השופט זיאד הווארי - אב"ד
:
1. נגד מועצה מקומית בעיינה נוג'ידאת (להלן - המועצה) והמערער אשר שימש כראש המועצה הוגש לבית משפט קמא כתב אישום מתוקן (להלן - כתב האישום) אשר על-פיו בשטחה של המועצה הוקמה "רמפה" לפינוי פסולת (להלן - האתר). במועדים המפורטים בכתב האישום, היה האתר נתון לשליטתם, ניהולם ואחזקתם של המועצה והמערער מתוקף תפקידם כמפורט להלן: המועצה הינה בעלת ומחזיקת האתר, אשר ממוקם בשטחה ומנוהל על-ידה. המערער מתוקף תפקידו היה אחראי על ניהול ענייני המועצה וביניהם תפעול האתר. כמפורט לעיל, המועצה והמערער היו "מפעילי אתר", כמשמעות מונח זה בתקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת), התש"ן-1990 (להלן - התקנות למניעת מפגעים).
במהלך שנת 2003, נמנעו המועצה והמערער מלנקוט באמצעים שהיו מחויבים לנקוט בהם כמפעילי אתר, כמפורט בכתב האישום, והנדרשים לפי התקנות למניעת מפגעים על מנת למנוע זיהום אוויר וריח בלתי סבירים והנדרשים לכיבוי בעירת פסולת באתר.
עוד נטען בכתב האישום, כי בתקופה שבין חודש מרץ 2003 לחודש יולי 2003, בתאריכים המפורטים בכתב האישום, הושלכה באתר לאורך הדרך המובילה לאתר וכן בסביבתו פסולת מעורבת, הכוללת פסדים, גזם, קרטונים, ניילונים וגרוטאות. מערימות הפסולת הנ"ל עלה ריח חזק ובלתי סביר, המפריע או עשוי להפריע לאדם המצוי בקרבת מקום ולעוברים ושבים. בנוסף לכך, במספר מועדים שונים בערה באתר ובסביבתו הפסולת המעורבת שהושלכה. כתוצאה מן הבעירה, נפלטו גזים, עשן ואדים אשר גרמו לזיהום אוויר בלתי סביר הגורם לריח בלתי סביר, העשוי להפריע לאדם המצוי בקרבת מקום ולעוברים ושבים.
המועצה והמערער הואשמו עוד כי ביום 7/4/2003 נמסר לידי המערער צו ניקוי שהוצא ע"י מנהל מחוז הצפון, מר שלמה כץ, מתוקף סמכותו לפי סעיף 13 לחוק שמירת ניקיון, התשמ"ד-1984, ולפי הצו נדרש המערער לפנות את הפסולת הפזורה מסביב לאתר ולאורך הדרך המובילה אליו, להשיב את המצב לקדמותו ולנקוט באמצעים למניעת חזרת המפגע וזאת באופן מיידי ולא יאוחר מיום 8/4/2003. המועצה והמערער לא ביצעו את הנדרש מהם על-פי הצו ולא הסירו את המפגעים כנדרש.
כתוצאה ממעשיהם ומחדליהם של המועצה והמערער, כמפורט לעיל, השליכו המועצה והמערער פסולת ברשות הרבים ולכלכו את רשות הרבים, גרמו לזיהום אוויר חזק ובלתי סביר ולא מילאו אחר הוראות צו הניקוי, אשר הוצא כנגדם על-פי החוק.
2. ביום 5/7/2007 לאחר שמיעת הראיות בתיק, הרשיע בית משפט קמא את המועצה ואת המערער בעבירות האלה: אי-נקיטת אמצעים למניעת מפגעים מאתרים לסילוק פסולת - עבירות על תקנות 3, 4, 5, 6, 8, 9 ו-12 לתקנות למניעת מפגעים ביחד עם סעיפים 3, 11 ו-11ג לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961, (להלן - חוק למניעת מפגעים).
3. ביום 9/9/2007 לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעונש, גזר בית משפט קמא את העונשים האלה: על המועצה: קנס בסך 120,000 ש"ח; התחייבות בסך 50,000 ש"ח להימנע במשך 3 שנים מיום מתן גזר הדין, מן העבירה בה הורשעה.
על המערער: קנס בסך 20,000 ש"ח או 5 חדשי מאסר תמורתו; התחייבות בסך 10,000 ש"ח להימנע במשך 3 שנים מיום מתן גזר-דין מלבצע את העבירות שבהן הורשע.
4.
טענות המערער בתמצית
:
ב"כ המערער הפנה את הערעור כנגד הכרעת-הדין וגזר-הדין. בהודעת הערעור, העלה ב"כ המערער טענה לפיה היה על המשיבה להגיש כתב אישום כנגד המועצה וכנגד מנהל מחלקת תברואה ולא כנגד המערער, הואיל ומי שאחראי על נושא הפסולת במועצה הוא מנהל מחלקת התברואה ולא ראש המועצה. בעניין זה הדגיש ב"כ המערער כי האחריות לאי-הסרת המפגעים רובצת גם על החשב המלווה של המועצה, חנן שמש, אשר סירב לחתום על המסמכים הנחוצים לשם פינוי הפסולת.
עוד טען ב"כ המערער כי האתר הינו מרוחק מהאוכלוסייה ובפועל לא נגרם כל נזק לתושבי הכפר.
בנוסף, טען ב"כ המערער כי טעה בית משפט קמא בכך כי קיבל את גרסת עדי המשיבה ודחה את גרסת המערער למרות שהיא הגיונית ומתיישבת עם השכל הישר.
עוד טען ב"כ המערער כי טעה בית משפט קמא משלא דן בהרחבה בשאלת אחריותו של המערער כנושא משרה במועצה.
עוד הוסיף וטען ב"כ המערער כי המערער נקט בכל האמצעים הדרושים על מנת להסיר את המפגעים והוכיח כי עשה כל שניתן למרות הקשיים האובייקטיביים שעמדו בדרכו, כגון קושי תקציבי ואי-ביצוע הוראות שנתן לחשב המלווה של המועצה.
5.
טענות המשיבה בתמצית:
ב"כ המשיבה התנגד לקבלת הערעור וביקש לדחותו. לטענת ב"כ המשיבה, המערער לא סתר בבית משפט קמא את החזקות הקבועות בחוק למניעת מפגעים ולא עמד בנטל הקבוע בחוק ולא הוכיח כי "עשה כל שניתן" כדי למלא את חובתו. לדברי ב"כ המשיבה, המערער חוזר בערעורו על הטענות שנטענו על-ידו בבית משפט קמא, ואשר נידונו ונדחו שם, מבלי להתמודד עם קביעותיו של בית משפט קמא ומבלי לתת הסבר כלשהו מדוע הוא סבור כי הינן שגויות או אינן נכונות.
עוד לטענת ב"כ המשיבה הכרעת דינו של בית משפט קמא בדין יסודה. בית משפט קמא ניתח את הראיות והוראות החוק הרלבנטיות בצורה ברורה, התייחס לכל טענות ההגנה של המערער ובדין דחה אותן. כמו כן, כל האמור ע"י בית משפט קמא בעניין אחריותו של המערער בתור נושא משרה בתאגיד נעשה תוך הסתמכות ברורה על הוראות החוק והפסיקה ולא נפלה בדברים אלה טעות כשלהי.
באשר לעונש שנגזר על המערער, טען ב"כ המשיבה כי לנוכח חומרת מעשיו ומחדליו של המערער גזר הדין שנגזר נגדו הינו גזר דין ראוי, הולם ומידתי.