השופט יגאל פליטמן
1.לפנינו שני ערעורים על פסקי דינו של בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופט משה טוינה; עב' 3171/07 מאוחד עם עב' 3434/07; עב' 1206/09), בהם נדחו תביעות המערער להחזר הוצאות עבור קבלת טיפולים רפואיים מחוץ לעיר מגוריו אילת, ולהחזר הוצאות עבור פניותיו לחדר המיון במהלך שנת 2008, בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד- 1994 (להלן-
החוק).
ההליכים בבית הדין האזורי ופסקי הדין
2.בשתי תביעותיו הראשונות של המערער לבית הדין האזורי, שאוחדו (עב' 3171/07 ועב' 3434/07), ביקש המערער לחייב את המשיבה בהחזר הוצאות אשר לטענתו הוצאו על ידו, לצורך ביקורים רפואיים מחוץ לעיר מגוריו באילת, ובכלל זה החזר הוצאות נסיעה, דמי כלכלה, עלויות המלווה ודמי לינה, אותן ייחס המערער לבדיקה שהופנה אליה לרופא אורטופד בתל-אביב, ולבדיקות שונות שבוצעו בחיפה. לטענת המערער, המוגבל בניידות, סניף המשיבה באילת בתקופה הרלבנטית לא היה נגיש לאנשים עם מוגבלויות, ולפיכך הוא נזקק לקבלת טיפולים רפואיים מחוץ לאילת.
3.בפסק דינו קבע בית הדין האזורי, על בסיס העדויות והמסמכים שהוגשו, כי במהלך שנת 2006 או בסמוך לכך, הורתה עיריית אילת למשיבה להרוס את כבש הגישה לסניף שלה באילת. לאחר מכן פעלה המשיבה להסדרת גישה לאנשים עם מוגבלות לסניף באילת, אך ללא הועיל. בסופו של דבר, לא היה סניף המשיבה באילת נגיש לאנשים עם מוגבלויות, עד להעברתו למשכנו החדש בשכונת שחמון בעיר אילת.
4.עם זאת, קבע בית הדין, בתקופה שבה סניף המשיבה באילת לא היה נגיש לאנשים עם מוגבלויות, דאגה המשיבה לספק למערער שירותים רפואיים חלופיים באילת, בהתאם למוגבלויותיו. כך, למשל, אישרה המשיבה ומימנה ביצוע בדיקות דם למערער בסניף קופת חולים הכללית באילת, ולחילופין הציעה למערער לשלוח אחות לביתו, לצורך עריכת בדיקות הדם, או לשלוח לביתו רופא, וכן הפנתה אותו לבדיקות בבית החולים "יוספטל" באילת.
לעניין זה קבע בית הדין האזורי, כי המערער לא הציג מסמך כלשהו מטעם המשיבה המפנה אותו לקבלת טיפול רפואי מחוץ לאילת, או לבדיקת אורטופד בתל-אביב. לעומת זאת מחומר הראיות עולה, כי בתקופה הרלבנטית הופנה המערער לקבלת טיפול רפואי מאורטופד בבית החולים "יוספטל" באילת. לפיכך נקבע, כי אין כל יסוד לטענת המערער לפיה הופנה על ידי המשיבה או מי מטעמה לקבלת טיפול רפואי מחוץ לאילת.
עוד העיר בית הדין האזורי, כי לא הוכח כי הקבלות עבור הוצאות דלק שהגיש המערער אכן קשורות לאותם טיפולים רפואיים שקיבל המערער מחוץ לאילת, וכי המערער לא הוכיח את גובה הוצאות המלווה או הוצאות הלינה אותן הוא תובע.
5.בית הדין האזורי הסביר, כי המצבים בהם זכאי מבוטח להחזר הוצאות נסיעה מפורטים בסעיף 28 לחוק, והם מוגבלים לחולה אונקולוגי או חולה דיאליזה, אוכלוסיות שאין ספק כי המערער איננו נמנה עליהן.
