השופט יגאל פליטמן
פתח דבר
1. המערערת, מורה מוערכת, עבדה בבית ספר תיכון של מרכז החינוך בית חנה (להלן -
המשיבה) החל משנת תשנ"ג ובסמינר החל משנת תשנ"ד. בשל שיקולים שאינם קשורים בתפקודה החלו גורמים שונים במשיבה להטיל דופי בעבודתה החינוכית של המערערת. אחר ישיבת שימוע, בו הגיבה המערערת על כל אחת מטענות המשיבה, הגישה המערערת תביעתה לבית הדין האזורי. יומיים לאחר הגשת התביעה נשלח למערערת מכתב המודיע על פיטוריה.
2. האם המערערת פוטרה שלא כדין; אם כן, האם המערערת זכאית לסעד של החזרה לעבודה; מהו שיעור הפיצויים שיש לפסוק למערערת בשל פיטורים שלא כדין, אם בכלל? אלו הם חלק מהשאלות המרכזיות העומדות לדיון בפנינו. בית הדין האזורי בנצרת (השופט חיים ארמון; עב' 1555/06) פסק כי בנסיבות מקרה זה אין להשיב את המערערת לעבודה, תוך שהצר על כך שאין ביכולתו לתקן את העוול שנגרם למערערת באמצעות סעד האכיפה שלכאורה היה הולם את הנסיבות. מעבר לזאת נפסק כי יש לשלם למערערת פיצויים על פיטוריה שלא כדין בסכום השווה ל - 18 משכורות חודשיות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בחוק. בנוסף, חייב בית הדין האזורי את המשיבה להשלים למערערת את שכרה עד למשרה מלאה בשנת הלימודים תשס"ו ובכלל זה את ההפרשות לקופות הגמל ועוד. על פסק בית הדין אזורי זה הוגשו בפנינו ערעור המערערת והערעור שכנגד מטעם המשיבה.
המסכת העובדתית הרלוונטית
ואלו הן העובדות, כפי העולה מפסק דינו של בית הדין האזורי:
3. המערערת, מורה במקצועה, החלה עבודתה בבית ספר התיכון של המשיבה בשנת הלימודים תשנ"ג (להלן -
בית הספר התיכון). החל משנת הלימודים תשנ"ד לימדה המערערת גם בסמינר הנמצא באותו הקמפוס (להלן -
הסמינר). המערערת זכתה להערכת הממונים עליה וקיבלה מכתבי המלצה. לאחר שהתגלע סכסוך הקשור לרכישת דירתה החלו היחסים בין המערערת לממונים עליה להתערער (להלן
- סכסוך הבנייה).
4. המערערת ובעלה רכשו דירה בקריית חב"ד בצפת מאת "האגודה קריית חב"ד בצפת" (להלן -
האגודה). בשל תלונות על טיב הבניה נוהל הליך בוררות בבית הדין הרבני של חב"ד כנגד האגודה. חוות דעת הנדסית שהוגשה לדיינים תיארה ליקויים משמעותיים בבניה. מנהל המשיבה, הרב ריסקין (להלן -
הרב ריסקין), היה חבר הנהלה באגודה והיה ערב אישית להלוואות שהאגודה קיבלה על עצמה. מנהל הסמינר, הרב חיטריק, היה חבר הנהלה באגודה (להלן -
הרב חיטריק). יו"ר האגודה הינו אחיינו של הרב חיטריק. אחר הגשת התביעה לבית הדין הרבני זימן הרב חיטריק את המערערת והודיע לה שהוא לא ייתן לה לפגוע באחיינו וכי אם המערערת לא תסיר את תביעתה כנגד האגודה, הוא "יראה לה" מה זה בסמינר. בנוסף, הרב ריסקין זימן אליו את המערערת ואת בעלה והציע להם לחזור בהם מהתביעה כנגד האגודה, אם הם רוצים שהמערערת תמשיך לעבוד. אחר זאת החלו גורמים במשיבה מטילים דופי בעבודתה של המערערת, תוך ייחוס דברים חמורים למערערת ופגיעה במשרתה. ביום ה' באב התש"ס , 6.8.00, נשלח למערערת מכתב מטעם הרב הראשי של צפת המנוח, הרב לוי ביסטרצקי ז"ל (להלן -
מכתב הרב ביסטריצקי ז"ל). במכתב זה התייחס הרב ביסטרצקי למה שנראה לו כהפרת הוראה שלו על ידי בעלה של המערערת, בכך שביצע עבודה כלשהי במקום מגורי בני הזוג. במכתב נאמר כי אם הוראת הרבי לא תקוים תוך שבוע, אז:
"אאלץ להורות להנהלת מוסדות בית לוי יצחק ובית חנה ושאר מנהלי מוסדות חב"ד בצפת שלא להעסיק אתכם במוסדותינו"
הפגיעה בעבודתה של המערערת
5.
החל משנת תשס"ב הופחת היקף משרתה של המערערת לשיעור של 100% במקום 116%, כפי שהיה בשלוש השנים הקודמות.
בשנה זו שונתה מערכת השעות של המערערת, במהלך שנת הלימודים, כך שהמערערת הוצבה ללמד גם ביום בו עבדה במקום אחר, הגם כי היה ידוע למשיבה מתחילת שנת הלימודים, כי המערערת עובדת במקום אחר באותו יום בשבוע. בחודש שבט תשס"ב, בשל תחושת המערערת לפיה גורמים במשיבה מתנכלים לה בעבודתה, הגישה המערערת תביעה כנגד המשיבה, לבית הדין הרבני בצפת. המשיבה סירבה בתחילה להתדיין בבית הדין הרבני בטענה שיש להעביר הדיון לבית הדין הרבני של חב"ד. אולם לבסוף התרצתה והודיעה על הסכמתה לניהול הדיון בבית הדין הרבני. בסמוך הגיש המשיבה תביעה נגדית בה עתרה להתיר לה לפטר את המערערת. בהחלטתו, מיום י' באייר תשס"ב, 22.4.02, דחה בית הדין הרבני את עמדת המשיבה תוך שקבע כי אין הצדקה לפטר את המערערת. בהחלטה מיום ז' באב תשס"ב, 16.7.02, שב בית הדין הרבני על עמדתו, לאחר שמיעת עדויות. בית הדין הרבני קבע כי לא התגלו ליקויים חינוכיים מהותיים בעבודתה של המערערת. אומנם בית הדין הרבני מצא כי יש בעיה ביחסי האנוש בין המערערת לממונים עליה אולם נקבע כי בעיה זו ניתנת לפתרון בתקופת ניסיון נוספת. לפיכך הורה בית הדין הרבני כי בשנת הלימודים תשס"ג תהיה המערערת בתקופת ניסיון נוספת לשם פתרון "בעיית יחסי האנוש" בינה לבין ההנהלה.
6. במהלך שנת הלימודים תשס"ג הגישה המשיבה בשנית, לבית הדין הרבני, בקשה לאשר את פיטורי המערערת. בית הדין הרבני הורה כי הבקשה תידון בפני וועדה פריטטית, אולם בסופו של דבר עניינה של המערערת לא נדון בוועדה פריטטית אלא נמשך בבית הדין הרבני. בשלהי שנת תשס"ג הוגשה בשלישית בקשה לאישור פיטורי המערערת, הפעם בנימוק של שיקולים תקציביים. בית הדין הרבני הורה על המשך העסקת המערערת אף בשנת תשס"ד. חרף פסיקה זו
המשיבה לא איפשרה למערערת לעבוד בפועל בבית הספר בתחילת שנת תשס"ד, אף ששולמה לה משכורת.
