פסק-דין בתיק ע"ע 685-08

השופט אילן סופר

1.         בבית הדין האזורי בירושלים התבררו תביעותיהם של שני עובדים זרים מאוקראינה. התביעות במקורן הוגשו נגד שלוש נתבעות: דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ - אשר העסיקה את המערערים בפועל, צחור ניהול וייזום בע"מ - חברת כוח אדם ( להלן : "החברות" ) והמשיבה - קבלן כוח אדם אשר קיבל ממשרד התמ"ת רישיון והיתר לפעול כקבלן כוח אדם להעסקת עובדים זרים בענף הבניין.

            המערערים חתמו עם החברות הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין חלקי ביום 27.12.07. לפי ההסכם קיבל כל אחד מהמערערים 50,000 ש"ח נטו וכן שכ"ט עו"ד בשעור 20,000  ש"ח.

            לבית הדין נותר איפוא, להכריע בתביעות שבין המערערים למשיבה בעניין פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, תמריץ אי היעדרות, תוספת כלכלה, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה והפרשי שכר.

פסק דינו של בית הדין האזורי

2.         בית הדין קמא  (השופט אייל אברהמיס"ע 1390/06וס"ע 1391/06) קבע בפסק דינו כי המשיבה, הינה המעסיקה היחידה של המערערים מיום 15.6.05 שבו נכנס לתוקף הסדר התאגידים, לפיו הועסקו עובדים זרים באמצעות חברות כוח אדם במקום ישירות ע"י המעסיקים ( להלן: "הסדר התאגידים "). המערערים התקבלו לעבוד אצל המשיבה עם כל סל הזכויות שצברו קודם לכן בעבודתם אצל שתי החברות האחרות, ובכלל זה גם הוותק לצורך תשלום פיצויי פיטורים.

            מאחר והמערערים סיימו לעבוד בתום התקופה בה היתה להם אשרה לשהות בארץ, קבע בית הדין כי הם זכאים לפיצויי פיטורים אך סבר שהם שולמו להם - במסגרת הסכם הפשרה שחתמו המערערים בו שולמו להם 50,000 ש"ח נטו. מאחר שסכום פיצויי הפיטורים עמד על כ-20,000 ש"ח, סבר בית הדין קמא כי הסכם הפשרה התייחס גם  לפיצויי פיטורים. מכאן, שעבור תקופת עבודתם של המערערים אצל החברות, נמצא כי הם קיבלו פיצויי פיטורים. ביחס לתקופה שהמערערים עבדו אצל המשיבה, הפרישה המשיבה 700 ש"ח מדי חודש לידי התמ"ת בגין פנסיה ופיצויים. סכום זה הועבר לידי המערערים עם עזיבתם את הארץ.

            התביעות הנוספות שנדחו היו חלף הודעה מוקדמת, דמי כלכלה ופיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה. התקבלו התביעות לפדיון חופשה שנתית, דמי הבראה ותמריץ אי היעדרות.

הערעור התברר על דרך של סיכומים בכתב בהתאם לתקנה 103 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991.

3.         טענות המערערים

            כתב הערעור וסיכומי המערערים  התייחסו לשלוש קביעות של בית הדין קמא:

            האחת : עם כניסת הסדר התאגידים לתוקף, לא התקיימו עובד יחסי עובד-מעביד בין המערערים לחברת דניה סיבוס.

            השניה : המערערים אינם זכאים לתשלום פיצויי פיטורים מהמשיבה ביחס לתקופה שקדמה לכניסתו לתוקף של הסדר התאגידים.

            השלישית : המערערים אינם זכאים לדמי כלכלה בהיותה זכות נלווית שאינה ניתנת לפדיון.

4.         בתאריך 10.2.11 הודיע בא-כוח המערערים כי לנוכח פסיקת בית דין זה, מתייתר הצורך בהכרעה בשתיים מהסוגיות: הראשונה - סיומם של יחסי עובד-מעביד בין המערערים לחברת דניה סיבוס, עם כניסתו לתוקף של הסדר התאגידים (ע"ע (ארצי) 137/08 אילינדז - פרידמן חכשורי חברה להנדסה ובניין בע"מ מיום 22.8.10) (להלן - "פרשת אילינדז"). מכאן יוצא כי המערערים ויתרו על טענתם לפיה התקיימו יחסי עובד מעביד עם חברת דניה סיבוס גם לאחר כניסתו לתוקף של הסדר התאגידים.

            השניה - דמי כלכלה אינם זכות נלווית הפוקעת עם סיום יחסי עובד-מעביד ועל כן יש לפסוק אותה למערערים (ע"ע (ארצי) 759/07 ראיקו יון - צבי לייט עבודות בניה בע"מ מיום 4.7.10; ע"ע (ארצי) 629/08 אנדרה אנרה - פלסים חברה לפיתוח ובניין בע"מ מיום 6.9.10).

            בית הדין התבקש לפסוק את דמי הכלכלה למערערים ולהכריע בשאלה אם יש בהסכם הפשרה שחתמו המערערים עם החברות כדי לסלק תביעתם כנגד המשיבה בגין פיצויי פיטורים עבור אותה תקופה. נציין כי המשיבה לא הגיבה להודעת המערערים מיום 10.2.11, בכל הקשור לפסיקת דמי הכלכלה.

5.         המערערים טענו כי הסכם הפשרה עליו חתמו אינו מלמד כי שולמו להם פיצויי פיטורים בגין תקופה עבודתם אצל החברות. יש לזכור שתביעותיהם עמדו על כ-200,000 ש"ח בעוד שהסכם הפשרה כיסה כשליש מכך.

            כאשר בית הדין קמא קבע כי כניסת הסדר התאגידים  לתוקף לא מהווה עילה לתשלום פיצויי פיטורים, הרי בוודאי שלא יכול להיות שהצדדים התחייבו לכלול רכיב  זה בהסכם הפשרה. לא היה מקום גם לקבוע כי המערערים הסתירו מבית הדין את פרטי הסכם הפשרה, שעה שבאו בגדרו שיקולים נרחבים שלא תמיד נגלים לצד שכנגד, כמו עלות ההתדיינות, המאמץ הכרוך בהמשכה ועוד.