השופט ס' ג'ובראן:
1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (השופט צ' גורפינקל) בת"פ 26136-04-12 מיום 30.12.2012, במסגרתו הושת על המערער עונש של ארבע שנות מאסר; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים משחרורו, שלא יעבור עבירת שוד, עבירה של אלימות כלפי אדם אחר או עבירת רכוש מסוג פשע וכן ארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה של החזקת סכין.
כתב האישום
2. המערער הוא מבקש מקלט בן 21 מאריתראה, שהגיע לישראל בשנת 2010. כתב האישום מתאר אירוע מתמשך שהתרחש ביום 12.4.2012 לאחר חצות הלילה, כאשר בתחילתו, קשר המערער קשר עם שני אנשים נוספים, במטרה לשדוד אדם. כשעתיים לאחר מכן, פגש המערער במתלונן ברחוב לוינסקי בתל אביב. המערער פנה אל המתלונן והציע לו מקומות בילוי עבורו, תוך שהוא מנסה לגרום לכך שימשיך עימו לפינת הרחוב. המתלונן סירב להצעותיו של המערער והסביר לו כי בכוונתו לעצור מונית. אלא שאז, בעצת המערער, עבר המתלונן עימו לצידו השני של הכביש, שם ארבו לו שני השותפים האחרים לקשר. לאחר שחצו את הכביש, אחז המערער בידו של המתלונן וניסה, יחד עם שותפיו, לגנוב את תיקו של המתלונן. המערער ושותפיו דחפו את המתלונן, אשר התנגד למעשיהם, והפילו אותו על הרצפה. המערער הכה את המתלונן באגרופיו, במטרה לגנוב את הרכוש שעליו. במהלך התקיפה, קרעו המערער ושותפיו את כיסי מכנסיו של המתלונן וגנבו ארנק ובו 500 ש"ח ועשרה דולרים; מכשיר טלפון נייד מסוג סמסונג גלקסי 2; ובנוסף, גם את תיקו, שהכיל מכשיר טאבלט מסוג סמסונג ואוזניית בלוטות'. מעשי המערער ושותפיו גרמו למתלונן פצעי חבלה בשני מרפקיו ולשברים בשתיים משיניו. באותו הלילה, כשעה וחצי לאחר מכן, נתפס המערער עת הוא משליך סכין שהחזיק בו, מחוץ לתחום ביתו, לא למטרה כשרה. את הסכין השליך כשהבחין בשוטרים שקראו לו לעצור.
בגין מעשים אלה, הואשם המערער בכתב אישום מיום 18.4.2012, בעבירת קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירת שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין ובעבירת החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.
פסק הדין של בית המשפט המחוזי
3. בית המשפט המחוזי הרשיע, ביום 13.9.2012, את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בית המשפט קבע בהכרעת דינו כי התביעה הוכיחה מעבר לספק סביר כי המערער ביצע את המיוחס לו בכתב האישום. ביום 21.10.2013, לבקשת המערער, הורה בית המשפט על קבלת תסקיר שירות מבחן אודותיו. התסקיר התקבל ביום 18.12.2013 ולא כלל המלצה טיפולית לאור הכחשתו של המערער את המיוחס לו.
4. ביום 30.12.2012 נגזר דינו של המערער. בגזר הדין קבע בית המשפט המחוזי את מתחם הענישה הראוי לעבירות מהסוג שבהן הורשע המערער. בית המשפט המחוזי הפנה בגזר דינו לחמישה גזרי דין שניתנו בגין עבירות שוד בנסיבות דומות לעניינו של המערער, שם נקבע מתחם ענישה בין שלוש לשש שנות מאסר בפועל ונגזרו עונשים של ארבע שנות מאסר בפועל. בהמשך, בחן בית המשפט המחוזי שני גזרי דין נוספים אשר עניינם הגיע לבית משפט זה, ומצא שוב, כי מתחם הענישה לעבירות שבוצעו על ידי המערער נע בין שלוש לשש שנות מאסר בפועל, והעונש הראוי הוא ארבע שנות מאסר בפועל. מנקודה זו בחן בית המשפט את נסיבותיו הספציפיות של המערער, ושקל מחד את מעשיו החמורים, שגרמו לפגיעות במתלונן, ומאידך, את גילו הצעיר ועברו הנקי. בית המשפט המחוזי הדגיש גם שהוא אינו מחמיר עם המערער בגלל מוצאו, אבחנה שבפסיקת בית משפט זה נקבע שאינה ראויה, אלא שהמתחם שנקבע הוא מתחם הענישה הרלוונטי לכל עבירות השוד בנסיבות דומות לאלה שבעניינו של המערער. לבסוף, גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער, כמפורט בסעיף 1 לעיל.
