הוא בחזקת "זר" להליך המקורי, הרי שאין בכך כדי למנוע את חובתו למלא אחר הצו. על השיקולים העומדים בבסיס עיקרון זה עמד בעבר השופט ברק (כתוארו אז) בציינו:
"אך מעבר לצדדים עצמם, יש בהטלת האחריות על "זר" כדי לשרת את המטרה של כיבוד פסקי דין והגשמת שלטון החוק. אמת הדבר, הפרת צווים של בתי-המשפט פוגעת באינטרס הפרטי של הצד הזוכה, ולשם מניעת פגיעה זו באה הוראת סעיף 6 לפקודה. אך אי קיומם של צווים שיפוטיים פוגע גם בציבור כולו, במעמדה של הרשות השופטת, ובתשתית החברתית המביאה לכיבוד החוק. מתן כוח לפרט לנקוט הליך אשר יביא לכיבוד צווים שיפוטיים מגשים הן את האינטרס הפרטי, והן את האינטרס הציבורי. בין שני אינטרסים אלה קיים קשר הדוק, ויהיה זה אך מלאכותי ליצור ניתוק גמור ביניהם.... על כן תהא זו תוצאה רצויה, מבחינת המדיניות המשפטית, כי תורחב המסגרת של סעיף 6 לפקודה, באופן שייכללו בו גם הזרים, ובכך ישורת הן האינטרס של הפרט והן האינטרס של הכלל. ענין זה חשוב במיוחד לאור המציאות העגומה שבה אנו חיים ושבה צווים שיפוטיים רבים אינם מבוצעים ותביעות פליליות בגין ביזיון "פלילי" אינן בראש סולם העדיפויות של התביעה הכללית. אם לא תינתן לפרט האפשרות לעמוד על אכיפתם המלאה של פסקי-דין, כלפי חייבים וכלפי זרים כאחד, קיים חשש סביר כי דבר לא ייעשה (ע"א 371/78 הנ"ל בעמ' 241).
במקרה דנן, אין חולקין כי המערער מס' 2 היה מודע הן לקיומו של הצו ולתוכנו והן לעובדה כי במעשיו יש כדי להביא להפרת הצו. בין שני המערערים קרבה משפחתית מדרגה ראשונה ודומה כי המבנה העסקי בו הם פועלים נועד, בין היתר, לעקיפת הצו השיפוטי. כן, העסק אותו מנהל לכאורה המערער מס' 2 עוסק בתחום זהה לזה בו עסק עסקם המשותף של בעלי הדין. בנסיבות אלו, אין לנו אלא לאמץ את מסקנת בית המשפט המחוזי, לפיה המערער מס' 2 כפוף אף הוא לצו המניעה. כל תוצאה אחרת תביא לסיכול התכלית שעמדה בבסיס מתן הצו במקרה דנן וליצירת כר נוח ופשוט לעקיפת צווים שיפוטיים במקרים אחרים.
לנוכח האמור, דין הערעור להידחות. המערערים שניהם ישאו יחד בהוצאות המשיב בסך 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
ניתנה היום, כ"ו בניסן תשס"ה (5.5.2005).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.