השופט עמירם רבינוביץ
פתח דבר
1. חמשת המשיבים, תושבי נפת ג'נין, הועסקו בסולל בונה פיתוח וכבישים בע"מ (להלן -
סולל בונה או
המערערת), כעובדי פיתוח ותשתית באזור חיפה והצפון בתפקידים שונים ובתקופות שונות עד סוף חודש ספטמבר 2000, מועד בו פרצה אינתיפאדת אל-אקצה, בגינה הוטל סגר על השטחים.
2. בתביעותיהם (עב 805/02, עב 1247/02, עב 1260/02, עב 1930/02, עב 1931/02) עתרו המשיבים לבית הדין האזורי בחיפה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות אחרות הנובעות מעבודתם בסולל בונה. כל חמשת התביעות נדונו במאוחד (השופטת מיכל אריסון-חילו ונציגי הציבור, מר אלי דוקורסקי ומר ניסים מידן).
3. לטענת המשיבים לאחר הטלת הסגר, בגינו נבצר מהם להגיע לעבודתם בסולל בונה, הודיעה להם סולל בונה, כי אינה מעוניינת יותר בהעסקתם ופיטרה אותם ללא כל הודעה מוקדמת. אי לכך, בנסיבות אלה, זכאים המשיבים, לטענתם, לפיצויי פיטורים ולזכויות אחרות הנובעות מעבודתם בסולל בונה.
4. מאידך, טענה סולל בונה, כי מעולם לא פיטרה את המשיבים אלא להיפך, היא הייתה מעוניינת בהמשך העסקתם. ברם, המשיבים הם אלה שחדלו להגיע לעבודתם בשל הסגר, ולא ידעו את סולל בונה, מהן הנסיבות להיעדרותם. משכך, לטענת סולל בונה, יש לראותם כמתפטרים ממקום עבודתם, ועל כן הם אינם זכאים לתשלום פיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.
פסיקת בית הדין האזורי
5. בית הדין האזורי קבע לעניין נסיבות סיום עבודת המשיבים, כי -
"
ממכלול העדויות עולה, כי לסולל בונה היה חשוב מאוד להחזיר את העובדים לעבודה בזמן הסגר, מהר ככל האפשר, ועל כן היא פנתה פעם אחר פעם לשלטונות ועקב כך קיבלו התובעים היתרי כניסה לעבוד בישראל. התובעים חפצו לחזור לעבוד לאחר קבלת ההיתרים, ברם שלטונות צה"ל לא התירו להם להיכנס לשטח ישראל, הגם שהיו בידיהם היתרי כניסה ועבודה בתוקף. יובהר כי סולל בונה פעלה כדין כאשר התנגדה לכך שהתובעים יגיעו לעבודה בדרכים לא חוקיות, ולא דרך מחסום צה"ל. מכאן שהמניעה לחזרת התובעים לעבודה לא הייתה קשורה בתובעים ולא בסולל בונה, אלא ברשויות המדינה שלא התירו כניסתם לישראל, הגם שהיו בידיהם היתרים. ובמלים אחרות המניעה לחזרת התובעים לעבודה הייתה אובייקטיבית ולא הייתה תלויה ברצונו של צד כלשהו."
6. לעניין שאלת זכאות המשיבים לפיצויי פיטורים ולזכויות אחרות הנובעות מעבודתם בסולל בונה, השווה בית הדין האזורי את נסיבות המקרה דנן לנסיבות הפיטורים של עובדים זרים בשני פסקי דין שנדונו בבית דין זה :
האחד, עע 1152/05
דוד דודאי ואח' - ניקולאי סטיקה (ניתן ביום 8.3.2005) (להלן -
עניין דודאי)
והשני עע 145/07
גדיק אוגוסטין - אהרון המל (ניתן ביום 9.12.2007) (להלן -
עניין אוגוסטין). בעניין דודאי הועסק אזרח זר מרומניה, ניקולאי סטיקה, אצל בני הזוג דודאי. מר דודאי ניסה לקבל רישיון עבודה עבור ניקולאי סטיקה. ברם, הדבר לא עלה בידו. בית דין זה פסק, כי הודעתו של דודאי לסטיקה, על פיה לא עלה בידו להשיג לו אשרה הינה בגדר פיטורים, ומשכך זכאותו לפיצויי פיטורים נולדה, ברגע שהודיע לו מר דודאי, כי לא עלה בידו להשיג לו אשרה.
בעניין אוגוסטין הועסק אזרח זר מפולין, גדיק אוגוסטין (להלן -
אוגוסטין), במסגרייה שבבעלות מר אהרון המל, עד שהופסקה עבודתו עם מעצרו במקום העבודה בגין שהייה בלתי חוקית בישראל וגירושו מהארץ בסמוך לאחר מכן. בית דין זה פסק, כי יש לראות את נסיבות הפסקת העבודה של אוגוסטין במקרה זה כפיטורים המזכים בפיצויי פיטורים.
7. מן הפסיקה שפורטה לעיל הסיק בית הדין האזורי כי:
"
הרציונל העולה משני פסקי דין אלה הוא - שכאשר ישנה מניעה חוקית אובייקטיבית להמשך העסקת העובד ועבודתו מופסקת - הוא זכאי לפיצויי פיטורים."
מוסיף בית הדין האזורי בפסק דינו כי -
"בענייננו אומנם הוצאו לתובעים היתרי עבודה, ברם צה"ל לא איפשר להם להכנס לישראל דרך המחסומים - מכאן שמניעה אובייקטיבית גרמה להפסקת עבודתם. בנסיבות אלה ובשים לב לשני פסקי הדין ניקולאי סטיקה וגדיק אוגוסטין - זכאים התובעים לפיצויי פיטורים ובהתאם לפסק דין ניקולאי סטיקה זכאים התובעים גם לתמורת הודעה מוקדמת".
8. לאור מסקנה זו, פנה בית הדין האזורי לבחינת זכויות המשיבים וחישובן, בהתבסס על תקופת העבודה של כל אחד ואחד מהם, ופסק למשיבים את הזכויות הנגזרות מפיטוריהם.
דיון והכרעה
פיצויי פיטורים
9. הסוגיה המובאת לפתחנו בערעור זה אינה חדשה ונדונה זה מכבר על ידי בית דין זה במסגרת דב"ע נז/32 - 3
רוחמי - פלקו בע"מ, פד"ע לא 250, 259 (להלן -
עניין רוחמי), בו נדונה תביעתו של עובד לפיצויי פיטורים לאחר שלא הגיע לעבודתו מחמת סגר שהוטל על רצועת עזה. ואלה הדברים שקבע בית דין זה בעניין רוחמי:
"
השאלה העיקרית היא האם על פי הנסיבות העובדתיות הבסיסיות שהיו לפני בית הדין האזורי, ניתן לראות בהפסקת עבודתו של המערער, הפסקה שהיא ביוזמת המשיבה, גם אם לא הובעה באמירה מטעמה אלא במעשה או במחדל.