פסק-דין בתיק ע"ע 573-09

השופט אילן איטח

1.      המערער עבד במשיבה 1 (להלן - המשיבה) כ- 21 שנים ופוטר. המערער פנה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ותבע זכויות שונות אגב סיום עבודתו: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, תנאי פרישה מוגדלים כפי ששולמו לעובדי ההסכם הקיבוצי, השלמת פיצויי פיטורים ל- 100% עבור כל שנות עבודתו ולא רק עבור חלקן והשלמת הפרשות בגין רכיבי שכר שונים. מנגד עתרה המשיבה, במסגרת תביעה שכנגד, לחייב את המערער להשיב לה סך של 6,565 ש"ח שהמערער קיבל ביתר בגין חופשה שנתית. בית הדין האזורי (מותב בראשות השופטת נטע רות ונציגי הציבור מר אורי שלוש ומר יוסף קרצ'ר; עב 8097/03) דחה את עיקר טענותיו של המערער למעט הטענה של הפרת חובת השימוע ופסק לו בגין כך פיצוי בסך של 7,000 ש"ח. התביעה שכנגד התקבלה והמערער חוייב להשיב את דמי החופשה שקיבל ביתר. לאור תוצאת ההליך חייב בית הדין האזורי, ברוב דיעות, את המערער לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 70,000 ש"ח. הערעור מכוון כנגד שיעור הפיצוי בגין הפרת חובת השימוע, כנגד שיעור ההוצאות וכנגד דחיית התביעה להשלמת פיצויי פיטורים ל- 100% בנימוק שעל המערער חל סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן - " חוק פיצויי פיטורים").

עובדות המסגרת

2.      אלה עובדות המסגרת כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי וכפי שעולה מחומר הראיות שעמד בפניו:

2.1.  המשיבה היא חברה ציבורית, העוסקת בתחום התקשורת והטלקומניקציה, והיא חברה בהתאחדות התעשיינים מאז שנת 1962. המשיבה 2 היא חברת בת של המשיבה והיתה מעורבת בהעסקתו של המערער במהלך תקופה מסוימת יחד עם המשיבה.

2.2.  המערער הועסק ע"י המשיבה מיום 8.2.1982 ועד לפיטוריו ביום 15/9/2003. המערער התקבל לעבודה בתפקיד טכנאי מחלקת שירות ועם השנים התקדם עד לתפקיד איש תוכנה בכיר. תפקיד אשר במסגרתו היה אחראי על עבודתם של אנשי תוכנה נוספים בפרויקט שכונה "סלטרו" (להלן: " פרויקט סלטרו").

2.3.  עם תחילת עבודתו במשיבה נמסרו למערער תנאי עבודתו שעוגנו במסמך בכתב מיום 7.2.1982 (להלן: " ההסכם הראשוני"). בהסכם הראשוני נכתב כי המערער יועסק כטכנאי במחלקת שירות, כי הוא יהיה זכאי לשכר בסך של 8,500 ש"ח וכן, לתשלום הוצאות רכב. כמו כן נכתב כי כל זמן שהותו של המערער במשיבה יחולו עליו הוראות המשיבה ונהליה וכן, "חוזה העבודה הקיבוצי מפעלי" (להלן: " ההסכם המפעלי").

במשיבה היו קיימים שני הסכמים מפעליים - משנת 1982 ומשנת 1988. בשניהם נכללה הוראה זהה ולפיה "זכותו של עובד לפיצויים, שיעורם ודרכי חישובם ייקבעו בהתאם לחוק פצויי פטורין".

2.4.  עם תחילת עבודתו של המערער במשיבה הוא בוטח בפנסיה מקיפה בקרן הפנסיה "מבטחים". בנוסף הפרישה עבורו המשיבה לקופת הגמל גדיש 2.33% מהשכר. בחודש 10/94 שופרו תנאי העסקתו של המערער - שכר היסוד שלו עלה ל- 25,669 ש"ח ברוטו, התווספה לו תוספת גלובלית בגין עבודה בשעות נוספות ללא צורך בדיווח בפועל, והועמד לרשותו רכב צמוד. לבקשת המערער, החל ממועד זה הפסיקה המשיבה, לבטחו במבטחים והחלה להפריש עבורו (דמי גמולים ופיצויי פיטורים) לביטוח מנהלים.

