1. המערער גויס לשירות צבאי סדיר ביום 15.9.03, ושוחרר ביום 14.9.06. ביום 5.8.07 הגיש המערער תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט 1959 (נוסח משולב), (להלן:"החוק"), וביום 14.7.08 נדחתה התביעה, מהטעם של העדר קשר בין תסמונת "גמישות יתר" ממנה סובל המערער, ובין תנאי שירותו הצבאי, כמשמעותו בסעיף 1 לחוק, ומכאן ערעור זה.
2. המערער טען בתצהירו מיום 13.6.07, שבטרם גיוסו, דהיינו ביום 3.11.02, הרים רמקול ששקל מספר קילוגרמים, בכדי להורידו ממדף שעמד גבוה בעדרו, ואז חש שכתף שמאל שלו "נתקעה", ולאחר רגע היא השתחררה ולא היתה יותר הפרעה בפעולת הכתף. המערער פנה בשל כך לקופת חולים, שם נבדק ע"י רופא, שמצא שאין למערער כל בעיה בכתף, וביקש שיחזק את שרירי הכתף באמצעות אימון בחדר כושר. לאחר גיוסו שובץ המערער לשירות בספינת אח"י אילת, כמכונאי, והיה חלק מצוות הספינה. בחודש מאי 2004 הועברה הספינה לשיפוץ בנמל חיפה, והמערער היה חלק מצוות השיפוץ, ובין היתר עסק בעבודת סבלות, הרמת משאות כבדים, מאמצים פיזיים קשים, הרמת מנועים וכו'. לקראת סיום השיפוץ החל המערער להרגיש בכאבים ובחוסר יציבות בכתפיים, והוא פנה לקבלת עזרה רפואית, ובחודש מאי 2005 עמד המערער בפני ועדה רפואית צבאית בשל הבעיות בכתפיו, שם נקבע שהוא לא ירים משאות מעל ל-5 ק"ג, ולא להרים משאות מעל לגובה כתפיו. המערער המשיך ותיאר בתצהירו, שמפקדיו לא קיימו עד תום את החלטת הרופאים שלא להרים משאות כבדים, וכאשר יצאו צוות הספינה להפלגה בחו"ל, ולאור האיסור להרים משאות כבדים, נותר המערער בתפקיד משרדי שאינו דורש מאמץ פיזי, וזאת עד תום שירותו הצבאי. ועדה רפואית נוספת הורידה את הפרופיל הרפואי של המערער ל-45.
3. בעדותו בפנינו חזר המערער על גרסתו שבתצהירו, ובא-כוחו טען שגרסתו לא נסתרה, והוא ביקש לדחות את טענות ב"כ המשיב, אודות קיומן של בעיות בכתפי המערער עוד טרם גיוסו.
4. מומחה המערער, ד"ר ערן לין, אינו חולק על הטיעון, לפיו תסמונת גמישות היתר שיש למערער אינה תוצאת השירות הצבאי, וכי המדובר בממצא קונסטיטוציונאלי אצל המערער, והשאלה שיש להכריע בה, לדברי ב"כ המערער, היא אם אי-היציבות ופריקות הכתף הן תוצאות השירות הצבאי, ואם לאו. ב"כ המערער טען, שהאירוע היחיד שאירע למערער טרם גיוסו, הוא האירוע מיום 3.11.02, עת הרים רמקול, וכי רופא שבדק אותו הגיע למסקנה שאין כל ממצא קליני אצל המערער. ד"ר לין קבע, כפי שטען ב"כ המערער, שאי-היציבות הרב-כיוונית ותת הפריקות שנגרמו למערער שתי כתפיו, נגרמו בעקבות המאמצים הגופניים והרמת המשאות הכבדים שהיו מנת חלקו של המערער בשירותו הצבאי. בסוף סיכומיו עתר ב"כ המערער להעדיפת חוות הדעת מטעמו, על זו שמטעם המשיב, וביקש לקבוע שפגימת מרשו נגרמה ולחילופין הוחמרה עקב תנאי שירותו הצבאי.
5. ב"כ המשיב טענה, שתסמונת "גמישות יתר" הינה ממצא התפתחותי המוגדר כתנועתיות של המפרק מעבר לטוות התקין שלו, וכי המערער הגיע עם תסמונת זו לשירות הצבאי, תוך שהפנתה למסמך הרפואי מיום 3.11.02, שאחד מסימניה הוא תת-פריקות הכתף, כפי שאירע למערער. עוד נטען, שלא אירע למערער כל אירוע חבלתי טראומטי לכתפיים, במהלך שירותו הצבאי, והיא הפנתה למומחה מטעמה, פרופ' גרשון וולפין, שהסביר שהפריקות עליהן התלונן המערער במהלך השירות הצבאי הינן תוצאה של הממצא ההתפתחותי, ואינן קשורות בשירותו הצבאי.
