השופטת רונית רוזנפלד
פתח דבר
1. המערער, שופט כדורגל, הגיש תביעתו בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב כנגד המשיבה, ההתאחדות לכדורגל בישראל, שהיא עמותה המסדירה ומפעילה את ענף הכדורגל בישראל (להלן גם:
ההתאחדות). בתביעתו, הנסמכת על קיומם של יחסי עובד ומעביד בינו לבין ההתאחדות, ביקש המערער לחייבה בתשלום זכויות סוציאליות שונות המגיעות לו לטענתו, כמו גם להמשיך ולהעסיקו מחודש מרץ 2008 ואילך, וזאת מבלי שיחויב לחתום על הסכם העסקה המקפחו בזכויותיו. במקביל, הגיש לבית הדין האזורי את בקשתו לאשר את תביעתו כתובענה ייצוגית על פי הוראות חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן:
חוק תובענות ייצוגיות). בקשת המערער לאשר את תביעתו כתובענה ייצוגית נדחתה על-ידי בית הדין האזורי . על פי קביעת בית הדין, לא עלה בידי המערער לשכנע כי התקיימו התנאים לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, כנדרש על פי הוראת סעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות. על דחיית הבקשה סב הערעור שלפנינו, בו טוען המערער כנגד קביעותיו של בית הדין האזורי, ומבקש לאשר את תביעתו, כולה או חלקה, כתובענה ייצוגית.
2. נקדים ונאמר, כי לאחר שבחנו את החלטתו של בית הדין האזורי ואת טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דינו של הערעור להידחות. כל זאת מן הטעמים עליהם נעמוד להלן.
תביעת המערער והבקשה לאישורה כתובענה ייצוגית
3.
המערער, הטוען בתביעתו לקיומם של יחסי עובד ומעביד בינו לבין ההתאחדות מיום 1.2.2006, הוא מועד תחילת העסקתו, מציין כי כתנאי להמשך העסקתו, הודיעה לו ההתאחדות בסמוך לפני חודש מרץ 2008 על דרישתה ממנו לחתום על הסכם עבודה חדש (להלן:
ההסכם). בין השאר נקבע בהסכם, כי עד למועד החתימה לא התקיימו בינו לבין ההתאחדות יחסי עובד ומעביד. לא למותר הוא לציין כי בין תנאי ההסכם, כפי שעולה מן הנוסח שצורף לכתב התביעה, כלולים סעיפי "גדרון" לפיהם, אם ייקבע על ידי בית הדין לעבודה או על ידי גורם מוסמך אחר, בעקבות הגשת "תביעה סותרת", כי מגיעות לשופט זכויות נוספות כעובד בגין תקופת העבודה שלפני חתימת ההסכם, כי אז מוסכם על הצדדים כי השכר הקובע לצורך חישוב זכויותיו של השופט יהיה שכר מינימום לשעה, וכי השופט יהיה חייב להשיב להתאחדות כל תשלום עודף שקיבל. כמו כן נקבעה בהסכם זכות ההתאחדות לקזז סכומים עודפים כנגד כל סכום שיגיע לשופט.
לטענת המערער כפי שמפורט בכתב התביעה, נוכח אי חוקיותם של התנאים בהסכם, הוא סרב לחתום עליו. בתביעתו מבקש המערער מבית הדין להצהיר על קיומם של יחסי עובד ומעביד בינו לבין ההתאחדות מתחילת תקופת עבודתו; להצהיר כי דרישת ההתאחדות ממנו לחתום על ההסכם אינה חוקית, וכי עליה להמשיך ולהעסיקו מבלי להתנות את העסקתו בחתימה על ההסכם.
בנוסף, מבקש המערער לחייב את ההתאחדות בתשלומים שונים עבור תקופת עבודתו מיום 1.2.06 ועד לחודש מרץ 2008. תביעת המערער הינה להפרשי שכר, דמי הבראה, פדיון חופשה, הפקדות לקרן פנסיה והפרשי ריבית בגין שכר ששולם לו באיחור עבור עבודתו כשופט כדורגל. כמו כן תובע המערער שכר מינימום בגין פעילויות שונות בהן נדרש לטענתו להשתתף, ובעדן לא שולם לו כל שכר, ובהן: נסיעות למרחקים, אימון גופני, השתתפות בישיבות אזוריות, פגישת חניכה שבועית, כנסים מקצועיים. בנוסף טוען המערער כי המשיבה לא מסרה לו הודעה בכתב אודות תנאי העסקתו, וזאת בניגוד לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב-2002 (להלן:
חוק הודעה לעובד).
4. במקביל להגשת התביעה, הגיש המערער בקשתו ל"אשר עילות" מתוכה, כתובענה ייצוגית. קבוצת המעוניינים על-פי המוגדר בפרק ההגדרות שבבקשה הינם
"עובדי הנתבעת בתפקיד שופטים ומבקרים במהלך התקופה הקובעת".