טענות המערער
5. למערער טענות בשני מישורים: מישור קביעת מתחם הענישה לעבירות בהן הורשע ומישור קביעת עונשו בגדרי מתחם זה.
6. לעניין קביעת מתחם הענישה, טען המערער כי מתחם הענישה שבית המשפט המחוזי קבע אינו מתאים לעבירות בהן הורשע, וכי מתחם הענישה לא נבנה כנדרש על פי תיקון 113 לחוק העונשין. בית המשפט המחוזי, כך טען המערער, השווה בין עניינו לגזרי דין אחרים, שכל המשותף ביניהם הוא שהנאשמים כולם מבקשי מקלט מאפריקה, השוהים בישראל מתוקף אשרת שהייה זמנית, מנהלים את חייהם במתחם התחנה המרכזית בתל אביב, והורשעו בעבירות שוד בתום הליך הוכחות. לטענת המערער, אין בדמיון זה כדי להורות שמתחם הענישה בעבירות אלו צריך להיות זהה גם בעניינו. לצורך המחשת טענתו עמד על ההבדלים בין הנסיבות בגזרי הדין השונים. עוד טען המערער, כי לאור אופן בניית המתחם, נראה כי בית המשפט המחוזי התחשב בצורך בהרתעת הרבים, התחשבות שמקומה, על פי סעיף 40ז לחוק העונשין, בשלב גזירת עונשו של הנאשם, לאחר שנקבע המתחם. טענה זאת תמך המערער בגזר דין אחר שיצא תחת ידי אותו המותב, בו נקבע כי מתחם הענישה לעבירות אלה, כשמדובר בנאשם שאינו מבקש מקלט, נע בין שלוש לארבע שנים בלבד. המערער הוסיף, כי מתחם הענישה שנקבע הוא מחמיר ביחס לעבירות שנעברו, שאינן מן החמורות, וכי היה מקום לקבוע מתחם "מרוכך" יותר.
7. לעניין גזירת העונש במתחם הענישה, טען המערער כי בית המשפט התעלם מתסקיר שירות המבחן, ולא שקל את נסיבותיו האישיות, בכללן גילו, נסיבות חייו והיעדרן של הרשעות קודמות.
8. במהלך הדיון לפנינו חזר בא כוחו של המערער על נימוקי הערעור והדגיש את העובדה כי קביעת המתחם נעשתה בעיקרה בגלל מוצאו של המערער, תוך שעמד על כך שבמקרים האחרים אליהם הושווה המערער נעברו עבירות בנסיבות חמורות יותר, ועל כן יש מקום להקל בעונשו.
תשובת המשיבה
9. המשיבה סמכה את ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי וביקשה לדחות את הערעור. לטענתה, נסיבות מעשיו של המערער חמורות ממקרים אחרים, והנזקים שנגרמו למתלונן, יחד עם נסיבות האירוע, ותופעת השוד המתרחבת, מצדיקים כולם את גזר הדין שהושת על המערער.
תסקיר שירות המבחן
10. ביום 13.11.2013 הוגש תסקיר משלים בעניינו של המערער. מהתסקיר עולה כי המערער הועבר בתקופת מאסרו פעמיים למסגרות כליאה אחרות (בחודשים יוני ואוקטובר 2013), בעקבות סכסוכים עם אסירים אחרים. עוד נכתב בתסקיר כי המערער לא למד או עבד במסגרת מאסרו עד כה, אך גורמי הטיפול התרשמו כי הוא יציב ומאורגן נפשית. ממסגרת הכליאה הנוכחית בה נמצא המערער, אליה הועבר בחודש אוקטובר השנה, נמסר כי הוא עתיד להשתלב בתעסוקה וחינוך, והוא מגלה רצון להיעזר ולהשתלב בתוכניות השונות.
דיון והכרעה
11. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בהכרעת הדין, ובגזר הדין של בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן, וכך אמליץ לחבריי לעשות.