6. המסמכים הרפואיים שבתיקו של המערער תומכים בטיעוני ב"כ המשיב, ומפריכים את טיעוני המערער ובא כוחו: במסמך הרפואי מיום 3.11.02 כתוב, שהמערער "
בן 17 חש אי-יציבות של כתף שמאל. ללא סיפור חבלה", כלומר, המערער עצמו חש באי-יציבות הכתף, עוד טרם גיוסו, הגם שהבדיקה העלתה שאותה כתף תקינה. במסמך רפואי מיום 24.3.05 ציין המערער בפני הרפואי:
"מזה כ-3 שנים הרגיש שהכתפיים לא יציבות", כלומר המערער עצמו טוען, שכשנה טרם גיוסו התחיל לחוש בכתפיים לא יציבות. במסמך רפואי מיום 10.4.05 טען המערער בפני הרופא, שהוא סובל מ: "
פריקות של שתי הכתפיים ב-3 שנים אחרונות", דהיינו התופעה החלה כשנה טרם גיוסו לצה"ל. במסמך רפואי מיום 13.4.05 נכתב ע"י הרופא שבדק את המערער:
"מסוגל לפרוק את הכתפיים עצמונית. לא הצהיר על הבעיה בלשכת הגיוס. קשה לו להרים דברים כבדים. לפני גיוסו פנה לאורטופד והופנה לפיזיותרפיה", כלומר, שוב תלונות אודות קיום התסמונת אצל המערער טרם גיוסו. לא שמענו מפיו של המערער כל הסבר שיש בו כדי להניח את הדעת, מדוע נכתבו הדברים ע"י רופאים שונים, אם המערער לא ציין זאת בעצמו בפניהם, ומסקנתנו היא, שהדברים שנכתבו ע"י הרופאים הנ"ל נאמרו מפיו של המערער.
7. מומחה המערער, ד"ר לין, אמר בעדותו בפנינו, בעמ' 9 לפרוטוקול: "
בהנחה שהתת פריקות החלו מעבר לרישום הבודד לפני השירות, היו בזמן שהוא גויס, והמשיכו הלאה עוד לפני 2005, חוות הדעת לא היתה נכתבת", כלומר, שעה שקבענו שהדברים שנכתבו ע"י הרופאים, כפי שצוטט לעיל, נאמרו ע"י המערער, הרי שמומחה המערער מסכים שמצבו הרפואי של המערער החל עוד טרם גיוסו לצה"ל, וכדברי מומחה המערער בפנינו: "
אם מה שנכתב על ידי רופא היחידה ומה שאמר פה המערער וסבל מפריקות עד 2005, המצב העובדתי שלך נכון", כלומר, מומחה המערער מסכים שמצבו הרפואי של המערער לא נגרם ולא הוחמר בזמן ועקב השירות הצבאי, אם הקביעה שלנו אודות פריקות הכתף עוד טרם גיוסו, היו נמסרות לו כמצב העובדתי המחייב, ולשאלת ב"כ המשיב המפורשת, שבהנחה שהדברים הרשומים ע"י הרופאים נאמרו ע"י המערער, וכך היה מצבו עוד טרם גיוסו, אזי "
זה לא משהו שקרה לו במהלך השירות ועקב השירות?", ותשובת מומחה המערער הייתה חד משמעית: "
נכון". במצב דברים זה, אנו קובעים שיש לדחות את ערעורו של המערער.
8. למעלה מן הנדרש נתייחס לחוות הדעת מטעם המשיב, שנכתב, כאמור, ע"י פרופ' וולפין, ממנה עולה שכאשר קיימת אצל אדם גמישות יתר, הרי שדי בכך בכדי להקים דרגה מסויימת של אי-יציבות הכתפיים. לדבריו, המערער התלונן על תת-פריקות, ולא על פריקות הכתף, וזאת משלא היו לו חבלות כלשהן במהלך שירותו הצבאי, שהיה בהן כדי לגרום לפריקות הכתפיים. פרופ' וולפין הבהיר, שהמסמך הרפואי מיום 3.11.02 מלמד על קיומו של פגם בכתפיים, עוד טרם תחילת השירות הצבאי של המערער. אנו מעדיפים את חוות דעתו של פרופ' וולפין, על זו של ד"ר לין, וקובעים שמכלול הראיות בתיק מוביל למסקנה אחת, לפיה אין קשר בין תסמונת "גמישות היתר" ואי-יציבות הכתפיים, מהם סובל המערער, ובין שירותו הצבאי.
9. לאור כל הנ"ל אנו קובעים, שלא עלה בידי המערער להוכיח כנדרש את הכתוב בערעורו, על כן אנו דוחים את הערעור, ומאשרים את החלטת המשיב. בנסיבות העניין, ולאור הזמן הרב שחלף מאז סיום התיק ועד להגשת הסיכומים, אנו נמנעים מהטלת הוצאות כלשהן על המערער.
זכות ערעור בשאלה המשפטית בלבד לבית המשפט המחוזי, וזאת תוך 45 ימים.
פסק הדין יומצא לצדדים.
המזכירות תעביר את תיקו הרפואי של המערער לב"כ המשיב.
ניתן היום, י"ג בשבט תשע"ב, 06 בפברואר 2012, בהעדר הצדדים.
|
|
|
|
|
|
זאיד פלאח, שופט
יו"ר הועדה
|
|
ד"ר צבי בן-ישי
חבר הועדה
|
|
פרופ' איתן פלדי
|