6.לאור האמור, דחה בית הדין האזורי את התביעה, והעיר בשולי פסק הדין לגבי דרך התנהלותו של המערער, אשר גם במצבים בהם הופנה והגיע לרופא אורטופד באילת, הגיע לבדיקה מבלי שביצע את הבדיקות הרפואיות המקדימות הנחוצות לצורך מתן טיפול יעיל, וכי בנסיבות העניין ראוי היה לחייב את המערער בהוצאות בשים לב לדרך ניהול ההליך על ידו, וזאת על אף שמדובר בתביעה של מבוטח במסגרת חוק בריאות ממלכתי. עם זאת, לפנים משורת הדין, בהתחשב במצבו הרפואי של המערער, לא עשה בית הדין צו להוצאות.
7.בתביעתו השלישית (עב' 1206/09) ביקש המערער, כי המשיבה תישא בעלויות פניותיו לחדר המיון בבית החולים יוספטל באילת, בשנת 2005 ובמהלך שנת 2008.
באשר לביקור בחדר המיון משנת 2005 מצא בית הדין, כי המשיבה כבר שיפתה עבורו את המערער, ולפיכך נותרו לדיון הביקורים שנערכו במהלך שנת 2008.
בית הדין האזורי קבע, כי בתוספת השניה לחוק, העוסקת ב"שירותים והשתתפות כספית עצמאית של המבוטח", נקבעה רשימה סגורה של מקרים המזכים את המבוטח לפטור מתשלום בגין ביקור במיון. בית הדין בחן את הסיבות לשלושת פניותיו של המערער לחדר המיון במהלך שנת 2008, ובהן שיעול, נזלת, חולשה כללית, החמרה בגמגום וכאבי גב תחתון ומצא, כי הן אינן עונות אחר המצבים הרפואיים המנויים בתוספת. בנסיבות אלו, ולאור הנקבע בפסק הדין הקודם, לפיו המשיבה דאגה למערער לשירות רפואי חלופי בתקופה בה הסניף באילת לא היה נגיש לאנשים עם מוגבלויות, דחה בית הדין האזורי גם תביעה זו.
הערעור
8.כנגד שני פסקי הדין של בית הדין האזורי הגיש המערער את שני ערעוריו, אשר נשמעו בפנינו במאוחד, ובהם חזר על טענותיו בפני בית הדין האזורי. ככלל טען המערער, כי למעשה השירות הרפואי החלופי שהציעה לו המשיבה לא היה סביר, ולפיכך נדרש לקבלת טיפול רפואי מחוץ לאילת, וכי נאלץ לפנות לחדר המיון בבית החולים יוספטל באילת משום שלא יכול היה להיכנס לסניף המשיבה.
9.ב"כ המשיבה טענה, כי מדובר בערעור עובדתי, ותמכה בפסקי הדין של בית הדין האזורי. עוד טענה, כי לכל אורך התקופה, הציעה המשיבה למערער לשלוח לביתו רופא או אחות לצורך בדיקתו, אולם המערער סירב.
יצויין, כי לעניין זה טוען המערער כי הוא מסרב לערוך בדיקות רפואיות בביתו, משום שהוא מגדל כלבים ובמצב זה הבדיקות לא יהיו הגייניות.
10. במהלך הדיון בפנינו ביקשה ב"כ המשיבה להדגיש, כי המערער הגיש שש תביעות כנגד המשיבה בארבע השנים האחרונות, שנדחו כולן. עוד הדגישה, כי חוק הנגישות לאנשים עם מוגבלויות חל ומחייב את קופות החולים רק החל משנת 2018, וכי לגבי תקופת הביניים נקבע שקופות החולים יספקו לאנשים בעלי המוגבלויות שירותים מותאמים בין בעצמן, בין על ידי נותני שירות מטעמן ובין על ידי הפניה לקופת חולים אחרת, כפי שנעשה בעניינו של המערער. עוד טענה, כי המערער מעולם לא הופנה לקבלת טיפול רפואי כלשהו מחוץ לאילת. ב"כ המשיבה ביקשה כי יושתו על המערער הוצאות משמעותיות נוכח התנהלותו בהליכים נגדה.
המערער מצידו טען, כי יש בידו הפניות מרופא לחדר המיון, וכי הוא מוכן לגשת לכל רופא.