"שופט" הינו
"מי שהועסק על ידי הנתבעת בתקופה הקובעת בתפקיד של שופט במשחקי כדורגל שארגנה הנתבעת".
"מבקר" הינו
"מי שהועסק על ידי הנתבעת בתקופה הקובעת בתפקיד של מבקר שופטים במשחקי כדורגל שארגנה הנתבעת".
"התקופה הקובעת" הינה
"7 שנים שלפני הגשת הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית".
בבקשה מפרט המערער את העילות האישיות אותן הוא מבקש לאשר כתובענה ייצוגית. ככל העולה מן הבקשה, מדובר בעילות שלהלן: העדר הסכם בכתב והודעה לעובד לפי חוק הודעה לעובד; אי תשלום שכר עבור פעילויות נוספות שאינן בגדר שיפוט במשחקי כדורגל; איחור בתשלום שכר, באופן שהשתלם לאחר ה-9 בחודש; אי תשלום ימי חופשה, ימי הבראה והפרשות לקרן פנסיה; גילום שיעורי מס.
בקשר לדרישת ההתאחדות לחתימה על "הסכם בלתי חוקי" כטענתו, מבקש המערער לקבוע כי כל חברי הקבוצה זכאים לכך כי בית הדין יצהיר כי התקיימו בינם לבין ההתאחדות יחסי עובד ומעביד החל מתחילת תקופת ההתקשרות עם כל אחד מהם; כי דרישת ההתאחדות מחברי הקבוצה לחתום על ההסכם כתנאי להמשך העסקתם אינה כדין; כי חברי הקבוצה זכאים להמשיך לעבוד גם ללא חתימה על ההסכם ולקבל את זכויותיהם כעובדים; כי על ההתאחדות לשבץ לעבודה את חברי הקבוצה שלא חתמו על ההסכם או שביקשו את ביטולו ולהימנע מלשנות את תנאי העסקתם או לפגוע בהם.
5.
לטענת המערער, התובענה מעוררת שאלות מהותיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה; כי יש אפשרות סבירה ששאלות אלה יוכרעו לטובת הקבוצה, וכי התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. כל זאת, משום שההתאחדות מאלצת את המערער ואת העובדים האחרים, בכוחנות ובסחטנות, לחתום על הסכם עבודה שמשמעו ויתור על מעמדם וזכויותיהם כעובדים; ההתאחדות לא הפקידה כספים לקרן פנסיה על אף חובתה המעוגנת בצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק; לא הוציאה את עובדיה לחופשה ואף לא שילמה פדיון חופשה ודמי הבראה; ההתאחדות לא שילמה לעובדיה שכר מינימום עבור עבודה שביצעו עבורה; לא מסרה לעובדיה הודעה על תנאי עבודתם כקבוע בחוק הודעה לעובד, ואיחרה באופן קבוע ושיטתי בתשלום שכרם של העובדים. אי לכך, אישור התובענה הייצוגית ירתיע מעסיקים מפני הפרת זכויות עובדים. בנוסף לכך, קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת וכי התביעה תנוהל בתום לב, שכן אין למערער מניעים אחרים פרט לקידום מטרות ראויות. המערער העריך את התביעה הייצוגית כעומדת על סך של 23,445,692 ש"ח.
עמדת ההתאחדות
6.
לטענת ההתאחדות, כמפורט בתגובתה לבקשה, כתבי טענות המערער אינם מגלים עילה להצהרה למפרע בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד. הכלל בפסיקה הוא כי פעיל באגודת ספורט אינו עובד של אגודת הספורט, ואין בנמצא פסיקה הקובעת חריג לכך לגבי שופטי כדורגל. הגם, שהמערער לא הראה בתביעתו מדוע יש להכיר בו כעובד ההתאחדות.
ההתאחדות מציינת כי פעילותה, לרבות בעניין שופטי כדורגל, מעוגנת בהוראות חוק הספורט, תשמ"ח-1988 (להלן:
חוק הספורט) ובתקנונים, בכללם תקנון איגוד השופטים (להלן:
האיגוד). במסגרת האיגוד קיימות שתי קבוצות של שופטי כדורגל. הקבוצה הראשונה היא קבוצת "
שופטי סגל", המונה כ-30 שופטי כדורגל מהסגל הבכיר, עליהם מוטלות מטלות מעבר לשיפוט במשחקים. השנייה, היא הקבוצה הכללית של שופטי הכדורגל, המונה כ-900 חברים (להלן:
הקבוצה הכללית),
בתוכה ניתן למנות 15 תת קבוצות שונות. לטענת ההתאחדות, המערער נמנה עם הקבוצה הכללית של השופטים. תפקיד השופטים בקבוצה הכללית, הינו "
אך ורק לשפוט במשחקים אליהם הם משובצים, וביצוע פעילויות נלוות הקשורות בתפקיד תוך אבחנה בין הליגות השונות .., המכתיבות שונות בתפקיד ושונות בגמול, וכן שונות בין שופט למבקר." בהתאם לכך, "דמי השיפוט" המשולמים לשופטים נקבעו בתקנון איגוד השופטים שהתקינה ההתאחדות. התקנון חל על המערער מכוח הוראת סעיף 10(ג) לחוק הספורט, ומכוח חברותו באיגוד.