2.5.  במהלך שנת 1998 מוזגה חברת תדיראן תקשורת בע"מ (להלן: " תדיראן") אל תוך המשיבה או חברות בנות שלה (להלן: " המיזוג"). בעקבות המיזוג, נערך ביום 21.12.98 הסכם קיבוצי מיוחד בין תדיראן, הסתדרות העובדים הכללית החדשה והמשיבה, המסדיר בין היתר את תנאי פרישתם של חלק מעובדי תדיראן (להלן: "הסכם 1998"). בהסכם 1998 נקבעו תנאי פרישה מוגדלים לעובדיה של תדיראן, אשר שמותיהם נכללו ברשימה שמית שצורפה לו ואשר עבודתם הסתיימה כתוצאה מן המיזוג.

2.6.  החל משנת 2001 פקד את המשיבה משבר כלכלי, אשר נבע מהמשבר הכללי בשוק הטלקומניקציה בארץ ובעולם. בשל משבר זה נאלצה המשיבה לבצע מהלכים של קיצוצים והתייעלות בתחומים שונים, לרבות פיטורי עובדים בהיקפים גדולים. במחצית שנת 2003 החליטה הנהלת המשיבה למכור את פרויקט סלטרו למשקיעים חיצוניים. פרויקט סלטרו לא היה הפעילות היחידה שנמכרה או נסגרה אותה תקופה במשיבה.

2.7.  משהחלה עסקת המכירה של פרויקט סולטרו לקרום עור וגידים נערכה ביום 12.6.03 פגישה בין הנהלת המשיבה לעובדי פרויקט סלטרו, ובכללם המערער, וזאת בנוכחות נציגי המשקיעים. בפגישה זו נמסר לעובדים מידע באשר למגעים עם המשקיעים וביחס לכוונה משותפת של הצדדים לפעול לכך שהעובדים ישמרו על תעסוקתם במסגרת עבודתם אצל המשקיעים החדשים. במסגרת אותה פגישה מיום 12.6.03 הודע למעשה לעובדי סלטרו ובכללם גם למערער, על סיום העסקתם במשיבה. עם זאת נמסר לעובדים כי תיתכן דחייה במועד סיום העבודה, בהתאם להתקדמות שלבי העיסקה מול המשקיעים. בהתאם לכך, נמסרו למערער מספר הודעות על סיום העסקתו במסגרתן נדחה מועד סיום העסקה מעת לעת. הודעה אחרונה נמסרה למערער ביום 28.8.03 במסגרתה הודע לו על סיום העסקתו ביום 15.9.03.

פסיקת בית הדין האזורי והטענות בערעור

3.      להלן עיקרי פסיקתו של בית הדין האזורי:

3.1.  נדחתה טענת המערער לפיה יש להחיל עליו את תנאי הפרישה המיטיבים שנקבעו בהסכם 1998 מכוחו של ההסכם המפעלי, מכוחה של הבטחה להחלת הסכם 1998 על כלל עובדי המשיבה, מכוחו של נוהג או מכוחו של עקרון השוויון.

3.2.  נדחתה טענת המערער לפיה יש לראות בתוספת הגלובלית בגין עבודה בשעות נוספות וכן בתשלום בגין שווי רכב חלק משכרו הקובע לצורך תשלום זכויותיו הסוציאליות.

3.3.  נדחתה טענת המערער לפיה הוא זכאי להשלמת פיצויי פיטורים ל- 100% עבור כל שנות עבודתו. התקבלה עמדת המשיבה ולפיה הזכאות להשלמה קמה רק מחודש 10/94 ואילך - המועד בו בוטח המערער בביטוח מנהלים ולא בקרן פנסיה, ואילו על התקופה הקודמת חלות על המערער הוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים וההסכם הקיבוצי הכללי בדבר פנסיה מקיפה בתעשיה אשר נחתם בין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית בשנת 1979 (להלן: " הסכם הפנסיה הכללי") אשר מכוחם - ההפרשות לקרן הפנסיה עד לחודש 10/94 באו במקום תשלום פיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים.

3.4.  התקבלה טענת המערער לפיה פיטוריו נעשו מבלי שניתנה לו זכות השימוע, שכן הודעת הפיטורים הוצגה כ"מעשה עשוי". בית הדין האזורי קבע כי במקרה זה על אף ששוכנע כי השימוע לא היה מוביל לביטול הפיטורים ולכן אין לפסוק למערער נזק ממוני, הרי שמצא כי יש מקום בנסיבות הענין - ויתקו של המערער ובכירותו, לפסוק לו סך של 7,000 ש"ח כפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה למערער עקב אי קיום שימוע.