7. ביום י"ב בטבת התשס"ד (6.1.04) נתן בית הדין הרבני פסק בו חויבה המשיבה להשיב את המערערת לעבודה מלאה. בית הדין הרבני דחה את טענות המשיבה בעניין יחסי עבודה מעורערים וקבע כי ככל שהיחסים המעורערים נובעים מעמידתה של המערערת על זכויותיה - הרי שהמשיבה אינה יכולה לראות את המערערת כמועמדת לפיטורים רק מסיבה זו. בית הדין הרבני דחה את טענת המשיבה על נזקים שנגרמו כביכול לתלמידות מן הטעם כי היא לא הוכחה. עם זאת, בשל חוסר האמון בין הצדדים, קבע בית הדין הרבני שבסיום שנת הלימודים תשס"ד תהיה המערערת רשאית לפטר את המערערת וזאת תוך תשלום פיצוים בשיעור כפול מהמגיע למערערת. מפאת חשיבות הדברים לענייננו נצטט חלק מפסק בית הדין הרבני להלן:
"לאחר הדיון המציאו הנתבעים מסמכים על מנת להוכיח את יחסי העבודה העכורים ששררו בתשס"ג בינם לבין התובעת.
אחר עיון נראה שהמדובר הוא בעיקר בעניין שיבוץ התובעת במערכת תשס"ג, ביה"ד כבר פסק כי בעניין זה הצדק עם התובעת ואשמת הנתבעים היא בכך שלא צייתו לפסק הדין של בית הדין שהורה להם שלא לפטר את המורה בשנת תשס"ג והמתינו בעניין השיבוץ המורה לשנת תשס"ג עד הרגע האחרון.
דבר זה גרם לכך שהמורה התובעת התחייבה כבר לשעות מסוימות במקום עבודה אחר ולא יכלה לבטל את התחייבותה ברגע האחרון לפני תחילת הלימודים.
בנוסף להנ"ל הוגשו דפי משוב, המראים על אי שביעות רצון מצד התלמידות בקורס מסוים של התובעת. יש לציין שבעבר הנתבעים עצמם ציינו לשבח את הכישרון הפדגוגי של המורה ולכן דפי המשוב הנ"ל אומרים דרשני. גם אם יטען הטוען שאכן נכשלה המורה בקורס מסוים, מאחר ובמשך השנים היא הייתה מורה מצטיינת, אין כשלון חד פעמי נותן הצדקה לפיטוריה. בכל מקרה פיטורים מטעמים פדגוגים דורשים הליך של ביקור מפקח וועדה פריטטית"
8. בהחלטתו מיום ט' באדר התשס"ד (2.3.04) קבע בית הדין הרבני כי מאחר והמשיבה לא החזירה את המערערת לעבודתה בשנת תשס"ד, בניגוד לנקבע בפסק דינו, הרי שמבוטל ההסדר בדבר פיטורי המערערת בסוף שנת תשס"ד. בית הדין הרבני דחה בקשת המשיבה להחזיר את ההסדר על כנו וקבע, בהחלטתו מיום י' בסיוון התשס"ד (30.5.04), כי על המשיבה להחזיר את המערערת לעבודה. המערערת פנתה בלית ברירה לבית הדין האזורי (תיק עב 1238/06) בבקשה לאשר את פסק דינו של בית הדין הרבני בדרך של אישור פסק בוררות, אלא שבעקבות הנפסק בבג"צ 8683/03
אמיר - בית הדין הרבני הגדול ואח' (ניתן ביום 6.4.06) נמחקה בקשתה.
9. המערערת הועסקה בסמינר כמדריכה פדגוגית, הגם כי לא היה לה תואר שני, זאת בניגוד לדרישת משרד החינוך לפיה יש להעסיק מורים ומדריכים פדגוגיים בסמינר רק אם יש להם תואר שני. לפיכך הדיווח למשרד החינוך היה כי המערערת משמשת כעוזרת הוראה בלבד. לא ניתן היה לתת למערערת קביעות בסמינר, נוכח דרישת משרד החינוך כאמור, לפיכך מדי שנה, לפחות החל משנת תשנ"ח, נשלחה למערערת הודעה על הפסקת עבודתה.
לקראת סיום שנת תשס"ב הוגשה בקשה על ידי המשיבה למשרד החינוך לאשר את העסקת המערערת גם בשנת תשס"ג, אך משרד החינוך לא אישר את ההעסקה. בהקשר זה יש לציין כי העסקת שלושה עובדים אחרים, אשר גם להם לא היה תואר שני, אושרה על ידי משרד החינוך.