7. לטענת ההתאחדות, במשך שנים ניסתה להסדיר את מעמדם של חברי "הקבוצה הכללית" כעובדים, אל מול המוסד לביטוח לאומי. משבסופו של יום עלה הדבר בידה, הפיצה בחודש מרץ 2008 חוזר, אליו צורף נוסח הסכם עבודה לחתימת השופטים החברים בקבוצה הכללית. לטענת ההתאחדות, עם הכרת המוסד לביטוח לאומי בשינוי מעמדם של שופטי הכדורגל, כך שהם מוכרים כעובדים, חתמו רוב חברי הקבוצה הכללית על הסכם עבודה אישי. הסכם זה מסדיר את קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים החל מחודש מרץ 2008 (להלן:
מועד חתימת ההסכמים). עוד צוין כי התאחדות הגיעה להסכמות והבנות עם השופטים ביחס לתקופת ההתקשרות טרם ההסכם דנן, ואלה עוגנו בהסכמי עבודה אישיים. בהתאם, החל מחודש מרץ 2008 הונפקו לשופטים תלושי שכר.
8. עוד טוענת ההתאחדות, כי הבקשה אינה עונה על התנאים כפי שנקבעו בדין למתן אישור להגשת תובענה ייצוגית. לטענתה, אין כל שאלה מהותית המשותפת לכלל חברי הקבוצה, שכן,
הרוב המכריע בה חתם על הסכמי עבודה אישיים, ורק המבקש וקומץ שופטים נוסף סירב לחתום על ההסכם כאמור. למעשה ברור שקיימת יריבות מבנית בין המבקש לבין חברי הקבוצה כיוון שתביעתו חותרת תחת הסכם העסקתם,
והיא עלולה, אם תצליח, לחשוף את השופטים לתביעות נגדיות מצידה. ניהול התביעה כתובענה ייצוגית אך יסרבל את בחינת הטענות לגופן. עוד נטען כי אם תאושר התובענה הייצוגית ייפתחו סכסוכים בהיבטים אחרים- בנושא דיני המס, מול המוסד לביטוח לאומי ומול רשויות מס הכנסה. כמו כן, השונות בין הקבוצות אינה מאפשרת להגדיר אותן כקבוצה משותפת.
החלטת בית הדין האזורי
9.
בהחלטתו, עמד בית הדין האזורי ראשונה על טענת המערער בדבר חתימת חברי הקבוצה על הסכם ההעסקה, בו מצוין כי עד למועד החתימה לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינם לבין ההתאחדות, וכי חתמו על ההסכמים אך מתוך חשש לאובדן מקור פרנסתם. בית הדין ציין לעניין זה כי
: "
אף אם אכן חשש העובדים כאמור הוא שעמד בבסיס הסכמתם לחתום על הסכמי ההעסקה, הרי שעל פי ההלכה, לא האופן בו הגדירו הצדדים את מערכת היחסים ביניהם הוא הרלוונטי
אלא המבחנים השונים שנקבעו לשם כך בפסיקה".בית הדין הוסיף וקבע כי
"
לא מן הנמנע כי חברי הקבוצה אשר חתמו על הסכמי ההעסקה כאמור אינם מעוניינים בפסק דין הקובע קיומם של יחסי עובד ומעביד ביניהם לבין המשיבה, החל מתחילת ההתקשרות בין הצדדים.
שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין חברי הקבוצה לבין המשיבה ושאלת חוקיותו של הסכם העבודה עליו נתבקשו לחתום אינן מעוררות, בהכרח, שאלות המשותפות לכלל חברי הקבוצה." בית הדין הוסיף וקבע כי
"
שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין כל אחד מחברי הקבוצה לבין המשיבה הינה שאלה מורכבת אשר יש לבחון אותה לגבי כל אחד ואחד מחברי הקבוצה באופן נפרד... עילת התביעה של כל אחד מחברי הקבוצה נסמכת על מערכת עובדתית שונה, המצריכה דיון ובירור נפרד ואין בקביעה כי בין עובד מסוים לבין המשיבה התקיימו יחסי עובד ומעביד כדי להצביע על קיום יחסי עובד ומעביד בין עובד אחר לבין המשיבה."בית הדין סבור היה כי
"
הצורך לברר את מעמדו של כל אחד מחברי הקבוצה ... מצביע על כך כי התובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת".