השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת נטע רות ונציגות הציבור גב' יהודית ארבל וגב' נירית אשכר-טולקובסקי; עב' 6639/07), אשר קיבל את גרסת המשיב בהתייחס לנסיבות סיום עבודתו וחייב את המערערת לשלם לו פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת ושכר עבודה בגין חודש עבודתו האחרון.
הסוגיה המרכזית שעלתה בערעור הינה האם מוצדק היה לפסוק לזכות המשיב פיצויי הלנת שכר, ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, מלאים.
הרקע העובדתי
2. המערערת - מוטור אפ בע"מ - הינה חברה פרטית אשר בבעלותה מוסך מורשה (להלן -
המוסך), ומנוהלת על ידי מר אייל אוהב-ציון (המשיב הפורמאלי 2; להלן -
אייל). המשיב, מר יניב ורד (להלן:
יניב), עבד במוסך החל מיום 1.12.2003, כחשמלאי ומכונאי רכב.
3. ביום 25.4.2007 אירעה תקרית בין יניב לבין מר דוד אוהב-ציון (המשיב הפורמאלי 3; להלן -
דוד), שהינו בעל מניות במוסך ואביו של אייל. לפי גרסתו של יניב, דוד תקף אותו, "
חטף את המפתחות שהיו תלויים על מכנסיו וקרע את מכנסיו", וכאשר ביקש ממנו את מפתחותיו בסוף יום העבודה צעק עליו "
תעוף מפה, אנחנו לא רוצים אותך בחברה". בהמשך אף תפס בצווארו, נופף לעברו בכלי עבודה חד וצעק "
אני אשחט
אותך פה לפני כולם, תלך מפה לפני שאני אהרוג אותך". יניב טען עוד כי אייל גיבה את אביו, באמרו כי "
אין מה לעשות" ו"
זה לא מעניין אותי", וכי למחרת התבקש על ידי אחד מעובדי המוסך להחזיר את הרכב שהועמד לרשותו במסגרת העבודה.
דוד מצידו הכחיש מכול וכול את טענת התקיפה והאיומים, אם כי אישר כי לקח את מפתחות הרכב אשר "
השתלשלו ממכנסיו" של יניב. לגרסתו, בסוף יום העבודה "
הרגשתי לפתע שמישהו חונק אותי מאחור ומוציא מכיסי בכוח את מפתחות הרכב. צעקתי בפחד שמי שחונק אותי יעזוב אותי כי אני מחזיק ביד מסטרינה (כלי עבודה חד - ס.ד.מ)
ואני עלול לחתוך את עצמי".
4. לא הייתה מחלוקת כי יניב לא חזר עוד לעבוד במוסך לאחר האירוע שתואר לעיל, כאשר הצדדים היו חלוקים בשאלה אם סיום עבודתו נבע מפיטורים או התפטרות.
5. ביום 13.6.2007 הגיש יניב תביעה לבית הדין האזורי כנגד המוסך וכנגד דוד ואייל, במסגרתה עתר לקבלת פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת ושכר עבודתו בגין חודש עבודתו האחרון. לכך הוסיף דרישות לפיצויי הלנה, פיצוי בגין אי מתן הפסקות בימי ו', גמול שעות נוספות ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקופת גמל.
המוסך הגיש תביעה שכנגד, במסגרתה תבע פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב שהועמד לרשות יניב; פיצוי בגין עזיבתו הפתאומית של יניב ורשלנות בעבודתו; וכן החזר של חלקים שניטלו לפי הנטען ממחסן המוסך ולא שולמה תמורתם.
פסק דינו של בית הדין האזורי
6. בית הדין האזורי, לאחר שמיעת עדויות הצדדים, העדיף את גרסתו של יניב בכל הנוגע לנסיבות סיום העבודה. בית הדין ציין בקשר לכך כי גרסתו של יניב נתמכה בעדותו של עובד נוסף של המוסך, אשר היה עד ישיר לתקרית, וכי לא הייתה ליניב כל סיבה באותו מועד להפסיק מיוזמתו את יחסי העבודה. בית הדין אף מצא "
קשיים וסתירות מהותיות" בין הגרסה שמסר דוד בתצהירו לבין זו שמסר בחקירתו הנגדית, כאשר בחר להגיש תלונה במשטרה רק כ - 11 יום לאחר קרות התקרית ורק בתגובה לכך שיניב הגיש תלונה נגדו. בית הדין ציין עוד כי דוד הודה למעשה כי שלח ידו לגופו של יניב, לאחר חילופי דברים נוקבים ביניהם, לצורך נטילת המפתחות. כן זקף לחובת המוסך את העובדה שמנהלו, אייל, כלל לא מצא לנכון להגיש תצהיר מטעמו. לסיום ציין כי עלה מהראיות כי מנהלי המוסך לא היו שבעי רצון מעבודתו של יניב בתקופה שקדמה לסיום עבודתו, וכי יש בכך משום תמיכה לקביעה כי פוטר.
בית הדין קבע לאור זאת, כי "
אנו מקבלים את גרסת התובע ביחס לאופן התרחשות האירוע שהוביל להפסקת עבודתו וביחס לתגובתו של מנהל המוסך אייל לאירוע ואנו קובעים כי מתן גיבוי מצד אייל להתנהגותו של דוד כפי שפורטה על ידי התובע - כמוה כפיטורים".
7. לזכות יניב נפסקו לפיכך פיצויי פיטורים בסך של 23,625 ש"ח,
בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מלאים; חלף הודעה מוקדמת בסך של 6,750 ש"ח, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה; ושכר העבודה של חודש אפריל 2007 (אשר קוזז לפי הנטען בגין אי מתן הודעה מוקדמת על ידי יניב) בסך של 5,625 ש"ח,
בצירוף פיצויי הלנת שכר מלאים. בנוסף לכך חויב המוסך בפיצוי בסך של 600 ש"ח בגין אי ביצוע הפרשות לקופת גמל, ובהוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ. שאר רכיבי תביעתו של יניב, לרבות דרישתו לחייב אישית את דוד ואייל מכוח הדוקטרינה של הרמת מסך - נדחו. גם התביעה שכנגד נדחתה במלואה, לאחר שנקבע כי לא הוכחה.
בית הדין נימק את פסיקת פיצויי ההלנה (הן בהתייחס לפיצויי הפיטורים והן בהתייחס לשכר חודש אפריל 2007) במילים הבאות: "
נוכח התנהלות הנתבעת כפי שקבענו לעיל, מן הראוי לחייב אותה בתשלום פיצויי הלנה מלאים. שכן, לא עומדת לנתבעת אף לא טענת הגנה אחת...".
טענות הצדדים בערעור
8. המוסך סבור כי לא הייתה הצדקה לקבל את גרסתו של יניב בכל הנוגע לסיום יחסי העבודה, שכן היו בה סתירות ובקיעים. המוסך הדגיש כי מספר חודשים טרם התקרית פרסם יניב מודעת חיפוש עבודה באינטרנט, דבר המעיד כי ביקש לסיים את עבודתו וניצל את התקרית על מנת "
לממש את תוכניתו לנטוש את עבודתו... ולנסות לזכות בפיצויי פיטורים מן ההפקר". גם שנתיים טרם לכן ביקש יניב להתפטר ואף הודיע על כך, ולבסוף חזר בו. המוסך הדגיש כי יניב אישר בחקירתו הנגדית את פרסום המודעה, וכי בית הדין כלל לא התייחס לכך בפסק דינו.
עוד נטען כי דוד כלל אינו מוסמך לפטר עובדים, וכי אייל לא עשה דבר שניתן להסיק ממנו על פיטוריו של יניב.